דמי שימוש וסיווג תשלומי משכנתא

ההליך

1.         בפני שתי תביעות כספיות אותן איחדתי על פי החלטתי מיום 31/11/06, ולפיכך ניתן בהם פסק דין אחד.

2.         עניינן של התביעות נשוא פסק הדין:

2.1        תמ"ש 2185/00 תביעה לדמי שימוש ראויים על סך 73,260 ש"ח אשר הגיש הבעל כנגד אשתו - הנתבעת.

2.2        תמ"ש 2186/00 תביעה כספית של הבעל כנגד אשתו על סך 13,243 ש"ח, בגין מחצית דמי המשכנתא ששילם עבורה והגדיל בכך את הונה.

3.         בתיק זה התקיימה ישיבת הוכחות אחת, ולאחר שהצדדים נחקרו על תצהיריהם והגישו את סיכומיהם, ניתן איפוא פסק הדין.

הרקע וטענות הצדדים

4.         התובע והנתבעת נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1975. מנישואיהם נולדו לבני הזוג ארבע בנות.

5.         הצדדים מנהלים סכסוך מר ומתמשך כאשר בעבר טען התובע שהנתבעת בגדה בו עם עובד זר, הדבר הביא לסכסוך פיזי בין הצדדים, וכאשר פנה התובע לבית הדין הרבני בתביעת גירושין, ניסתה הנתבעת לשים קץ לחייה, ככל הנראה עקב כך, ניחם בו התובע ואף חזר וניסה לחיות עם הנתבעת ושוב עלו הדברים שלא כהלכה.

6.         לעניין תביעת דמי השימוש טוען התובע, כי "בצר לו נאלץ לעזוב את ביתו מאחר שהנתבעת הפכה את חייו לגיהנום...". עוד טען שהנתבעת הגישה נגדו תלונות סרק במשטרה, וכן ניסתה להוציא נגדו בהאשמות שווא, ולפיכך לטענתו מאז ינואר שנת 2000 נאלץ "לנדוד בין בתי חברים ומשפחה, שם נאלץ ללון בשל העדר יכולת כלכלית". לפיכך, טרח התובע וחישב את תביעתו מחצית דמי שימוש שהוא סך שקלי השווה ל- 275$ במכפלת 69 חודשים (תקופת הפירוד עד יום הגשת התביעה, 1/2/05).

7.         לעניין התביעה להחזר תשלומי משכנתא, טען התובע כי במהלך כל תקופת חייו המשותפים עם הנתבעת, דאג הוא לשלם את תשלומי המשכנתא עבור דירת המגורים במועד ואף המשיך לשאת במלוא תשלומי המשכנתא, גם לאחר שנמלט על נפשו מדירת המגורים. לטענתו, דירת הצדדים נמכרה והתמורה חולקה בין הצדדים בשווה, אך לטענתו על הנתבעת להשיב לו מחצית הכספים ששילם התובע כתשלומי המשכנתא השוטפים, מאז יום הקרע ביניהם הוא יום הגשת תביעת הגירושין לבית הדין הרבני בנתניה ביום 22/12/96. לטענתו שילם 26,486 ש"ח ולפיכך זכאי הוא למחצית ההחזר.

8.         מנגד, טענה הנתבעת לעניין דמי השימוש כי התובע השתהה בהגשת תביעתו ומאחר שבחר להגיש תביעתו כחלוף 5 שנים מאז שעזב את הבית, הרי בנסיבות העניין יש משום זניחתו את זכות התביעה וכי אי הגשת התביעה על ידו יצרה מצידו מצג שווא כלפיה, אשר הסתמכה עליו ושינתה מצבה לרעה.

            עוד טענה הנתבעת כי טענות התובע הן טענות סרק, שכן התובע אומנם שותף היה במקרקעין, אך לא היה שותף להוצאות שהוצאו בגין אחזקת בית המגורים.

9.         ולעניין התביעה להחזר מחצית תשלומי המשכנתא, טענה הנתבעת כי התביעה בחלקה התיישנה, וכן כי התובע השתהה יתר על המידה בהגשת תביעתו, ועוד טענה הנתבעת כי במסגרת החלטה שניתנה בתיק זה למזונות זמניים, חוייב התובע לשלם את מלוא המשכנתא, החל מיום הגשת התביעה למזונות 1/7/03, וחיוב זה ניתן כ"מדור רעיוני", ולפיכך אין חייבת בכל החזר לתובע, מה גם שהנתבעת טוענת כי שילמה בעצמה תשלומי משכנתא בסך 2,335 ש"ח.

10.        הנה כי כן סקרתי רקע הסכסוך ואת טענות הצדדים ולא נותר לי אלא לדון בטענות לגופן.

דיון

תביעת דמי השימוש

11.        כידוע, תביעות "דמי השימוש" נגזרו מענף שהתפתח מדיני המקרקעין וכך היא הוראתו של סעיף 33 לחוק המקרקעין, התשכ"ט 1969:

            "שותף שהשתמש במקרקעין משותפים חייב ליתר השותפים לפי חלקיהם במקרקעין, שכר ראוי בעד השימוש".

12.        מקור הזכות של שותף לקבל את חלקו מפירות מקרקעין משותפים, בהם השתמש שותפו, נובע מדיני עשיית עושר ולא במשפט.

            ראה בעניין זה: ע"א 891/95 זידאני נ' אבו אחמד, פ"ד נ"ג (4) 769 בעמ' 778.

ואולם הסייג לאמור לעיל הוא כי השותף המשתמש מנע שימוש כזה מן השותף האחר, ולא השתמש לבד עקב עזיבתו מרצונו של שותפו.