פלונית נ' מדינת ישראל- משרד הדתות ואח'

פסק דין

1.מהו שיעור הפיצוי לו זכאית התובעת בגין שלילת האפשרות להטמן בחלקת הקבר שרכשה לצדו של בנה המנוח?

רקע וטענות הצדדים

2.ביום 12.4.94 רכשה התובעת חלקת קבר בבית העלמין בנתיבות, באזור 1, גוש 15 חלקה 12א שורה 5 , להלן - חלקת הקבר. לתובעת ניתנה תעודה בדבר אחוזת הקבר שרכשה אשר נמצאה לצד קברו של בנה המנוח, להלן - המנוח.

באזכרה למנוח בשנת 2007, כשלוש עשרה שנים לאחר רכישת חלקת הקבר, גילתה התובעת כי בחלקת הקבר שרכשה לצורך קבורתה ליד בנה, נקבר אדם אחר. בנה הבכור של התובעת, יורי, פנה לנתבעת אשר הציעה חלקות סמוכות אולם לא צמודות. כחודש לאחר גילוי הטעות פנתה התובעת באמצעות עורך דינה לנתבעת ובתשובות הנתבעת מיום 5.9.07 ו- 7.10.07 הודתה כי נפלה טעות אנוש או מחדל ברישום חלקת הקבר.

3.התובעת הגישה תביעה נזיקית בגין רשלנות הנתבעת בקבורת אדם זר בחלקת הקבר שרכשה התובעת. לטענתה נגרמה לה נכות נפשית בשיעור 30% כתוצאה מעוגמת הנפש ושלילת האפשרות להטמן לצד הבן המנוח.

הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לטעות שארעה בקבורת אדם זר בחלקת הקבר אולם סבורה כי נוכח העובדה שהכשירה בצמוד מאחורי חלקת הקבר אזור חדש לקבורה, ושומרת לתובעת, לאריכות ימיה, חלקה בצמוד מאחורי חלקת המנוח, זכאית התובעת לכל היותר לפיצוי סמלי. טענה זו נשענת גם על העובדה שמצבה הנפשי של התובעת נגרם ממספר גורמים שאין לשייכם דווקא לקבורת זר בחלקת הקבר.

דיון והכרעה

אחריות הנתבעת

4.הנתבעת לא מכחישה את אחריותה למחדל שבקבורת אדם זר בחלקת הקבר, לפיכך מתייתר הצורך להדרש לדיון בסיכומי התובעת בנוגע לאחריות. יובהר כי לא מצאתי יסוד לטענה כי יו"ר הנתבעת ניסה להתחמק מאחריות למחדל הנתבעת. למרות שהתגובות הראשוניות במכתבי הנתבעת לא הציגו עמדה אחידה, הבהיר העד כי לאחר שעיין בתעודת רכישת חלקת הקבר הבין שנפלה טעות ולא סומן במפה כי החלקה הנדונה נרכשה.

הנתבעת התנהלה בתום לב ואף הציעה שני פתרונות של הקצאת חלקות קבר במרחק של כשלוש חלקות מחלקת המנוח. רק לאחר הגשת כתב התביעה, בקדם המשפט, עלתה הטענה כי הוכשר אזור מאחורי חלקת המנוח ונשמרת בו חלקה צמודה לתובעת. לא נסתרה טענת הנתבעת כי הכשרת אזור זה, ששימש בעבר כשביל בין אזורי קבורה, נעשתה במיוחד כדי למצוא פתרון לתובעת. יחד עם זאת, ניתן להניח כי גם שיקולים אחרים עמדו מאחורי הכשרת אזור זה וממילא ההצעה עלתה מעל לשנתיים לאחר הטעות בקבורה. הפתרון הנוכחי הינו אכן "הרע במיעוטו" כהגדרת ב"כ התובעת ואינו מהווה תחליף שווה ערך לחלקת הקבר שנרכשה.

