בהתאם לפסק דין שניתן בתיק זה ביום 09/08/04, בשאלת החבות, נמצאו הנתבעים חבים בפרסום לשון הרע שפירסמו נגד התובעת באמצעות כרוז שהפיצו, המייחס לתובעת מכירה של מכשירי פלאפון מזוייפים, והמכנה את התובעת שקרנית ורמאית. עוד נקבע כי הנתבעים עוולו כלפי התובעת בעוולה על-פי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות תשנ"ט - 1999.
פסק דין זה דן בשאלת גובה הפיצוי אותו תובעת התובעת מן הנתבעים. בכתב תביעתה המתוקן תבעה התובעת נזקים מיוחדים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהפרסום המשמיץ אולם בסיכומיה הוסיפה עילה חלופית לפיצוי ללא הוכחת נזק כאמור בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").
בתצהיר מנהל התובעת, מר יוסי שגב, נטען כי בעקבות הפרסום, שנעשה ביום 19/11/99, אשר הופץ בין העובדים הזרים בישראל, אליהם היו מיועדים מכשירי הפלאפון, צבאו הלקוחות על מרכז ההפצה של התובעת בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב יפו, ודרשו את כספם חזרה תוך איום באלימות. כתוצאה מכך, כך טוענת התובעת, נאלצה לסגור את מרכז ההפצה. היא פתחה חנות חדשה בניסיון לשקם את תדמיתה השלילית, שנוצרה כתוצאה מן הפרסום, אך גם ניסיון זה לא הועיל לה. על אף כל מאמצי השיקום ירד פרוייקט הפצת הפלאפונים לטמיון והתובעת תובעת, כאמור, את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאובדן הפרוייקט. בתצהירו של מר שגב הוא מונה ארבעה סוגים של נזקים: האחד מתייחס להוצאות שונות שהוציאה התובעת בקשר להקמת הפרוייקט והפעלתו העולות כדי הסך של 881,249 ש"ח, הוצאות לשיפור התדמית ושכירת חנות חלופית - בסך 150,000 ש"ח, פגיעה במוניטין 300,000 ש"ח ואובדן רווחים צפויים 1,500,000 ש"ח. בנוסף לתצהירו של מר שגב הגישה התובעת חוות דעת של מומחה, הוא רואה החשבון שלה, מר אילן דנציגר, אשר מתייחס בחוות דעתו אך ורק לראש הנזק הראשון כמפורט לעיל.
הנתבעת הגישה מטעמה חוות דעת של רואה חשבון, מר נתן אליס, המתייחס לפגמים שנפלו בחוות דעתו של רואה חשבון דנציגר. מומחה זה לא נחקר על חוות דעתו.
דיון:
1. אובדן רווחים צפויים בסך 1,500,000 ש"ח:
לראש נזק זה התייחס מר שגב בסעיף 27 לתצהיר עדותו הראשית, והוא מבקש לפסוק פיצוי בסכום האמור על בסיס השוואה לפרוייקט אחר שבוצע על ידי התובעת, כחצי שנה לאחר הפרסום, ובו מכרה פלאפונים של חברת פרטנר וזכתה לרווחים של מליון וחצי ש"ח. שגב בסעיף 27 אינו מפרט כיצד הגיע לחישוב סכום הרווחים הנטענים על-ידו. הוא צירף לתצהירו כרטסת ממוינת לפי מנות (נספח ת/8 לתצהירו) ללא כל הסבר חשבונאי לגבי אותם דפים הנושאים את הכותרת "כרטסת ממוינת לפי מנות". לא ייתכן כי רואה החשבון מטעם התובעת, אשר פירט בחוות דעתו את ההוצאות שהוציאה התובעת בקשר לפרוייקט, לא יתייחס ולו במשפט אחד לאופן ביצוע חישוב הרווחים להם טוענת התובעת, בפרוייקט שביצעה זמן קצר לאחר הפרסום. יתר על כן, בחקירתו הנגדית בקשר לראש נזק זה, העיד המומחה כי נראה לו שרווח של מליון וחצי שקל לפרוייקט האמור הוא רווח סביר - סתם ולא פירש כיצד מגיעים בקלות כזו לרווחים גבוהים כל כך. משנדרש לפרט לאופן החישוב העיד רואה חשבון דנציגר כי התובעת הייתה אמורה לרכוש, כפי שנמסר לו על ידה, כעשרת אלפים מכשירי פלאפון לצורך הפרוייקט נשוא התביעה וכי הייתה אמורה להרוויח 15 ש"ח למכשיר. חישוב פשוט מביא לתוצאה של הפסד רווח בסך 150,000 ש"ח ולא 1,500,000 ש"ח.
בין כך ובין כך לא זו הדרך החשבונאית להוכיח הפסד רווח צפוי. יתר על כן, בתצהירו של מר שגב אין הסבר כלשהו ואין הצגת עובדות כלשהי על מנת שבית המשפט יוכל להסיק על דמיון בין הפרוייקט נשוא התביעה לבין הפרוייקט עם חברת פרטנר, ולא די בהבל פיו של שגב על מנת להקיש מרווחים שנצברו בפרוייקט אחד לעומת אלה הצפויים מפרוייקט אחר.
