תניית פיצויים מוסכמים בגין אי פינוי המושכר לא חלה על תקופת שכירות סטטוטורית

זהו פסק-דין משלים (סופי) לפסק הדין החלקי מיום 26.1.04, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים בדבר פינויו של מושכר שהושכר לנתבעים ותשלום דמי שכירות שבפיגור.

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים אשר נותרה להכרעה הינה, זכאותו - או אי זכאותו - של התובע לתשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרתו הנטענת של הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים.

רקע עובדתי

1.         התובע הינו הבעלים של דירה הממוקמת בקומת הקרקע של בניין הבנוי ברחוב בן-יהודה 142, תל אביב (להלן - " המושכר"), אותה ירש מסבתו הגב' נועה קראוזה ז"ל (להלן - " המנוחה").

2.         בתאריך 18.7.94 נחתם חוזה שכירות בין המנוחה לנתבעים 1 ו- 2, לפיו שכרו אלה האחרונים את המושכר, בשכירות חופשית, למטרת משרד למסחר בשיבוץ תכשיטים (להלן - " חוזה השכירות" או " החוזה").

תקופת השכירות נקבעה בהסכם ל- 53 חודשים, החל מיום 1.8.94 וכלה ביום 31.12.98 (להלן - " תקופת השכירות החוזית").

דמי השכירות נקבעו בהסכם לסך של 3,000 ש"ח צמוד לשער הדולר בארה"ב, אשר אמורים להשתלם מידי שנה מראש (להוציא את חמשת החודשים הראשונים), בכל ראשון לחודש ינואר.

הנתבעת 3 ערבה לכל חיובי הנתבעים 1 ו-2 על פי חוזה השכירות וזו בתוקפה עומדת, כל זמן שהשכירות שרירה וקיימת.

הנתבעים 1 ו-2 והנתבעת 3, יקראו להלן יחדיו " הנתבעים".

3.         בתאריך 12.2.97 נחתמה בין התובע לנתבעים 1 ו-2 תוספת לחוזה השכירות (להלן - " התוספת"), לפיה קוצרה תקופת השכירות החוזית בשנה אחת, כך שזו תבוא לסיומה ביום 31.12.97.

דמי השכירות החל מיום 1.1.97 נקבעו (בתוספת) לסך של 1,400$ לחודש בצירוף מע"מ, אשר אמורים היו להשתלם בכל 3 חודשים מראש.

4.         ביום 30.12.97 נחתם בין הצדדים נספח לתוספת ולחוזה, על פיו הוארכה תקופת השכירות עד ליום 31.12.98 (להלן - " הנספח"). דמי השכירות נותרו בעינם.

לנתבעים ניתנה הברירה להאריך את השכירות לתקופה של שנה נוספת קרי: עד ליום 31.12.99, וזו אכן מומשה על ידי הנתבעים.

5.         הגם שלא נחתם בין הצדדים מסמך כלשהו המאריך את תקופת השכירות מעבר לתקופה הנקובה בנספח לחוזה, המשיכו הנתבעים להחזיק במושכר בתום תקופת השכירות המוסכמת.

6.         עד הנה הן העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, מכאן ואילך נחלקו הדעות.

לטענת התובע, תקופת השכירות החוזית הוארכה מדי שנה, בהסכמת הצדדים, כאשר זו הוארכה לאחרונה עד ליום 31.12.02.

לדבריו, לבד משינוי דמי השכירות, אשר הועמדו על סך 1,200$, יתר תנאי החוזה עמדו בתוקפם עד ליום 31.12.02.

מנגד טענו הנתבעים, כי למן תום תקופת השכירות על פי הנספח (31.12.99) נמשכה השכירות בפועל, בלא שהוארכה תקופת השכירות על פי החוזה.

לטענתם, בין הצדדים נתקיימו בפועל יחסי שכירות - שלא על פי תנאי החוזה - משך 3 שנים (כולל שנת 2002) בהעדרו של הסכם שכירות תקף.