השופטת (בדימ') ע' ארבל:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' שפירא) בת"א 9270/07 מיום 3.4.2012, שבו התקבלה תביעת המשיבים נגד המערערים. עניינו של הערעור בשאלה אם הסיגו המערערים את גבול מקצוע עריכת הדין בניגוד להוראות חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: החוק או חוק לשכת עורכי הדין), כטענת המשיבים.
רקע
1. המערערת 1, המרכז למימוש זכויות רפואיות בע"מ (להלן: המרכז או המרכז למימוש זכויות רפואיות), היא חברה המסייעת ללקוחותיה תמורת תשלום לממש את ההטבות והזכויות המגיעות להם על-פי חוק בשל מצבם הרפואי. המערערת 2, גב' לבנת פורן, היא מנהלת המרכז. המערערים 3 - 4, מר דני רחימי וחברת לבנת פורן אחזקות בע"מ, הם בעלי המניות במרכז.
2. המשיבה 1, לשכת עורכי הדין בישראל (להלן: הלשכה), היא תאגיד סטטוטורי המופקד על החובה לשקוד על "רמתו וטוהרו של מקצוע עריכת הדין", כמצווה בסעיף 1 לחוק לשכת עורכי הדין. המשיב 2, מר אלדד ארגוב, הוא עורך דין העוסק ומייצג, בין היתר, בתחומי הנזיקין, הביטוח והביטוח הלאומי.
3. המשיבים הגישו תביעה נגד המערערים לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבה טענו כי אלה מסיגים את תחום מקצוע עריכת הדין בניגוד להוראות חוק לשכת עורכי הדין, ובכך מסבים נזק לעורכי הדין ולציבור הנזקק לשירותיהם. המערערים מצידם טענו כי הם פועלים במתווה המותר על-פי החוק והפסיקה וכי מדובר בסיוע לאנשים בעלי מוגבלות רפואית לממש את זכויותיהם מהגופים השונים, שאינו עולה כדי ייצוג או ייעוץ משפטי.
4. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה בחלקה, במובן זה שלא נעתר לסעדים הכספיים שהתבקשו לגבי העבר, אך מנע מהמערערים להוסיף ולפעול בעתיד במתכונת שבה פעלו עד לאותו מועד. נקבע כי פרשנותו של סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע את תחום הייחוד של מקצוע עריכת הדין, ראוי שתיעשה תוך פגיעה מינימאלית באוטונומיה של האדם לבחור את מייצגו ובחופש העיסוק של אלה המעוניינים לספק שירותים הנושקים לתחומי הייחוד של המקצוע. בית המשפט דחה את ההבחנה שהציעו המערערים בין "זכויות רפואיות" לבין "זכויות משפטיות", וקבע כי החוקים השונים מעניקים לציבור זכויות מסוגים שונים (חברתיות, כלכליות וכיוצא באלה) אך כולן זכויות משפטיות במהותן. כמו-כן, עמד בית המשפט על מורכבותו של חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי), הדורש מהציבור להתמודד עם סעיפים רבים ופסיקה ענפה. בהקשר זה נקבע כי העובדה שהמחוקק העמיד לעזרת הציבור את לשכות הסיוע המשפטי, שבהן עובדים עורכי דין, מלמדת כי ההתמודדות עם חוק הביטוח הלאומי מצריכה שירות משפטי של עורכי דין.
5. לאחר דברים אלה, עבר בית המשפט לדון באופן פרטני בפעולות האסורות שאותן מבצעים המערערים על-פי הנטען. את הדיון השתית על ההנחה כי סעיף 20 לחוק נועד בראש ובראשונה להגן על ציבור הלקוחות הזקוק ליד מכוונת בעת מימוש זכויותיו. כמו-כן, לאורך פסק הדין התייחס בית המשפט להלכה העקרונית שנקבעה במותב שלושה (כבוד השופטים צ' זילברטל, ב' אוקון ומ' מזרחי) בת"א (מחוזי י-ם) 4033/02 לשכת עורכי הדין בישראל נ' אלבז-רביבו (13.11.2005) (להלן: עניין פיצוי נמרץ), שבה נבחנה שאלת הסגת גבול מקצוע עריכת הדין על-ידי תאגיד דומה לזה שבענייננו.