העיסוק בנושא הרגיש של השכול הינו סובייקטיבי מטיבו וקשה לשפוט את הצורך בקבורה בצמוד לקרוב שנפטר במשקפי התבונה. עמד על צורך זה כב' השופט א' ריבלין בע"א 9486/00 וירג נ' המועצה הדתית כרמיאל, פ"ד נז (1) 565, (2002):

"אולם מהו הדין מקום שאדם מעוניין כי תישמר לו חלקת קבר לצד בן-זוגו שנלקח לבית עולמו? בבחינת סוגיה זו עלינו לשוות לנגד עינינו את דבריו של השופט מ' חשין, אשר הצביע על כך ש"קברו של אדם – הקבר והמצבה שעליו – הם גם רשות היחיד וגם רשות הרבים" (ע"א 6024/97 שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ [6], בעמ' 627). הפן הפרטי, האישי של אחוזת הקבר הוא המצדיק הכרה באינטרס של אדם להיקבר לצד בן-זוגו שנפטר. יש לשאוף לכבד את רצונו ואת רגשותיו של אדם המבקש להיקבר לצד יקירו, ואת רצונם של בני משפחה הבאים לפקוד את קבריהם של בני-זוג, בכך שהקברים יהיו סמוכים זה לזה."

המחלוקת הינה כאמור בסוגיית שיעור הנזק וזו תידון להלן.

גובה הנזק

5.התובעת הניחה תשתית עובדתית דלה הן בנוגע להלך נפשה סמוך לאחר המקרה והן באשר לתפקודה לפניו ואחריו. כל שטענה בתצהירה הינו כי לאחר אזכרת בנה המנוח בשנת 2007 נדהמה לגלות כי נטמן אדם אחר בחלקת הקבר. באשר למצבה לאחר האירוע נטען כי שקעה במרה שחורה, בעיות שינה, ריבוי מחשבות בכי ממושך ותחושת חוסר אונים שגרמו להתדרדרות במצבה הגופני. תצהירי התובעת אף סותרים באשר למועד פטירת בנה המנוח, לא אוזכר כלל מועד פטירתו ונסיבות המוות. אף המידע שנמסר לרופאים שערכו חוות דעת פסיכיאטריות לא היה מדוייק מאחר וכל הרופאים ציינו את אירוע גילוי הטעות בקבורה בשנת 2006 בעוד עולה מתצהירי הצדדים כי הדבר ארע בשנת 2007.

מחקירתה וחקירתו של יורי עלה כי המנוח התאבד בתליה ביום 1.6.92 בהיותו בן 25 שנים בלבד, התובעת מצאה את המנוח בביתה ונאלצה להורידו מחבל התליה. למומחית מטעמה מסרה כי עברה להוסטל בדיור מוגן בשנת 2004, למומחה מטעם הנתבעת מסרה כי משנת 2002 אולם בעדות יורי עלה כי שוהה בהוסטל משנת 1997.

6.למרות שבפועל מדובר בנזק בגין עוגמת נפש, נוכח טיב הנזק במקרה הנדון מדובר בנזק לא ממוני שנפסק בגין נזקי גוף ככאב וסבל.

התובעת הגישה חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי של ד"ר רזניק אשר קבעה בחוות דעתה מיום 2.2.10 כי לתובעת נגרמה נכות בשיעור של 30%, עקב דכאון מג'ורי שנגרם עקב האירוע של שלילת חלקת הקבר. יוער כי חוות הדעת מבוססת על דברי התובעת, או בנה שנלווה אליה, ועל העובדה כי לא ידוע על בעיות נפשיות בעברה.

אף המומחה מטעם הנתבעת, ד"' רוזנברג, לא מצא עבר פסיכיאטרי עד לשנת 2008. מומחה הנתבעת לא שלל קשר בין מצבה הנפשי של התובעת, אותו הגדיר כהפרעה דיכאונית אורגנית, לבין האירוע הטראומטי של קבורת אדם זר בחלקת הקבר. יחד עם זאת קבע כי לא ניתן להעריך את תרומת האירוע לנכותה הכוללת אותה העריך בשיעור של 20% אשר יכולה לנבוע ממותו הטרגי של בנה ומצב אורגני כתוצאה ממחלותיה הנוספות.