עניינו של פסק הדין, הוא בתביעת התובעת לאכיפת הסכם מתנה בו התחייבו הוריה הנתבעים כלפיה. ההכרעה בתביעה נגדית של ההורים נגד בתם לתצהיר שהתחייבותם למתן מתנה בטלה.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
1. להקלת הקריאה תכונה התובעת בתמ"ש 25938-03-12 והנתבעת בתמ"ש 3522-03-13 "
הבת", ואילו הנתבעים בתביעה זו "
ההורים" וכך בהתאמה יכונו הצדדים גם בתביעה הנגדית בתמ"ש 3522-03-13.
כתבי הטענות מעלים סיפור עגום על יחסים עכורים בין הורים לבתם ומצער עוד יותר היה מראה העיניים, בו נוכחתי בהעדר אהבה וחמלה בין ההורים לבת. בנסיבות אלה גם הצעות הפשרה שהצעתי לצדדים העלו רק חרס, וחבל שכך.
2. להלן אסקור בקצרה את טענות הצדדים, אשר מתוכן גם עולה סיפור המעשה:
3. לטענת הבת, יחסיה עם הוריה, ידעו עליות ומורדות וכאשר במהלך השנים - עת היחסים היו רגילים ותקינים, הוריה התחייבו כלפיה בעל פה כי יתנו לה במתנה דירה שהייתה בבעלותם, המצויה ברח' ..... הזכויות בדירה רשומות כתת חלקה .. בחלקה ... בגוש .... (להלן: "
הדירה"). לטענתה של הבת, בסופו של דבר, ביום 25.1.11, קיימו ההורים את התחייבותם וחתמו עימה על הסכם מתנה, במסגרתו ניתנה הדירה במתנה לבת. במעמד חתימת הסכם המתנה, חתמו ההורים גם על ייפוי כוח בלתי חוזרים לטובתה, וכן על תצהיר העברה, ועל טפסי דיווח והצהרות למס שבח.
4. הבת טענה כי ההורים מסרו לה עם חתימת ההסכם את מפתח הדירה, ובכך נשלמה לטענתה מתנת הוריה כלפיה.
5. בתביעתה, טענה הבת כי היא זכאית לרישום הזכויות בדירה על שמה, "ולהכרה בה כבעלת הזכויות המלאות בדירה".
6. הבת הוסיפה בתביעתה כי חרף המתנה, הזכויות בדירה לא נרשמו על שמה עד מועד הגשתה של התביעה, והיא הבינה כי הוריה מנסים להתחמק ממילוי התחייבותם.
7. הבת הוסיפה כי היא לא עברה להתגורר בדירה, כיוון שסוכם עם הוריה שמעברה להתגורר בדירה יהיה רק עם פינוי השוכר שהיה בדירה, ולאחר שהדירה תשופץ, ולטענתה על הוריה היה להעביר אליה את דמי השכירות בדירה, כדי שהיא תוכל לממן את מגוריה החלופיים בדירה השכורה בה התגוררה.
8. הבת טענה בתביעתה, כי מאחר והשוכר פינה את הדירה, וחרף העובדה שהוריה לא ביטלו עימה מעולם את הסכם המתנה, ההורים שיפצו את הדירה בעצמם ואף החליפו את המפתח ובכך גילו דעתם שאין בכוונתם לקיים את הסכם המתנה.
9. לטענת הבת, היא זכאית לאכיפת הסכם המתנה גם נוכח ויתור ההורים על זכות החזרה מן המתנה, במסמך ייפוי הכוח הבלתי חוזר.
10. מנגד טענו ההורים, כי מזה שנתיים שוררת ביניהם לבין בתם מערכת יחסים עכורה "מחמת התנהלותה של הבת, בכלל כמו גם התפרצויות זעם כלפי הוריה בפרט".
11. ההורים טענו שבתם היא אם חד הורית, ולפני כשנה, הם ניסו לקרב אליהם את הבת ואת בנה "
על מנת להשיב אותם אל חיק המשפחה". לטענתם נסיון זה נעשה במסגרת המאמצים לשיפור מערכת היחסים בין הצדדים ולאחר שהבת הבטיחה לשנות התנהגותה, ולפיכך נענו ההורים לבקשתה, להעביר על שמה את זכויות הבעלות שלהם בדירה. בנסיבות אלה, טענו ההורים, הם חתמו במשרדה של באת כוחה של הבת, על מערכת המסמכים השגרתיים הנדרשים להעברת הזכויות בדירה, ללא תמורה לבת והכל תוך הדגשת המניע למתנה, היינו הכוונה "
לקבל מחדש את בתם ואת בנה אל חיק המשפחה".
12. לטענת ההורים, לא נקפו הימים והבת חזרה לסורה. "
הסחיטות הכספיות והאיומים כלפי הוריה רק גברו והלכו, ולאחר שהתנפלה על אימה, הכתה אותה נמרצות תוך איומים על חייה"; לטענת ההורים, לנוכח החשש שהבת תמכור את הדירה כפי שאיימה עליהם, הם החליטו לחזור בהם מהתחייבות לתת לבתם את הדירה במתנה, לחדול מלתמוך בה, ולנתק עימה כל קשר ומגע וזאת מתוך דאגה לשלום וכהגנה מפני האלימות הפיזית והמילולית של בתם כלפיהם.
13. לטענתם של ההורים עקב התנהגותה המחפירה של בתם כלפיהם, הם זכאים לחזור בהם מן המתנה.
14. כאמור, ההורים גם הגישו תביעה משלהם בה ביקשו מפורשות לבטל את ההסכם עם הבת.
15. הבת בהגנתה מפני תביעת הוריה, טענה כי התנהלות ההורים הייתה שלא בתום לב, וטענתם כי החלה להתנהג כלפיהם לפני כשנה בהתנהגות מחפירה אינה אמת, כי באותה עת, כבר היו הצדדים שקועים בהליך משפטי. לטענתה הוריה ניצלו את העימות שנוצר בינם על מנת להטיח בה האשמות שווא על תקיפה בעת העימות, אך עליהם לקיים את ההסכם אותו מעולם לא ביטלו.
16. הבת הוסיפה עוד כי לא נהגה בהתנהגות מחפירה כלפי הוריה, היא התבססה על הסכם המתנה ושינתה מצבה לרעה, עקב הצהרתם של ההורים על כוונתם לחזור בהם מהסכם המתנה.