העברת משמורת על קטינה לידי האב

1.         עניינה של החלטה זו היא תביעת האב להעברת משמורת על הקטינה ט' ילידת 13.2.00 להלן ("ט'") מהאם הנתבעת אליו.

כמו כן מבקש מתן הנחיות לטיפול והסדרי ראיה של הקטין מ' יליד  20.9.95 להלן ("מ'").

2.         הצדדים התגרשו זמ"ז במהלך שנת 2002.

עובר לגירושיהם, נערך בין הצדדים הסכם גירושין, שאושר ע"י בית המשפט לענייני משפחה בחיפה ביום 2.12.02 ובו הוסכם כי משמורתם של הקטינים תהא אצל אימם.

3.         במועד עריכת הסכם הגירושין, היו הצדדים ערים לשינוי שחל בעולמה של האם  אשר חזרה בתשובה. הוסכם, כי שני ההורים יכבדו את השינויים שחלו בהשקפת עולמה מחילונית לדתית. במהלך שנת 2004 ערכו הצדדים שינוי נוסף בהסכם, על מנת למזער את מצוקת הקטינים שאימצו אורח חיים דתי, שונה מאורח חייו החילוני של האב. האב ויתר על לינת הקטינים בימי שבת על מנת שלא להקשות על הילדים.

שינוי ההסכם אושר ע"י בית המשפט לענייני משפחה ביום 17.5.04.

טענות התובע-האב

4.         לטענת האב, האם החלה לנקוט בפעולות דרסטיות וחד צדדיות, לענין שינוי בחינוכם ואורח חייהם של הקטינים וזאת בניגוד להסכמים ובניגוד לטובת הקטינים. פעולות אלו החלו לתת אותותיהם על מצבם הרגשי של הקטינים, שכמעט נותקו מאביהם, והגיבו במצוקה רגשית חמורה להעדרו של אביהם מחייהם.

5.         לטענת האב, משלא הגיעו ההורים לידי הסכמה, על בית המשפט לקבוע מיהו ההורה המסוגל למלא את תפקידו בצורה הטובה ביותר, ולספק לקטינים את צרכיהם הפיזיים והנפשיים ובכך להיות ההורה המשמורן.

6.         לעניין הבת ט' - לטענת האב, מסקנותיהם החד משמעיות של כל הגורמים המקצועיים, ללא יוצא מן הכלל, באשר למצבה הנפשי הקשה של הקטינה ט', אשר הלך והחריף במהלך כל התקופה, מחייב העברת המשמורת על הקטינה אליו .

            לטענתו, בעוד שבתסקיר משנת 2002 תוארה הקטינה ט' כילדה שמחה, הרי לפי חוות דעת פסיכודיאגנוסטית שנערכה ע"י תחנת חוף גליל מיום 29.12.05, תואר מצבה של ט' כסובלת מדיכאון וחוסר כוחות וכילדה שחיה בחוויה של בדידות והתרוקנות המכרסמת בה מבפנים. לטענת המבקש, כבר בחודש 12/05 אובחנה הילדה כנזקקת בדחיפות לטיפול פסיכותראפיאותי, באשר היא מצויה במצוקה נפשית קשה. ביום 7.2.06 הגישה פקידת הסעד תסקיר לבית המשפט, בו המלצות חד משמעיות להעברת המשמורת על ט' לאב וזאת בהתבסס על מצבה הנפשי הקשה וההחמרה שחלה בו.

7.         התנהגות האם - בהתבסס על גורמים מקצועיים, ההידרדרות במצבה הנפשי של הקטינה, קשור לאופן התנהלותה והתנהגותה של האם, שבאה לידי ביטוי הן בהתנהגותה כלפי הקטינה והן בהעדר שיתוף פעולה עם כל גורמי המקצוע השונים, שביכולתם לעזור ולהציל את נפשה של הקטינה.

