יישום הלכת שיתוף הנכסים בין בני זוג בהתדיינויות בפני בית הדין הרבני

השופטת א' פרוקצ'יה:

‎1. העותרת (להלן - "האשה") והמשיב ‎3 (להלן - "הבעל") הינם בני זוג אשר ניהלו הליכי גירושין ממושכים בפני בית הדין הרבני ובכללם גם הליכים לחלוקת הרכוש ביניהם. בית הדין הרבני האיזורי בתל-אביב ובית הדין הרבני הגדול הכריעו בהחלטות שנתנו בשאלת חלוקת הרכוש בין בני הזוג.

האשה עותרת לבית המשפט הגבוה לצדק כי יורה על ביטולן של החלטות אלה מן הטעם העיקרי כי, לטענתה, הן ניתנו תוך התעלמות מההלכה הפסוקה בבית המשפט העליון בבג"ץ ‎1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, (פד"י מח(‎2) 221) (להלן - "פרשת בבלי"), המחייבת את כיבודה ויישומה של הילכת השיתוף בנכסים בין בני זוג, יציר הדין האזרחי, גם בהתדיינויות בפני בית הדין הרבני, ולפיכך זכויותיה הקנייניות קופחו. כן מבקשת האשה כי בית משפט זה יקבע כי יש לחלק את כלל הנכסים שנצברו על ידי בני הזוג במהלך נישואיהם שווה בשווה ביניהם.

‎ 2. ה עובדות

אלה עיקרי העובדות הנדרשות לרקע הענין:

האשה והבעל נישאו זה לזו ביום ‎16.4.70 ומנישואיהם נולדו להם ‎4 ילדים. לאחר ‎20 שנות נישואין חל משבר ביחסיהם ונפתחו הליכי גירושין בבית הדין הרבני אשר דן, בין היתר, גם בנושא חלוקת הרכוש בין בני הזוג. עמדת האשה בהליכים אלה היתה כי במשך ‎20 שנות נישואיהם ניהלו היא ובעלה אורח חיים תקין תוך שיתוף כלכלי מלא, כאשר הבעל עבד לפרנסת המשפחה ואילו האשה דאגה לצרכי הבית והמשפחה וכספי המשפחה הופקדו בחשבונות משותפים. הבעל מצידו העלה טענות שונות ביחס לזכויותיו הוא ברכוש המשותף וברכוש אחר שלטענתו הינו רכושו הבלעדי.

ביום ח' בניסן תשנ"ג נתן בית הדין האיזורי פסק דין בו הוחלט כדלקמן:

(‎1) על בני הזוג להתגרש בגט פיטורין;

(‎2) לענין הרכוש:

(א) שתי הדירות הרשומות על שם האשה תשארנה לאשה בלבד;

(ב) הכספים בבנקים בארץ ובחו"ל הרשומים על שם שני בני הזוג יחולקו ביניהם שווה בשווה;

(ג) הכספים הרשומים על שם הבעל בלבד יהיו שלו בלבד;

(ד) הכספים הרשומים על שם האשה ישארו שלה בלבד;

(ה) חלוקת התכולה של הדירות תידון על ידי בית הדין לאחר סידור הגט;

(ו) הבעל ישלם את הכתובה במעמד הגט. (להלן - החלטה ראשונה של בית הדין האיזורי).

האשה ערערה על פסק דין זה לבית הדין הרבני הגדול. בית הדין אישר את החלטת בית הדין האיזורי בענין חובת הגירושין ואילו ביחס להיבט הרכושי הורה כי האשה רשאית להביא טענות והוכחות נוספות בפני בית הדין האיזורי (להלן - "החלטה ראשונה של בית הדין הגדול").

בעקבות זאת, הגישה האשה עתירה לבג"ץ (בג"ץ ‎757/96) ובה בקשה את ביטולן של החלטות בתי הדין האיזורי והגדול הן ביחס לחובת הגירושין והן ביחס להיבט הרכושי: בית המשפט הגבוה לצדק נתן פסק דין בהסכמת הצדדים לפיו האשה תסכים לקבל גט וזאת ללא קשר עם החלטת בית הדין בענין חלוקת הרכוש ובלא קשר לתוצאותיו, ועל בסיס זה נמחקה העתירה.

ביום ‎4.6.97 התגרשו בני הזוג זה מזו.

בעקבות ההחלטה הראשונה של בית הדין הרבני הגדול, הוחזר נושא הרכוש לדיון בפני בית הדין האיזורי והותר לבני הזוג להביא ראיות נוספות. ביום ‎30.7.97 נתן בית הדין האיזורי את החלטתו השניה בענין חלוקת הרכוש לאחר ששמע ראיות נוספות שהוגשו לפניו. (להלן - "החלטה שניה של בית הדין האיזורי").