נדחה ערעור להכרה בצדדים כ'ידועים בציבור' לצורך החלת הלכת השיתוף

1.         ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה בחיפה (תמ"ש 10332/01) שניתן על ידי כב' השופט א. גלובינסקי מיום 9.5.05 (להלן - "פסק הדין").

2.         הערעור דנן עניינו בשתי סוגיות: האחת, הגדרת ה' ידועים בציבור'; והשניה, היקף תחולת "הלכת השיתוף" על בני זוג שהוכרו כ'ידועים בציבור'.

רקע

3.         המערערת והמשיב הכירו בעת שהמשיב היה גרוש ואילו המערערת נשואה לאחר. מייד לאחר גירושיה עברה המערערת להתגורר עם המשיב בדירות שכורות. הצדדים התגוררו יחדיו מיום 18.1.98 ועד לפרידתם ביום 16.3.01, דהיינו במשך שלוש שנים וחודשיים (להלן: " תקופת החיים המשותפת").

כל אחד מהצדדים הינו הורה לילד או ילדים קטינים מנישואיו הראשונים.

4.         המערערת עתרה לבית משפט קמא בתביעה למתן סעד הצהרתי  לפיו היא זכאית למחצית מנכסי המשיב אשר פורטו בכתב התביעה. המערערת טענה כי במשך תקופת החיים המשותפת נוצר בין הצדדים קשר של 'ידועים בציבור', וכפועל יוצא מכך, היא זכאית לסעדים מכח חזקת השיתוף לגבי נכסים אותם צברו במשך תקופת החיים המשותפת. עוד טענה המערערת כי רכב המאזדה  אשר נרכש בתקופת החיים המשותפת ונרשם על שמה בלבד, הוא בבעלותה הבלעדית (להלן: " הרכב").

5.         לעומתה, טען המשיב כי איש מהצדדים לא ראה בקשר הזוגי ביניהם כקשר של 'ידועים בציבור', אלא מדובר בקשר המבוסס מצידו על הנאה בלבד, ועל כדאיות כלכלית מצידה של המערערת, תוך שהוא טוען כי מדובר היה בקשר רעוע. לגבי הרכב טען כי הוא זה אשר מימן את רכישת הרכב,וכי הרכב נרשם על שם המערערת כדי להסתיר את רכישתו מגרושתו.

6.         בית משפט קמא קבע כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הייתה 'ידועה בציבור' של המשיב וכי חלה בעניינם חזקת השיתוף. כן קבע  בית משפט קמא כי אף לו נוצרה חזקה כזו - לא הזימה המערערת את ראיות המשיב הסותרות את כוונת השיתוף בנכסים או בחלקם. לפיכך, דחה את תביעת המערערת, ומכאן הערעור.

טענות הצדדים

7.         לטענת המערערת, יש להכיר בה כידועה בצבור של המשיב ובהתאם לקבוע כי הינה זכאית מכח חזקת השיתוף, למחצית מעסקו של המשיב ולמחצית מדירה הרשומה על שמו (בה לא התגוררו הצדדים), וכן למלוא הזכויות ברכב  הרשום על שמה ואשר נרכש בתקופת החיים המשותפת.

לטענתה, בית משפט קמא שגה בניתוח העדויות שהיו בפניו מאחר והסתמך על "זיכרונו" בדבר מהימנות העדים, וזאת על אף שחלפו כשנתיים מאז העידו העדים בפניו ועד לכתיבת פסק הדין. המערערת מדגישה עוד את המגורים המשותפים בדירות שכורות, ערבותה למשכנתא שנטל המשיב, וכן העדויות, מכתבים ותמונות שהציגה, מהם מצטיירת, לטענתה, מערכת יחסים קרובה בין הצדדים המגעת כדי 'ידועים בצבור'. כן טוענת המערערת כי שגה בית משפט קמא כאשר לא התייחס לעדויות לפיהן עבדה שעות רבות בעסקו של המשיב והמעידות על כוונת השיתוף בעסק. לגבי רכב המאזדה טענה המערערת כי טעה בית משפט קמא כאשר לא דן בתביעתה זו על אף שהתביעה אינה קשורה למעמדה כ'ידועה בציבור' ודחיית התביעה אינה פועל יוצא של דחיית תביעתה להכיר בה כ'ידועה בציבור'.

