רשלנות רפואית ביילודה

מבוא

1. ביום 9.6.92 ילדה התובעת 2, טובה אברהם )להלן - "האם"( את התובעת 1, אבישג
אברהם )להלן - "אבישג" או "התובעת"( בניתוח קיסרי בבית החולים בית רפואה מעיני
הישועה )להלן - "הנתבע"(. התובע 3 הוא אביה של אבישג.

ביום 21.10.96 הגישו אבישג והוריה תביעה לפיצויים נגד הנתבע בגין הנזקים, אשר נגרמו
לאבישג עקב רשלנות רפואית ביילודה. לטענתם, התרשל הנתבע בקביעת גיל ההריון ומועד
הלידה המשוער ויילד את אבישג כחודש לפני הזמן, בעודה פג. מיד לאחר הלידה אבישג
אובחנה כסובלת ממצוקה נשימתית, האופיינית לפגים. כתוצאה מרשלנות הצוות הרפואי נגרם
ממנו היא סובלת עד היום. (CP) לאבישג שיתוק מוחין

בפסק דין שנתתי ביום 14.6.99 קבעתי כי הנתבע הפר את חובת הזהירות, אך לא הוכח קשר
סיבתי בין ההפרה לבין הנזק שנגרם לאבישג. התובעים הגישו ערעור על פסק-הדין, ובית
המשפט העליון ביטל את הקביעה, השוללת קשר סיבתי, בפסק דין שניתן ביום 12.10.00. בית
המשפט העליון פסק כי במקרה דנן הוכח קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות על ידי הנתבע
ורופאיו לבין הנזק שנגרם. בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי יש לחלק את האחריות לנזק
בין האם לבין הנתבע בחלקים שווים. במילים אחרות, האם והנתבע יישאו באחריות לנזק, כל