מבוא עובדתי
1. ביום 20.4.98 ארעה תאונה קטלנית בה קיפחו את חייהם בני הזוג ענת ודורון רווה (להלן - "
דורון" או "
ענת" או "
המנוחים" - בהתאמה). התאונה קרתה עת רכב - הנהוג בידי נהג צעיר, חסר נסיון, שאיבד את השליטה עליו - עבר למסלול הנגדי, התנגש חזיתית ברכבם של בני הזוג וגרם למותם. דורון היה הנהג ברכב, וענת ישבה לידו בעת שהתרחשה התאונה.
הנתבעת 2 (להלן - "
הנתבעת") היתה המבטחת של הנסיעה ברכב.
אוסיף, מעל לנדרש, כי הצדדים לא חלקו על כך ששני המנוחים מצאו את מותם ביחד באותו הזמן, ולפיכך, ואף משום שהתובעים כאן הם יורשיהם היחידים של שני בני הזוג והתלויים היחידים בהם, אין להפריד את החישוב, כך שייקבע תחילה מהו עזבונו של הנפטר ראשון ומי הם יורשיו והנתמכים על ידו.
2. ארבעת התובעים בתיק זה הם, כאמור, ילדיהם ויורשיהם היחידים של בני הזוג המנוחים. עקב התאונה קמה להם הזכות, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן - "
חוק פלת"ד"), לפיצויי נזיקין נגד העיזבון של הוריהם ונגד הנתבעת, המבטחת את השימוש ברכב בו נהג אביהם, וזאת בהיותם תלויים בהוריהם.
אין בין הצדדים מחלוקת בשאלת החבות של הנתבעת, אך עומדות ביניהן מחלוקות לגבי גובה הנזק. בהן יש לקבוע בפסק-דין זה.
בסיס השכר של המנוח דורון ז"ל
3. המנוח דורון, יליד 14.6.48, היה כבן 50 שנים בעת מותו. הוא עבד למחייתו כארכיטקט עצמאי, היה בעל ותק מקצועי בתחום זה של כ-24 שנים ויחד עם שותף נוסף העסיק במשרדו 6 עובדים.
הנתבעת לא טענה נגד נכונות השומות במס ההכנסה של המנוח, שהומצאו על-ידי התובעים. עיקר המחלוקת היא, אם יש להתעלם מנתוני השכר של המנוח לשנת 1997, בה פחתה הכנסתו לעומת אלו בשנתיים קודם לכן. כך בשנת המס 1995 עמדה הכנסתו על סכום של 37,639 ש"ח ברוטו לחודש, בשנת המס 1996 - על 38,514 ש"ח ברוטו לחודש, ובשנת המס 1997 - על 18,113 ש"ח לחודש.
4. התובעים טוענים שאין להביא בחשבון, לצורכי הערכת הכנסתו של המנוח, הפחתה זו: ראשית, לעמדתם, כשם שאין להביא בחשבון ירידה זמנית מקרית בהכנסת שכיר, כך יש לנהוג גם לגבי עצמאי. מטבע הדברים הכנסתו של עצמאי אינה קבועה, ועל כן יש לאמוד את כושרו להשתכר לטווח ארוך. לא מדובר בהפחתה מתמשכת ומדורגת, אלא בכזו שארעה בשנה מסוימת ושאיננה יכולה להוות מדגם לגבי הצפי העתידי. שנית, יש להתחשב בקביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן -
"המל"ל"), אשר לצורך תשלום גמלאות חישב את הכנסת המנוח לפי הכנסותיו בשנים 1995 ו-1996; שלישית, המנוח לא הגיש לאורך שנת 1997 ועד לפטירתו, בקשה כלשהי להקטנת המקדמות המשולמות למל"ל, ואשר חושבו על פי הכנסתו בשנים קודמות.
זאת ועוד: לעמדת התובעים, קיים סיכוי סביר שעצמאי שנפטר בגיל 50, והוא בעל ותק מקצועי של 24 שנים, היה משביח את הכנסתו למשך 20 השנים הבאות.
בהתחשב בנתונים אלה, ביקשו התובעים להעמיד את הכנסתו הצפויה של המנוח, נכון ליום פטירתו, בסכום של 45,000 ש"ח ברוטו.
הנתבעת טענה, כי הירידה בהכנסותיו של המנוח, מראה על נטייה כלפי מטה בהכנסותיו של המנוח, ולגירסתה, יש לקבל את הכנסתו הממוצעת בשנת 1997, בסך 18,113 ש"ח לחודש, כמשכורת בסיס לחישוב נזקיו ונזקי התלויים.