8.         המשיב תומך יתדותיו בפסק הדין וחוזר על טענותיו לפיהן לא התגבש קשר של 'ידועים בציבור' בין הצדדים, כי חזקת השיתוף לא התגבשה, וכי לא הייתה כוונה לשיתוף בנכסיו.  כן חזר על טענותיו בעניין הרכב.

דיון

'ידועים בציבור'

9.         כאמור המערערת עתרה להכרה בצדדים כ'ידועים בציבור' לצורך החלת הלכת השיתוף על הצדדים, ומכח הלכה זו, עתרה להכיר בזכויותיה במחצית מרכושו של המשיב.

אני  סבורה כי צדק בית משפט קמא בקביעתו כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי נתמלאו התנאים להכרתה כידועה בציבור של המשיב וכן כי לא חלה הלכת השיתוף על מערכת היחסים ביניהם. 

כללי

10.        ככלל, מעמדם של ה'ידועים בציבור' מוסדר בהקשרים שונים, כאשר נקבע כי לא מדובר ב"סטטוס" ממנו נגזר מערך שלם של זכויות וחובות, כדוגמת סטטוס הנישואין, אלא מדובר בהכרזה על מצב עובדתי לצורך קבלת זכויות מסוימות מאדם מסוים (הידוע בציבור) או מגוף מסוים לפי חוק זה או אחר.  ראה בעניין זה: ע"א 363/65, יגר נ' פלביץ, פ"ד כ (3) 244, 247, וכן ראה עו"ד א. בן דרור הידועה בציבור - נשואים ללא נישואין 54-56 (2000).

פועל יוצא הינו כי לא קיימים תנאי סף מינימאלים לצורך הכרה בבני זוג כ'ידועים בציבור' ולא קיימת הגדרה אחידה של מושג זה אשר חלה הן במערכת הפנימית בין בני הזוג והן כלפי צדדים שלישיים (לרבות המדינה). לפיכך, בתי המשפט יוצקים תוכן למושג זה בכל מקרה ונסיבותיו, בהתאם לסוגייה המונחת בפניהם ובהתאם להגדרת המושג בחוקים השונים (לצורות השונות בהן מופיע המושג ידוע בציבור, אם במפורש ואם כתיאור מצב, ראה א. בן דרור, שם בעמ' 60-66).

11.        היעדר אחידות בחוקים השונים להגדרת ה'ידועים בציבור' והעדר תנאי סף מינימאליים, מובילים לעיתים לתוצאה לא רצויה לפיה אדם יוכר כידוע/ה בציבור לצורך קבלת זכויות על פי חוק אחד, ולא יוכר כך לצורך חוק אחר. כך לדוגמא; בית המשפט לענייני משפחה בנצרת הכיר בבת הזוג של חייל שנהרג, כ'ידועה בציבור' לצורך סעיף 55 לחוק הירושה; ואילו בית המשפט המחוזי בחיפה קבע שאיננה 'ידועה בציבור' לעניין חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י - 1950 (ע"א (חי) 2122/04 משרד הביטחון נ' ביטון, מופיע בנבו, 19.9.2004).

12.        ההכרה בבני זוג כ'ידועים בציבור' נועדה להשוות את מעמדם של בני זוג החיים יחד כנשואים, למעמדם של בני זוג נשואים. נדמה כי הכרה זו מקורה בקשיים שהתעוררו לגבי בני זוג מסוימים להינשא בהתאם לחוקי מדינת ישראל (מעוכבי גט, נישואי כהן וגרושה, בני דתות שונות, בני זוג מאותו מין ועוד), וכן בצורך ליתן מענה לאותם בני זוג אשר בחרו במודע שלא להינשא, מטעמים אלה או אחרים, וחיים כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, ללא האלמנט של קשר נישואין פורמלי.