ביהמ"ש בישראל הינו הפורום הנאות לדון בתביעה כספית שהוגשה במסגרת הליכי גירושין

המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה כספית ע"ס 373,994 ש"ח המגיעים לה, כך לטענתה, מכוח הסכם ממון והסכם הלוואה שערכה עם המבקש.    

המבקש עותר לסילוק התביעה על הסף, הן בשל כך שבית המשפט בארץ אינו הפורום הנאות לשמיעתה (FORUM NON CONVENIENCE  ) והן בשל מניעותו מלדון בה בשל "עקרון כיבוד הערכאות".

הנה הנדרש לנדון בציפורן הזרת -

1.         הצדדים נישאו זל"ז בישראל כדמו"י ביום 6.4.95 ולהם שני ילדים קטינים מנישואיהם אלו.

בשנים האחרונות התגוררו הצדדים בארה"ב אלא ששם השתבשו היחסים בניהם והם פתחו בהליכי גירושין המתנהלים בבית המשפט בפלורידה, ארה"ב.

2.         עובר לנישואיהם, ביום 22.3.95, חתמו הצדדים על הסכם ממון אשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב ביום 29.3.95 ( להלן - הסכם הממון).

            בבסיסו של הסכם הממון עומדת הסכמת הצדדים למשטר של  הפרדה רכושית מוחלטת בניהם וכן מפורטים בו חיובים כספיים שונים של המבקש כלפי המשיבה לעת פירוד. (ראה סע' 10-11 להסכם הממון)

3.         ביום 2.8.04 נערך בין הצדדים הסכם הלוואה על פיו הלוותה המשיבה למבקש סך של 152,000 ש"ח. על פי המוסכם מועד פירעון ההלוואה הינו במועד פירוק השיתוף בדירת המגורים המשותפת שלהם ברעננה (להלן- הדירה) . סך ההלוואה יפרע בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 4% לשנה . (להלן- הסכם ההלוואה)

4.         ביום 15.3.05 הגיש המבקש תביעה רכושית כנגד אם המשיבה בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא ( תמ"ש 8470/05)  ובה עתר לכך שתשיב לו סך של 451,000 ש"ח, וכן הגיש תביעה למתן פס"ד הצהרתי כנגד המשיבה ( תמ"ש 8471/05) ובה עתר, בין השאר, להכריז כי הסכם הממון בטל כיוון ש" הצדדים זנחו לחלוטין את הקבוע בהסכם" ולקבוע כי הסכם ההלוואה בטל אף הוא בהיותו הסכם למראית עין בלבד, עוד עתר המבקש לפירוק השיתוף בדירה .

5.         בפסק הדין שניתן ביום 23.5.06 ע"י כב' הש' דוד גדול, דחה בית המשפט את תביעות המבקש ואישר את תקפותם של שני ההסכמים.

            נוכח קביעותיו אלו של בית המשפט הגישה המשיבה את תביעתה הכספית הנוכחית ובה טענה, בין השאר, כי היא זכאית לקבלת תשלומי מזונות ומדור בשיעורים המוסכמים בהסכם הממון וכן היא זכאית להחזר ההלוואה ע"פ תנאי הסכם ההלוואה.

6.         טענת "פורום בלתי נאות"

            המבקש טוען כי בית המשפט בארץ אינו הפורום הנאות לשמיעת תביעתה הכספית של המשיבה. לטענתו מקום מגורי הצדדים הרגיל בשנים האחרונות הינו בארה"ב, כך הוא גם מקום עבודתו ועיסוקיו שלו, לפיכך אין זה ראוי להטרידו לבוא ארצה ולהתייצב בשעריו של בית משפט דכאן לצורך ההתדיינות המשפטית. עוד מוסיף המבקש וטוען כי קיימות לו טענות קיזוז בדבר כספים שונים שהעביר לתובעת לאחר הפירוד בניהם וראיות על כך נמסרו לב"כ המשיבה בארה"ב, כך גם הופקדו בידיה כספים בנאמנות באם יחויב כלפי המשיבה בסך כלשהו.  לפיכך, ממכלול הזיקות והטעמים, ראוי, לטענתו, לקיים הדיון דווקא בערכאה הזרה.  

7.         המשיבה מכחישה ושוללת טענות המבקש - לגרסתה דווקא בית המשפט דהכא הינו הפורום הנאות עליו מצביעות מירב הזיקות הרלבנטיות ולו הקשר המהותי והאמיתי לסכסוך בין הצדדים.

טענתה של המשיבה נשענת על העובדות הבאות - הצדדים הינם יהודים אזרחי ישראל אשר נישאו בישראל וחיו בה את מרבית חיי נישואיהם המשותפים, כך גם ילדיהם נולדו בישראל, יש להם דירת מגורים משותפת בישראל אשר הושכרה עד לאחרונה לצד שלישי, וכן מטלטלין וחשבון בנק פעיל בישראל.

            אם לא די בכך, מוסיפה המשיבה וטוענת כי המבקש עצמו הגיש בבית משפט זה את תביעתו למתן פסק דין הצהרתי בדבר בטלות הסכם הממון, הסכם ההלוואה ופירוק השיתוף בדירת המגורים, ומכאן שהמבקש עצמו מצא את הפורום הישראלי כפורום המתאים לסוגיות הנובעות מהסכם זה.

            ועיקר טענתה - הסכם הממון עצמו נחתם בישראל ואושר ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב, כך גם הסכם ההלוואה עוסק בהשבת חובו של המבקש לתובעת מכספי מכירת דירתם שבישראל. ומכאן לנו ראיה, מסכמת המשיבה, כי מירב הזיקות מצביעות בבירור על בית המשפט הישראלי כפורום הראוי לדון בתביעה.

            להלן אדון בטענות הצדדים .

8.         ראשית דבר יאמר כי המבקש לא טען כלל כנגד עצם סמכותו של ביהמ"ש דהכא להיזקק לתובענה - ובדין שתק בעניין זה, שהרי מהוראת תקנות 500 (3) (4) ו- (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ומתוך כך שהתביעה הנדונה נסמכת ומושתתת על הסכם הממון שנערך ואושר בישראל, נקנית לו לבית משפט הישראלי סמכותו הבינלאומית לדון בתביעה .