5. רק אם היו התובעים מוכיחים כי ההפחתה בהכנסות המנוח לשנת 1997, נובעת מאירוע אקראי ובר חלוף, ניתן היה להתעלם ממנה (ראו בספרו של דוד קציר
פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה רביעית 1997) עמ' 47 וההפניות לפסקי-דין שם). התובעים לא עמדו בנטל זה. גם אופן חישוב הגמלאות על ידי המל"ל או התנהגות המנוח בקשר למקדמות, אינם מלמדים בהכרח, כזה ראה וקדש, על ההשתכרות הפוטנציאלית העתידית. ניתן להניח כי המנוח לא פנה לבקש הקטנת המקדמות למס הכנסה או למוסד לביטוח לאומי עבור שנת 1997 משום שרק בסוף השנה יכול היה לדעת, שהכנסותיו פחתו. זאת ועוד: נתון הוא, והוא בידיעתו הכללית של בית המשפט, כי בשנים האחרונות, והכוונה גם לתקופה שבאה לאחר 1997, חלה ירידה בבניה. באשר לטענת התובעים, כי המנוח היה מגדיל את הכנסותיו בשל הנסיון והגיל, הרי היא נדחית על ידי. המנוח היה בעת מותו, כאמור, כבן 50, ולא ניתן לקבוע בלא ראיות נוספות, כי תוספת שנים ונסיון היו מגדילים את הכנסותיו. נראה כי הכנסותיו היו תלות של המצב במשק. לכן, ובהתחשב בכל הנתונים שלפני, סבורה אני, כי ממוצע של שתי השנים האחרונות לחייו, אשר מאפיינות הן סיומה של תקופה טובה, של "שבע השנים הטובות" והן תחילתה של תקופה רעה של "שבע השנים הרזות", היא קריטריון סביר לקביעת הכנסותיו העתידיות של המנוח, אלמלא מותו. בסיס השכר של המנוח ערב התאונה, לצורך פסיקת הפיצוי לתלויים, יעמוד על סכום של 28,314 ש"ח ליום התאונה.
בסיס השכר של המנוחה ענת ז"ל
6. המנוחה, ילידת 29.4.52, היתה כבת 46 שנים בעת קרות התאונה. היה לה תואר שני בחינוך, במדעי המדינה ובתנ"ך והיא עבדה כשכירה במשרד החינוך שנים רבות בתפקיד של מנהלת אולפן לעולים, וכן בנעמ"ת - בפעילויות שונות שקויימו באולפן על ידי הארגון. בסך הכל הועסקה ענת במשרד החינוך במשך כ-21 שנים, ובנעמ"ת - במשך כ-22 שנים.
7. למרות שממוצע שכרה של המנוחה ברבע השנה טרם פטירתה עמד על 11,641.33 ש"ח לחודש, מבקשים התובעים להעריך את גובה הכנסתה הצפויה בסכום של 13,500 ש"ח לחודש. לעמדתם, יש להביא בחשבון כי למנוחה היו צפויות עוד שנות עבודה רבות אלמלא פטירתה, והיא היתה זוכה בתוספת ותק. כן יש להביא בחשבון, לעמדתם, את ערך הזכויות הסוציאליות להן היא היתה זכאית, לרבות גמלאות.
הנתבעת טענה, שעל פי ההלכה הפסוקה, בסיס השכר עליו מבוססים הפסדי התלות הוא השכר של המנוח ערב התאונה, ואין להתחשב בעליות שכר צפויות שלא הוכחו ואין כל וודאות שיינתנו. לגבי ערך הזכויות הסוציאליות, לא ניתן לטעון להפסדי הזכויות בהתעלם מן השווי שנחסך בגין הפרשות העובד לצורך הצבירה.
8. ניתן להביא בחשבון גם עליות שכר עתידיות שהוכחו, וזאת מיום הפגיעה ועד ליום מתן פסק הדין. אלא, שעליות השכר האפשריות בתקופה זו באות בגדרו של ה"נזק המיוחד", אותו היה על התובעים להוכיח, והם לא עמדו בו. התובעים נקבו בסכום כללי, אשר על פיו, לעמדתם, יש לחשב את בסיס השכר של אמם המנוחה ערב התאונה. הם לא פירטו כיצד הגיעו לסכום זה, ומתלושי השכר של המנוחה לבדם, לא ניתן ללמוד את שהם מבקשים. במשכורתה של המנוחה לא קיים רכיב המכונה "תוספת ותק", ורכיב השכר המשולב אינו מראה גידול בהתאמה לצבירת הוותק. כך גם בקשר לזכויות הסוציאליות להן היתה המנוחה זכאית - התובעים לא פירטו את ערכן של הזכויות הנטענות, ויש טעם בהערת הנתבעת, לפיה אין להתעלם משווי ההפרשות שהיו חלות על שכרה של המנוחה כדי לזכות באותן הטבות.