6. סיוע ללקוחות במילוי טפסים ובירור זכויותיהם. בית המשפט התייחס לסיוע שמעניקים עובדי המרכז במילוי הטפסים אשר באמצעותם מוגשות התביעות למוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), למשרד הביטחון ולגופים אחרים. בית המשפט התרשם כי אף על פי שמדובר במילוי טכני של פרטים עובדתיים בטפסים שנערכו על-ידי הגופים עצמם, יש בפעולה זו משום ייעוץ משפטי אסור באשר העובדים מכריעים הלכה למעשה בשאלה איזו תביעה להגיש ולאיזה גוף. הקביעה, למשל, אם תאונה שאירעה לאדם היא בגדר תאונת עבודה או שמא בגדר תאונת דרכים אינה פשוטה וכרוכה בסיווג משפטי, לעיתים דק, המאופיין בפסיקה נרחבת. נקבע, אפוא, כי כל פעולה הכרוכה בסיווג התביעה, ולמעשה בבירור זכויות הלקוח, היא בבחינת מתן ייעוץ משפטי בניגוד לחוק. לצד זאת, הודגש כי סיוע במילוי טפסים יתאפשר רק כל אימת שנעשה בשל קשיי שפה של הלקוח, היעדר גישה לרשת האינטרנט או מסיבות טכניות אחרות. במקרה דנא הוכח על סמך עדויות וראיות שונות כי לא מדובר בעזרה טכנית אלא בהכוונה של ממש העולה כדי ייעוץ אסור.
בהקשר זה דחה בית המשפט את טענת המערערים, לפיה חוק הביטוח הלאומי מאפשר למבוטח להגיש תביעות שונות במקביל ולבחור את המסלול המטיב עימו רק לאחר ההכרה בזכאותו לגמלה, ולכן אין צורך בהכרעה בין התביעות. נקבע כי מן העדויות עולה שנציגי המרכז אינם בקיאים בחוק ובהלכה ולכן לא ברור כיצד מלכתחילה יבינו שיש צורך בהגשת מספר תביעות במקביל ומאיזה סוג. אשר לפרקטיקה של הגשת כל התביעות הרלוונטיות, נקבע כי זו אינה יעילה ללקוח או לרשויות, וממילא ישנם גופים שאינם מאפשרים הגשת תביעות במסלולים חלופיים.
בית המשפט הוסיף וקבע כי בירור זכויותיו של הציבור יוחד בחוק לעורכי דין וזאת על מנת להגן על הציבור מפני ייצוג בלתי ראוי על-ידי מי שלא הוכשר לכך. בהקשר זה נקבע כי במרכז מועסקים עובדי מכירות שלא זכו להכשרה ההולמת את השירות המוצע על-ידיהם. בכך שעובדים אלה מבררים את זכויות הלקוחות, הם עלולים לחושפם למחדלים רבים בלי שיש כל פיקוח על טיב פעילותם ובלי לספק כל הגנה אמיתית על הלקוחות, כגון כללים או חוקים מגבילים או חובת נאמנות דוגמת זו שחב עורך דין ללקוחו. למעשה מדובר בעסק כלכלי לכל דבר ועניין הפועל ללא הכשרה מתאימה וללא ביטוח מקצועי.
7. סיוע בהגשת עררים וערעורים לגופים השונים וחוות-דעת רפואיות. בית המשפט שוכנע כי המערערים מגישים גם ערעורים בשם לקוחותיהם. נקבע כי פעולה זו אסורה בהיותה פניה בשם אדם אחר לגוף בעל סמכות מעין-שיפוטית. עוד נקבע כי עצם ההמלצה אם להגיש ערעור מחייב התמודדות עם שאלות משפטיות מורכבות הנבחנות לפי הדין, ולכן מדובר בייעוץ משפטי. הוטעם כי כל ייעוץ החורג מבדיקה טכנית של טעויות חישוב בסכום שהתקבל באמצעות מחשבוני הגוף המשלם - הוא אסור. לבסוף נפסק כי סיוע ללקוח לנסח ערעור על החלטה של פקיד במל"ל או קצין התגמולים, היא עריכת מסמך בעל אופי משפטי. בעניין זה התייחס בית המשפט לחוות-הדעת הרפואיות שמצרף המרכז לטופסי הערר, וקבע כי גם דרך סיוע זו מפרה את האיסור על עריכת מסמך משפטי. אמנם רופא שנותן חוות-דעת רפואית לבקשתו של פונה אינו מסיג את גבול המקצוע, אולם במקרה דנן מדובר בחוות-דעת רפואית שמעלה נימוקים רפואיים, התומכים בטענות משפטיות כגון קיומו של קשר סיבתי. העלאת טענות משפטיות לפי חוות-דעת רשאים לעשות רק התובע בעצמו ועורך דין ולא גוף דוגמת המרכז. מכאן, שגם פעילות זו מסיגה את גבול המקצוע.
