השופטת ע' ארבל:
1. המקרה שבפנינו עניינו בנושא מהקשים הבאים להכרעת בית המשפט - בקשה לאשר הגירת קטינים שמשמעה הרחקתם מאביהם, ממשפחתם שבישראל, ממרכז חייהם, מארצם - מולדתם.
"משפט הטבע הוא, שילד יגדל בבית אביו ואימו: הם שיאהבו אותו, הם שיאכילו וישקו אותו, הם שיחנכו אותו, הם שיעמידו אותו על רגליו עד אם גדל והיה לאיש. זו זכותם של אב ואם, וזו זכותו של הקטן" (ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ (3) 133, 154).
משהחיים והמציאות הכתיבו אחרת וההכרעה מובאת לפתחו של בית המשפט, שומה עליו לעשות שימוש בכל הכלים שבידיו למזער הפגיעה בהם ככל הניתן.
2. הבקשה במקרה דנן היא למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטים ס' רוטלוי, י' שטופמן, י' שנלר) לפיו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ברמת-גן (כב' השופטת צ' צפת), שהתיר את הגירת שני ילדיהם הקטינים של הצדדים לאנגליה עם אימם, המשיבה.
לאחר שעיינו בבקשה ושמענו את טיעוני הצדדים, החלטנו ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור, על פי הרשות שניתנה.
הרקע העובדתי
3. המערער והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1993 וניהלו חיים יחד, כזוג וכמשפחה, בישראל. מנישואיהם אלה נולדו להם בת (ילידת 1995) ובן (יליד 1997) (להלן: הילדים או הקטינים). בשלהי שנת 2002 התגרשו בני הזוג זה מזו. בהתאם להסכם שלום בית הצופה גם פני גירושין שנערך ביניהם, ואשר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין ביום 30.4.02, ניתנה משמורת הקטינים בידי המשיבה ונקבעו הסדרי ראיה למערער.
4. ביום 17.3.03 הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, להתיר לה להגר עם הילדים לאנגליה ולקביעת הסדרי ראיה מתאימים בינם לאביהם. האם וילדיה, ראוי להזכיר, בעלי אזרחות כפולה - בריטית וישראלית. עוד יצוין, כי ראשית עתרה המשיבה להתיר את הגירת הקטינים על מנת להצטרף אל משפחתה המורחבת המתגוררת באנגליה, תוך שציינה כי אין לה קרובי משפחה אחרים בישראל עימם היא מצויה בקשר וטענה כי המצוקה הכלכלית, הפיזית והנפשית בה היא נתונה כתוצאה מהניתוק ממשפחתה מקשה על סיפוק צרכיהם החומריים והיומיומיים של הקטינים. בהמשך תוקנה התביעה בעקבות שינוי בנסיבותיה האישיות של המשיבה, ובשלב זה התבקש אישור ההגירה נוכח רצונה של המשיבה למסד הקשר עם בן זוגה החדש, יהודי אנגלי תושב לונדון. כן הוגשה תכנית מעודכנת באשר לבקשה להתיר את הגירת הקטינים עם אימם לצורך מגורים משותפים בלונדון עם בן הזוג.
זמן קצר לאחר שהגישה המשיבה את תביעתה, הונחה בפני בית המשפט לענייני משפחה, ביום 8.4.03, תביעת המערער לקבל לידיו את משמורת הקטינים. המערער מתנגד להגירת ילדיו לאנגליה ועמדתו היתה ועודנה כי הגירתם הינה צעד הרה אסון, הן מפאת הפירוד מילדיו, הן מכיוון שלטענתו, מסוגלותה ההורית של המשיבה לקויה.
חוות דעת המומחית
5. בית המשפט לענייני משפחה מינה את ד"ר א' גולומב, פסיכיאטרית מומחית לילד ולמתבגר, כמומחית מטעם בית המשפט לחוות דעתה בשאלת ההגירה והמשמורת (להלן: המומחית). לאחר שהוגשה חוות הדעת הגישה המומחית גם תשובות לשאלות הבהרה שהוגשו לה וכן הומצא לצדדים, לבקשת האב, כל חומר הגלם שהיה בידי המומחית. בנוסף על אלה נחקרה המומחית בבית המשפט וכן נחקרו הצדדים ובן זוגה של המשיבה. המומחית אף נעזרה בפסיכולוגית שערכה לצדדים מבחנים פסיכודיאגנוסטיים וכן קיימה 16 מפגשים, בהרכבים שונים, עם הקטינים, עם הוריהם ועם בן-זוגה של האם.
