ידיעה בלעדית של פסקדין שפורסמה גם ב
לפסק הדין בעניין ש.ז. נ' ד.ז.
בני זוג נפרדו בשנת 2000, אך רק בשנת 2009 הסכים הבעל לתת לאישה גט. האם האישה זכאית לפיצוי בגין כל שנות הפרידה או רק עבור התקופה בה כבר היה ברור שלא יהיה סיכוי לשלום בית? ביהמ"ש לענייני משפחה בירושלים דן בסוגייה.
בני זוג, שנישאו בשנות ה 80, נפרדו בשנת 2000, והאישה עזבה את הבית יחד עם 12 ילדיהם. הבעל הגיש תביעה לשלום בית, אך כעבור שנה, ולאחר ששלום הבית לא צלח, הגישה האישה תביעת גירושין.
בית הדין הרבני קיים דיונים רבים בין בני הזוג. בשנת 2006 קבע כי אין כל סיכוי לשלום בית, אך הבעל לא הגיע למועד שנקבע לסידור הגט, ובשנת 2008 כבר חויב בגט.
לבסוף, הצדדים התגרשו רק לקראת סוף 2009, ולאחר שהאישה הגישה נגד הבעל תביעה לפיצוי נזיקי של 1.5 מליון שקל, בגין הנזקים שגרמו לה סרבנותו.
בתביעתה, טענה האישה כי מרגע שהגישה את תביעת הגירושין, לא היה כל סיכוי לשלום בית, ולכן סירוב הבעל לתת לה גט לאורך השנים הללו, פגע בזכויותיה לקיים את חייה כרצונה ולהקים משפחה חדשה.
הבעל טען מנגד כי כלל לא סירב להתגרש אלא קיווה לחזור לשלום בית ועשה מאמצים רבים כדי לחזור לאשתו, ולאחר מכן, כשהבין שזה לא יקרה, ביקש להגיע להסדר גירושין צודק לפני הגט.
נסיון תמים לשלום בית שהפך לסרבנות
השופט בן-ציון גרינברגר קבע, כי יש לחלק את התנהלות הבעל לשתי תקופות- האחת, בין השנים 2000 - 2006, בהן ניסה באמת ובתמים להגיע לשלום בית, ולאחר מכן, להגיע להסכמות בנוגע לרכוש ולילדים. השנייה, מהיום בו בית הדין הרבני המליץ לצדדים להתגרש, בשנת 2006, ועד מתן הגט בפועל ב 2009.
באשר לתקופה הראשונה, נקבע כי עצם הגשת תביעת גירושין אינה מחייבת את הבעל להסכים מיידית לגט, וטבעי שינסה תחילה להגיע לשלום בית ולאחר מכן להסכם גירושין ראוי, ומשכך לא מדובר בסרבנות.
עם זאת, נפסק כי בשלב בו גם בית הדין הרבני לא ראה כל סיכוי לשלום בית והמליץ לצדדים להתגרש, הבעל לא היה רשאי להשתמש בדרישותיו לקיום הסדר כ'כלי סחיטה', ולכן במועד זה, עקשנותו כבר הייתה נגועה בחוסר תום לב, ופגעה בכבוד האישה ובחירותה לנהל את חייה כרצונה, בפרט כשהנישואים היו ריקים מתוכן מזה שנים. משכך נקבע כי בתקופה השנייה התרשל כלפי האישה.
באשר לגובה הפיצוי, נפסק כי בנסיבות המקרה, זכאית האישה לקבל פיצוי עבור תקופה של 3 שנים ו 3 חודשים של סרבנות, בגובה של 202,500 שקל.
הוצאות לא נפסקו מאחר שרוב סכום התביעה, שעמדה כאמור על 1.5 מליון שקל, נדחה.
עו"ד נחליאל: 'קשה להשלים עם הקביעה'
לדברי עו"ד גיתית נחליאל, העוסקת בתחום המשפחה, "עם כל הכבוד לבית המשפט, קשה להשלים עם הקביעה שהרשלנות החלה רק בשנת 2006. מדובר באישה שהגישה תביעת גירושין בשנת 2001, לאחר שנה של פירוד, ואין זה סביר שתצטרך לחכות 5 שנים עד שסרבנות הבעל תהפוך לרשלנות".
עו"ד בן שושן - גורן: 'איזון ראוי'
לעומתה, סבורה עו"ד אילנה בן שושן- גורן, גם היא עוסקת בדיני משפחה, כי "פסק הדין הינו ראוי, באשר הוא מאזן בין זכות האישה לקבל את גיטה אל מול זכות הבעל לנהל מו"מ על חלוקה רכושית, כאשר בית המשפט קובע מהו הזמן הסביר, אשר מעבר לו ייחשב המסרב כרשלן המפר חובה חקוקה".
לפסק הדין בעניין ש.ז. נ' ד.ז.
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.pskadin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין