פס"ד בערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ בענין ערבויות ליציאת החייב לחו"ל

1.         המערער הגיש ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, סיגלית גץ - אופיר,  מיום 24.3.14 ,בגין גובה הערבויות אותן עליו ולהפקיד, לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ, בתיק הוצל"פ מזונות 02-00161—4-0 והן אחת משלושת האפשרויות הבאות:

א. ערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח וערב אחד מתחת לגיל 55 שנה, בעל ותק של 3 שנים במקום עבודתו,

    ששכרו  לפחות 9,000 ש"ח נטו, ללא תיקי הוצל"פ, ושלא נוהל בעבר ו/או מתנהל נגדו הליך פש"ר.

            ב. העמדת שני ערבים בתנאים שלעיל.

            ג. העמדת ערבות בנקאית בסך של 110,000 ש"ח.

טענות המערער

2.         המדובר בערבויות גבוהות מדי ובערבים שתנאיהם מחמירים מדי ואינם מאזנים כראוי בין זכות התנועה החוקתית של המערער מול הזכות למזונות.

3.         לטענתו משלם מזונות באופן סדיר ואין חוב בהוצל"פ. הגיש התנגדות בטענת פרעתי לעניין היתרה שקיימת בסך 2,152 ש"ח. גובה החוב העתידי בתיק ההוצל"פ בו נגבים הפרשי מזונות מל"ל  35,000 ש"ח בלבד. לכן ערבות בסך 110,000 ש"ח אינה סבירה ואינה מידתית. לטענתו גובה הערבות צריך להיות כגובה החוב העתידי. המדובר במזונות ילדה בת 12.5, בסך של 1,487 ש"ח בהתאם לפסק הדין שמזונותיה ברובם משולמים ע"י המל"ל ורק היתרה בסך 524 ש"ח נגבית בהוצל"פ.

4.         בכוונתו לצאת לחופשה משפחתית בחודש יולי 2014.  הוא ובת זוגתו במתגוררים בחיפה מזה 9 שנים. למערער עסק בחיפה מזה 20 שנה ולבת הזוג מקום עבודה קבוע ומסודר מזה 17 שנים. מציין כי בעבר לא הוטל עליו צו עיכוב יציאה מהארץ למרות  ששהה בחו"ל מספר פעמים.

טענות המשיבה

5.         מבקשת לדחות את הערעור. ניתנה למערער האפשרות לבחור בין 3 אופציות בהתאם לערבויות השונות. חיוב המזונות העתידי הינו 89,920 ש"ח ובתקופת הצבא 12,000 ש"ח.סה"כ מעל 100,00 ש"ח ובנוסף הוצאות חריגות. ייתכן מצב בו לא תוכל לגבות את המזונות  מהמל"ל ובהעדר ערבויות מספיקות, תעמוד בפני שוקת שבורה. המערער אינו נושא בהוצאות חינוך וטיפולי שיניים של הקטינה. הפסיק את מזונות הילדה הבגירה על דעת עצמו וללא כל החלטה . דוחה הטענה כי   הקטינה "מורדת".

            מציינת כי המערער הגיש בעבר, בקשת הגירה לקנדה יחד עם בת זוגתו, כך שיש סיכוי כי מתוך החופשה המשפחתית ייסע ליעד שאינו ידוע.  לטענתה, משתכר הרבה מעבר לטענתו לשכר של רק 50,000 ש"ח בשנה.

דיון

6.         נראה כי יש לדחות את הערעור בהיותו מבוסס על  טענות שגויות:

א.         הערבויות גבוהות וערבים שתנאיהם מחמירים מידי  - עיינתי בערעור ודומה כי המערער טועה בנקודה יסודית ולפיה "המל"ל ישלם את עיקר המזונות לקטינה".  אומנם מדובר בהסדר המתקיים ממועד גירושי הצדדים, אולם כפי שציינה בצדק כב' רשמת ההוצל"פ בהחלטתה, ייתכן מצב בו לא ישולמו המזונות ע"י המל"ל, כתוצאה מעלייה בשכר האם, או מסיבה  אחרת. חובת המזונות בפסק הדין מוטלת על המערער ולא על המל"ל. חוב המזונות שנותר נושק לסכום הערבות הבנקאית שנדרש. גם אם מדובר בגבול העליון של מתחם הסבירות עדיין החלטת הרשמת סבירה בנסיבות העניין.

ב.         העדר איזון בין זכות התנועה לזכות המזונות- המערער לא צרף לערעור  החלטות הנוספות שניתנו ע"י כב' הרשמת והמצוינות בהחלטתה  - ט 042100289 , ט 042100286 ו-ט , 042100284 , דבר הפוגע בחובת תום הלב של המערער.  עיון בהחלטה ט 042100286, מעלה כי הרשמת פרסה את הפסיקה המשפטית הרלבנטית והמעגנת את הכללים שבבסיס החלטתה:

                        1. חובת ההבטחה של תשלום דמי המזונות. ראה : בר"ע 7757/93 ניסנקורן נ' ניסנקורן.

            2. היותה של הזכות להבטיח בדרך ראויה את תשלום המזונות כזכות חוקתית, גוברת על זכות החייב לחופש תנועה ויציאה מהארץ.

ראה: רע"א 7208/93 וייסגלג נ' וייסגלס; בר"ע (ים) 3824/07 פלמן נ' פלמן.