המומחית המליצה בחוות דעתה להתיר את הגירת הקטינים עם המשיבה לאנגליה, בציינה כי הילדים קשורים לשני הוריהם, אך המשיבה היא "הורה הדומיננטי". היא העריכה כי על אף שאין לקטינים צורך להגר, יש להם יכולת לעשות את המעבר ללא טראומה וללא מחיר התפתחותי בעתיד הרחוק. היא התרשמה, כי לא יהא זה לטובת הקטינים להיות במשמורתו של המערער בעוד אימם תהגר, מאחר שלהערכתה הוא יתקשה לשמש כמשמורן מלא לאורך זמן ומאחר שהמקום שהוא תופס בעולמם הפנימי קטן יותר, וסביר כי הם יחוו משבר משמעותי אם ינותקו מאמם ויעברו לגור עם אביהם. אשר לאפשרות כי הקטינים יהגרו עם אימם, המומחית העריכה, כי שני הילדים יתקשו לשהות הרחק מאביהם, אולם הם יכולים לעמוד בניתוק של שבועות עד חודשים ממנו, תוך שמירה על קשר עמו באמצעים אלקטרוניים וחופשות ארוכות. לעומת זאת סברה, כי אם לא תותר הגירת הילדים והם יישארו בישראל במשמורתה של המשיבה, הרי שגם אם הילדים לא ייאלצו לעבור חבלי קליטה בארץ זרה, הרי שתחושת הבדידות של האם והנזק שסביר שייגרם לקשר שלה עם בן זוגה יבואו לידי ביטוי, הילדים יחושו את כאבה ועלול להיווצר מתח בינה לבין המערער, באופן שלהערכת המומחית, "המחיר" שישלמו המשיבה והקטינים יהיה גבוה מזה שתגבה מהם ההגירה. יצוין, כי נבחנה גם האפשרות לדחות את ההגירה בשנתיים, אולם אפשרות זו נשללה נוכח המתח הרב בו מצויים הילדים והוריהם, אשר עשוי להתעצם אם תתבקש בדיקה חוזרת של מצב הדברים ככל שיתקרבו השנתיים לסיומן.
פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה
6. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת ההגירה של המשיבה, באמצו את חוות דעתה של המומחית, לפיה הילדים מסוגלים לבצע את המעבר ללא טראומה שתגרום נזק להתפתחותם. בית המשפט קיבל את עמדת המומחית, כי טובת הילדים להגר עם אמם, שאחרת ייגרם להם נזק שיסודו בשלושה: העומס על האם שיפגע ביכולת ההורית שלה; מתח ועוינות בין ההורים שסביר שיזיק לילדים; העומס על הילדים מעצם ידיעתם כי בגללם נמנע דבר מאימם.
בית המשפט לענייני משפחה סקר את תכנית ההגירה שהציגה האם ואת הצעתה להסדרי הראיה של הקטינים עם המערער, תוך שציין כי הבית בו עתידים הילדים להתגורר עם אימם מצוי בסביבה בה מתגוררת אוכלוסיה ישראלית ויהודית, לרבות בתי ספר יהודיים ושירותי קהילה שונים. עוד קבע, כי ניתן יהיה לקיים קשר יומי רציף בין הקטינים לאביהם באמצעות כלי התקשורת האלקטרוניים וכי באמצעות ביקורים ממושכים יותר ניתן יהיה לשמר הקשר עם האב ולפצות על הצמצום בתכיפות המפגשים.
בית המשפט נתן דעתו לשאלה האם יש לאפשר לקטינים להביע עמדתם בפניו וציין, כי הילדים הביעו מפורשות את רצונם שלא לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות. בית המשפט דחה את הפרשנויות שביקש האב להקנות לבקשתם זו כחסרות בסיס והעדיף את הפרשנות הפשוטה לפיה אין לילדים עמדה והם סבורים שיסתדרו בכל מצב.
טענת המערער כי די בכך שנמצא כי לילדים עצמם אין צורך בהגירה כדי לדחות הבקשה, נדחתה, תוך שצוין, כי במרבית המקרים בהם מתבקש אישור ההגירה אין לילדים עצמם צורך להגר וצורך זה הוא נגזרת של המציאות אליה נקלעו. טענתו לפיה השינוי בתכנית ההגירה של המשיבה, לאור בקשתה להינשא לבן זוגה החדש מלמד על חוסר אחריות מצדה, על ארעיות וחוסר יציבות נדחתה, שכן מדובר בהחלטות אשר מתקבלות לא אחת במהלך החיים, אלא שללא רצון להגר אין בית המשפט נדרש לבחנן ולאשרן. במקרה דנן התרשמו המומחית ובית המשפט באופן בלתי אמצעי מבן זוגה החדש של המשיבה ומהיערכותה להגירה ועל כן גם נדחתה טענת המערער כי תכנית ההגירה אינה מפורטת דיה וכי רצונה של המשיבה להגר נובע מנקמנות.
בסופו של יום, לאחר שהביא בפניו את זכותם של שני ההורים לממש הורותם ואת זכויותיהם וחובותיהם כהורים, ובשקלו את איזון האינטרסים, בו זכויות הילדים וטובתם מהוות את השיקול העיקרי ואילו זכויות ההורים מהוות שיקול משני, סבר בית המשפט לענייני משפחה כי הרע במיעוטו במקרה דנן הינו אפשור ההגירה תוך קביעת הסדרי ראיה נרחבים בין האב לילדים. לפיכך נדחתה תביעת המערער לקבל לידיו את משמורת הילדים והתקבלה תביעת המשיבה לאישור הגירת הילדים עימה. בהמשך ניתנה החלטה משלימה בעניין מוסדות החינוך בהם ישולבו הילדים בלונדון, הסדרי הראיה והערבויות.