8. פניה לחברות הביטוח. נפסק כי לא יתכן שגוף כלכלי ללא הכשרה מתאימה, שאינו בקיא בחקיקה הרלוונטית ואינו נתון לפיקוח, יטפל בתביעות של מבוטחים מול חברות הביטוח ויסייע להם במילוי טפסים "טכניים" על-פניהם, אשר מבחינה מהותית משפיעים בצורה קרדינאלית על זכויותיהם המשפטיות. על-כן נקבע כי כל עוד מילוי טפסים מסוג זה עלול לשנות את מעמדו המשפטי של המבוטח, יש בכך משום עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בניגוד לחוק.
9. תאונות דרכים. הוכח שהמערערים אינם מטפלים כיום בנפגעי תאונות דרכים, מתוך הכרה כי אלה זקוקים לייעוץ וייצוג משפטי. עם זאת, הפרקטיקה שלפיה מוחתמים הלקוחות על טופס המצהיר כי ידוע להם שהשירות אינו כולל ייעוץ בשאלה אם נגרמה להם תאונת דרכים - אינו מחסן את המרכז מפני הסגת גבול המקצוע. סיווגו של אירוע כ"תאונת דרכים" בהתאם לחוק הוא סיווג מורכב ביותר, שאין ביכולתם של עובדי המרכז לבצע. המרכז אינו מוסמך, אפוא, לייעץ ולייצג לקוחות שעברו תאונות דרכים בתביעתם למל"ל, אף אם התייעצו עם עורך דין קודם לכן.
10. בשולי הדברים התייחס בית המשפט גם לסיוע שמציע המרכז בפניה לרשות המיסים ומצא כי גם שירות זה מנוגד לסעיף 20 לחוק. היות שסוגיה זו לא עלתה בכתב הערעור, לא אפרט את הקביעות בעניין זה.
11. בית המשפט המחוזי אסר אפוא על המערערים לייצג או לטעון בשם לקוחותיהם לפני כל גוף בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית, לרבות ועדות ערר במוסדות השונים; לערוך מסמכים בעלי אופי משפטי עבור לקוחותיהם, לרבות הכנת כתבי ערעור וערר, פעולות לשינוי החלטות קודמות שבבסיסן בחינת החוק והפסיקה ומילוי טפסים עם תוספת מלל וצירוף חוות-דעת (למעט מילוי רובריקות קבועות מראש); לפעול למתן ייעוץ וחיווי-דעת משפטיים; לפנות בדרישה לתשלום פיצויים או להכרה בנזק למוסדות הבאים: המל"ל, קצין התגמולים במשרד הביטחון, רשויות המס וחברות הביטוח (למעט פניה באמצעות יועץ מס מוסמך כהגדרתו בחוק); לפנות בשם לקוחותיהם לפקיד השומה במס הכנסה ולמסגרות המעין-שיפוטיות במל"ל וקצין התגמולים וכן לנסח ערעורים ועררים על החלטות מנהליות המתקבלות במוסדות אלה (למעט פניה באמצעות יועץ מס מוסמך כהגדרתו בחוק). עוד חייב בית המשפט את המערערים להודיע ללקוחותיהם על אי מתן שירותים כאמור, למעט סיוע טכני בלבד במילוי טפסים, ולשנות את פרסומיהם בהתאם לכך.
מעבר לכך, לא מצא בית המשפט כי תביעתם של המשיבים התגבשה בהתייחס לעילות הנטענות של עוולת הפרת חובה חקוקה, עוולת הרשלנות ועוולות לפי חוק הגנת הצרכן. כמו-כן, לא הוכח כי המערערים העסיקו עורכי דין בניגוד לקבוע בכלל 11ב(א) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986, וכן לא הוכח כי נגרם למשיבים כל נזק.
הערעור
12. מכאן הערעור שלפנינו. לצד הערעור הגישו המערערים בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בהחלטה מיום 20.5.2012 נעתרתי לבקשה באופן חלקי, בעיקר בשל החשש מפני נזקים שעלולים להיגרם ללקוחות המרכז ולעובדיו כתוצאה מהפסקת פעילות המרכז באורח מיידי. התרתי למערערים להוסיף לייצג ולטעון בשם לקוחותיהם לפני גופים בעלי סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית, להוציא המסגרות המעין-שיפוטיות במל"ל וקצין התגמולים; לערוך מסמכים בעלי אופי משפטי, למעט ערעורים ועררים המוגשים על החלטות מנהליות שהתקבלו במל"ל וקצין התגמולים; ולפנות בדרישה לפיצויים או להכרה בנזק למוסדות השונים, למעט פניה לפקיד השומה במס הכנסה. כל זאת הותר עד להכרעה בערעור, בכפוף לכך שהמערערים יפיצו את פסק הדין כמצוות בית המשפט המחוזי ויבהירו ללקוחותיהם הקיימים והעתידיים את משמעותו.