אשר על כן יש לדחות את התביעה בגין ראש נזק של הפסד רווח צפוי.
2. פגיעה במונטין:
גם לראש נזק זה הוקדשה שורה אחת בתצהיר עדותו של מר שגב (סעיף 28ג לתצהיר עדותו הראשית). גם כאן אין פירוט כלשהו כיצד מוערך הנזק למעט טענה להפסד בסך 300,000 ש"ח. לא הוכח איזה מוניטין היה לתובעת, שהוקמה חודשים ספורים לפני הפרסום, והאם אלה שצברה - אם צברה - נפגעו. כמו כן לא נטען ולא הוכח מאלו רכיבים בנויה הערכת הנזק הנטענת. גם חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת שותקת בנקודה זו.
אשר על כן יש לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה.
3. הוצאות לשיפור תדמית:
לראש נזק זה מוקדשת בתצהירו של מר שגב שורה וחצי (סעיף 28ב לתצהיר) וכל שנטען בה הוא שלמטרה האמורה הוצאו הוצאות בסך 150,000 ש"ח. אין בתצהיר פירוט כלשהו לגבי אופן חישוב ההוצאות, אין צרופות לתצהיר להוכחת ההוצאות הנטענות ולמרות שנטען כי נשכרה חנות חלופית לצורך שיפור התדמית, לא הוצג חוזה שכירות ואף לא קבלות או חשבוניות המלמדות על תשלום דמי השכירות.
אשר על כן יש לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה.
4. הוצאות שהוצאו לצורך ביצוע הפרוייקט:
בסעיף 23 לתצהיר עדותו הראשית, מונה מר שגב שישה סוגים של הוצאות שהוצאו על-ידי התובעת לצורך הקמת הפרוייקט והפעלתו הכוללים: רכישת מערכת תמיכה, רכישת 1,500 מכשירי פלאפון, תשלום עבור עבודות תשתית, רכישת קווי בזק, תשלום עבור אחזקת המערכת והשקעה בעבודת כוח אדם. בסך הכל טוען מר שגב לנזק כולל של 781,249 ש"ח. לעומתו, בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת נמצא נזק בסך 681,073 ש"ח. על פי עדותו של המומחה הפערים נובעים מהכללת מס ערך מוסף בתצהירו של מר שגב, אשר מן הסתם קוזז על ידי התובעת ועל כן אין להכלילו בחישוב הנזק.
א. חולשת טענת התובעת בקשר לנזקי הוצאותיה הינה בכך, שאל מול ההוצאות היא לא קיזזה את ההכנסות שהיו לה כתוצאה מהפעלת הפרוייקט. בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת הוא מתייחס בפירוש לפגם בסיסי זה, אשר איננו מאפשר לחשב את הנזק שנגרם כתוצאה מההוצאות שהוציאה התובעת, בהנחה שהוציאה, להפעלת הפרוייקט - ומומחה זה לא נחקר על חוות דעתו.
ב. למרות טענת התובעת על כך שמיד לאחר הפרסום קרס הפרוייקט והיא חדלה מלהפיץ את הפלאפונים המיוחדים שנרכשו לצורך מכירתם לעובדים הזרים (ראה תשובה 11 לשאלה 11 בשאלון עליו ענה מר שגב) התברר כי הפרוייקט המשיך לפעול, אולי בהיקפים מצומצמים יותר, אולם הוא לא חדל לחלוטין מפעולה. ממכתבו של מר שגב לחברת סלקום מיום 26/11/00, דהיינו כשנה לאחר הפרסום, הוא כותב לחברה כי הזמנת התובעת מיועדת לצורך הפצת פלאפונים לעובדים זרים ולעובדי חברת כוח אדם בלבד. התובעת ניסתה לטעון כי ההתייחסות במכתב האמור הינה לפרוייקט אחר ולא לפרוייקט נשוא התביעה אולם מעדותו של מר שגב עולה כי במהלך השנים 2001-1999 לא עסקה התובעת בפרוייקטים אחרים הנוגעים למכירת פלאפונים לעובדים זרים (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 20-17). מכאן נובע שגם לאחר שנה מיום הפרסום המשיכה התובעת במסגרת הפרוייקט למכור פלאפונים לעובדים זרים. ממכתבו האמור של מר שגב עולה כי במסגרת הפרוייקט נמכרו מכשירי פלאפון לחברות כוח אדם, אשר לא הושפעו מהפרסום. בחקירתו הנגדית ניסה מר שגב להכחיש כי התובעת מכרה את הפלאפונים גם לקבלני כוח אדם (עמוד 18 לפרוטוקול שורות 7-8) זאת למרות שבתשובה לשאלון הצהיר כי הפלאפונים יועדו גם לחברות כוח אדם (תשובה 20 לתצהיר תשובות לשאלון) וכפי העולה ממכתבו של מר שגב מיום 26/11/00.