חובות שנצברו בשל פעילות עסקית וחובות שנצברו בגין רכוש משותף

העובדות

1.         המבקשת והמשיב 1 (להלן: המשיב) נישאו זה לזו בשנת 1970 בנישואים שניים (להלן - בני הזוג). לבני הזוג יש 5 ילדים משותפים. בנוסף לאלה הם גם מגדלים שלושת ילדי המבקשת מנישואים קודמים וארבעת ילדי המשיב מנישואיו הקודמים. המשיב רכש דירה ברח' פנינה 7 בירושלים, גוש 30079 חלקה 47 תת חלקה 1 (להלן: הדירה) עוד בשנות ה-60, טרם נישא למבקשת, במחיר שוק של 16,000 ל"י. בעקבות הסכסוך שנדון בת"א 416/79, הזכויות בדירה נרשמו רק בשנת 1990 על שם המשיב בלבד. הדירה שימשה את בני הזוג במהלך כל שנות נישואיהם, וכעת מתגוררת בה המבקשת. ערב נשואי בני הזוג הייתה בבעלות המבקשת דירה ברחוב איסלנד 22/1 בירושלים אשר נמכרה בשנת 1984. בתמורה שקיבלה המבקשת השתמשו בני זוג על מנת לממן שיפוצים כלליים בדירה. עד למכירתה, הדירה ברח' איסלנד, היא הושכרה לאנשים שונים ודמי השכירות שימשו את בני הזוג למשק הבית המשותף.

2.         המשיב ניהל חברה בשם "נופך אור, ביח"ר ליצור וופלים וממתקים בע"מ", חברה בבעלותו של המשיב (50%) (להלן: החברה). לצורך מימון עסקי החברה, חתם המשיב על שטר משכנתא ביום 2.2.1993 בדרגה ראשונה ללא הגבלה בסכום לטובת בנק ברקליס דיסקונט בע"מ (להלן: הבנק). להבטחת חובותיו לבנק, מישכן המשיב, בנוסף לחלקות131 ו-132 (גוש 30141) אשר בבעלות החברה, מושכנה גם דירת המגורים של המשפחה. ביום 7/2/93 נרשמה המשכנתא אצל רשם המקרקעין.

משלא עמד המשיב בהתחייבויותיו, פנה הבנק ביום 19/03/01 להוצל"פ (תיק מספר 0-01-09500-03) למימוש המשכנתא, וב-1/6/01, במסגרת תיק ההוצל"פ, למינוי כונס נכסים.

מכאן, הגישה המבקשת תובענה זו הנוגעת לדירת המגורים בלבד. 

3.         המבקשת עותרת לקבלת הצווים הבאים: שבית המשפט יצהיר שמחצית הזכויות בדירה הן שלה ויורה על רישום זכויותיה על שמה בטאבו. לחלופין, לרשום הערת אזהרה על שמה; להורות על ביטול הליכי מימוש משכנתא בתיק ההוצל"פ האמור, ביחס לזכויותיה בדירה, ולחלופין, להצהיר שהמבקשת הנה דיירת מוגנת ע"פ סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, או לפי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967.

טענות המבקשת:

4.         המבקשת מעלה סדרה שלמה של טיעונים. להלן סיכומם.

א. היא הבעלים במחצית הזכויות בנכס מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג, היות שהיא והמשיב נישאו ביום 1.12.1970, שנים לפני חקיקת חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 )להלן: חוק יחסי ממון).

ב. היא השתתפה במשק הבית המשותף וגידלה ילדיהם ונכדיהם. אין לה ולבני משפחתה מקום מגורים חלופי מלבד הדירה.

ג.במהלך הנישואין, לא הייתה לה כל מעורבות בפעילויותיו העסקיות של המשיב. הם ניהלו אף חשבונות בנק נפרדים ולמשק הבית היה חשבון בנק נפרד. חשבון הבנק היחיד שהיה על שמה של המבקשת נפתח לצורך קבלת קצבאות ילדים.

ד.חובות המשיב נצברו בשל הפעילות העסקית שלו ולא בגין רכושם המשותף.

ה.הבנק רשם את המשכנתא בהיותו חסר תום לב, או עצם את עיניו בכל הנוגע לזכויות המבקשת בדירה. הבנק מעולם לא פנה למבקשת ולא החתימה על שטרי המשכנתא, על אף שידע, או היה עליו לדעת כי המשיב נשוי לה מזה זמן רב, וכי הם מנהלים משק בית משותף. על הבנק הייתה חובה לבדוק, מעבר לרישום בפנקסי המקרקעין, את זכויות המבקשת בדירה בטרם רישום המשכנתא. לפי תצהירו של מר שטראוס היה הבנק מודע לנישואיו של המשיב למבקשת.

ו. היה על הבנק  להראות כי הוא הסתמך על הרישום בתום לב, וכי האמין בפועל כי הרישום משקף נכונה את זהות הבעלים, או שהאישה נתנה את הסכמתה לביצוע העסקה.

ז.המבקשת לא ויתרה במפורש בשטר משכנתא על ההגנה לפי סעיף 38 לחוק הוצאה לפועל תשכ"ז-1967, אי לכך עומדת לה הגנה על פיו.

טענות הבנק

5.         גם הבנק לא חסך בטיעונים. להלן סיכום הדברים.

א.חזקת השיתוף אינה חלה לגבי הדירה שנרכשה ע"י המשיב טרם נישואיו למבקשת. אך גם אם ייקבע אחרת, זכותו של הבנק בדירה היא זכות קניינית רשומה (משכנתא רשומה), ואילו זו של המבקשת - אובליגטורית. אפילו ייקבע שזכותה היא מעין קניינית, הרי שלפי סעיף 9 לחוק המקרקעין זכותו גוברת על זכות המבקשת. גם אם ייקבע כי חזקת השיתוף הנה זכות קניינית מלאה, תגבר עליה זכותו של הבנק מכוח סעיף 10 לחוק המקרקעין כזכות שנעשתה בהסתמך על רישום, בתמורה ובתום לב.

ב. לא הייתה לבנק חובה לבדוק את הזכויות בנכס מעבר לרישום. המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח כי הבנק ידע על נישואיה למשיב ועל היות הדירה דירת מגורים.