8.         לאם ישנה השפעה ישירה על מצבם הנפשי הקשה של הילדים והשפעתה עוברת כחוט השני במסרים הברורים והסמויים אותם מעבירה לקטינים לגבי אביהם. האם מבקשת מהקטינים להתנהג בדרך מסויימת ומטילה סנקציות עליהם כאשר רצונה אינו מתמלא. הכל תוך התעלמות מוחלטת מאחריותה, למצבם הנפשי הקשה של הקטינים, לרבות דחיית כל אפשרות לערוב גורם טיפולי שיסייע לה לטפל בעצמה ובקטינים. המבקש מפנה לתסקיר פק"ס מיום 15.2.06, לגבי הבת ט', בו לכאורה אומרת האם לילדה, כי האב יקח אותה לפסיכאטר ויאשפז אותה. עוד טוען המבקש בהסתמך על עדות פקידת הסעד, כי הבן מ' לא מצליח לומר את מה שהוא רוצה מחשש של מה שיקרה אחר כך. האב מציין תסקיר מיום 19.9.05, לפיו האם ניסתה להציג את חילוניותו של האב "כחטא" וטענה בפני הילדים כי מי שמחלל שבת מות יומת וכן האשימה את האב כי שם לבן כדורים באוכל.

9.         לטענת המבקש, בדיון מיום 1.1.06 אמרה פקידת הסעד, כי האם מסיתה את הילדה. הסתות אלו נובעות מאישיותה של האם  ובשל השינוי הקיצוני שחל בחייה עם חזרתה בתשובה. הסתה זו גרמה עם הזמן "לתסמונת ההתנכרות ההורית" של הילדים כלפיו. האב מציין כי לדברי פקידת הסעד מיום 1.1.06 "מ' שבוי ע"י אימו" (הדגשה א.מ.).

10.        קיים חשש שהקטינה ט', מושפעת מאותה מערכת לחצים ע"י האם, מאחר ומצבה הנפשי הולך ומחריף. מופיעים אצלה אותם סימפטומים שהופיעו אצל הבן בשעתו. לטענת המבקש קיים צפי, כי מצבה הנפשי של ט' ידרדר לכך שהיא תהיה במצבו הנפשי של מ'.

11.        לאם אין יכולות לראות את האב כדמות הורית, דבר הגורם נזק לילדים ועלול לפתח אצל ט' אותו ניכור הורי המאפיין את התנהגותו של מ'. האם אינה מפרידה בין צרכיה לצרכי הקטינים חרף מצבם הנפשי הקשה. האם אינה מצליחה לראות את הקושי והבלבול שט' מתמודדת איתם כתוצאה מתהליך החזרה בתשובה.

12.        האם מסכלת כל ניסיון טיפולי, שנעשה לטובת הקטינים. האם ניתקה קשר עם גורמים טיפוליים. האם מסרבת לתת תרופות לבן או להעניק לו טיפול חלופי. האם פועלת ומקבלת החלטות באופן חד צדדי, כמו למשל מעבר לדירות שונות במהלך שנה אחת בלבד, החלטות המזעזעות את עולמם העדין והשביר ממילא של הקטינים .

13.        האם מבצעת שינויים דרסטיים בחיי הקטינה תוך נקיטה בפעולות חד צדדיות, בניגוד לייעוץ של לגורמים המטפלים. האם העבירה למשך חודש את המשמורת של ט' לידי האב, בלא לקיים פגישה והכנה של הבת עובר לביצוע השינוי החד בחייה.  האם גם העבירה את הקטינה לגן אחר באמצע שנת הלימודים, חרף המלצות ברורות לכך שהקטינה זקוקה ליציבות בחייה.

14.        הגורמים המטפלים כל גורמי המקצוע תמימי דעים, שמצבה הנפשי של ט' הינו חמור ואקוטי ודורש התערבות טיפולית מיידית. הצעד המתחייב לטובת הקטינה הינו העברתה למשמורת אביה.

בדיקת מסוגלות הורית ע"י הפסיכולוג מר וינטראוב נדב, מאששת ומחזקת את כל מסקנותיהם והמלצותיהם של גורמי המקצוע האחרים, באשר להעברת משמורת הקטינה לאב. לטענת המבקש, הבדיקה העלתה כי המבקש הינו המשמורן הראוי והטוב יותר לקטינים מבין שני ההורים בנסיבות העניין.

          טענות הנתבעת - האם