לפסק הדין בעניין קרן נ' משרד החינוך והתרבות ואח'
נפץ שהונח על ידי תלמיד בפתח דלת כיתת י"ב בבי"ס ליהמן בדימונה, התפוצץ בסמוך למורה שפתחה את הדלת, והיא הובהלה לבית החולים. בתביעה שהגישה, היא טענה כי מנהל בית הספר, משרד החינוך וגורמים נוספים לא פעלו למניעת תופעות האלימות בבית הספר. מה קבע ביהמ"ש?
במהלך שיעור גיאוגרפיה בכיתה י"ב בבית ספר התיכון ע"ש ליהמן בדימונה, יצא אחד התלמידים מהכיתה ללא רשות, והמורה נעלה אחריו את הדלת. לאחר זמן מה, נשמעו דפיקות על הדלת, וכשהמורה פתחה אותה, התפוצץ נפץ שהונח בפתח. המורה, שנבהלה מעוצמת הפיצוץ, צעדה לאחור והתמוטטה. לאחר מכן פונתה לבי"ח, טופלה בחדר מיון ושוחררה למנוחה בביתה, ומאז לא שבה ללמד.
לטענת המורה, בבית הספר שררה אוירה אלימה ואין זה המקרה הראשון בו היא ומורים אחרים נאלצים לנעול את דלת הכיתה בשעת השיעור, על מנת להימנע מתקריות של נפצים או זריקת שקיות מים לעבר מורים ותלמידים.
בתביעה שהגישה לבית המשפט השלום בתל אביב נגד משרד החינוך, עיריית דימונה, בית הספר ומנהלו, טענה המורה, כי גורמים אלו כשלו בנקיטת אמצעים לריסון והרתעה כנגד תופעת האלימות בבית הספר, וביקשה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בשל האירוע האלים.
הנתבעים כפרו בטענות בנוגע להתנהלותם הכושלת וטענו כי פעלו למיגור תופעות של אלימות בשטח בית הספר ונקטו באמצעים סבירים למניעת אירועים כגון זה. בית הספר והעירייה טענו, כי קיים אשם תורם מצד המורה בעצם נעילת הכיתה, ומנהל בית הספר העיד כי לא ידוע לו על מורים נוספים שנוהגים כך. שכנשאל על תופעת שקיות המים השיב המנהל, כי מדובר במעשה קונדס ולא במעשה אלימות.
מציאות של אלימות
השופטת יעל הניג קיבלה את התביעה לאחר שמצאה את גרסתם של התובעים מקוממת, והשתכנעה כי אכן מדובר במציאות בה מורים נועלים את הכיתות מחשש שתלמידים יזרקו לתוכן חפצים.
"המנהל סבור שזריקת שקיות מים אל תוך כיתת לימוד הינו מעשה קונדס.... צר לי על גופי חינוך ועל באי כוחם שכך הם רואים את הדברים", כתבה השופטת וקבעה כי מדובר במעשה תוקפני ואלים.
נקבע, כי התובעת הוכיחה אווירת אלימות נמשכת בשטח בית הספר, התנכלות למורים ולתלמידים ותשתית ראייתית לפיה מורים נוספים חוו תחושת חרדה בהגיעם ללמד בבית הספר.
עוד קבעה השופטת, כי מנהל בית הספר ומשרד החינוך כשלו בכך שלא פעלו למניעת תופעת האלימות בביה"ס, ודחתה את הטענה בעניין אשם תורם של המורה, שכן לשיטתה סגירת דלת הכיתה הייתה פעולה זהירה ומתבקשת.
לבסוף נקבע, כי הנתבעים יפצו את התובעת בגין הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות, כאב וסבל והוצאות לעתיד בסכום של 376,465 שקלים, אשר יחולקו בין הנתבעים- 60% לעירייה, לביה"ס ולמנהל ו- 40% למשרד החינוך. כן חויבו בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 95 אלף שקל.
עו"ד שלומית לב מברכת על פסק הדין- "השופטת יעל הניג פסקה באומץ רב, פיצויים ריאליים למורה תוך התחשבות בכל ראשי הנזק הרלבנטיים".
לדבריה, "בימים אלו כאשר חדשות לבקרים אנו שומעים על אלימות בבתי ספר כלפי מורים, הרי שפסיקה כזו אולי תאלץ את משרד החינוך ומנהלי בתי הספר לדאוג לביטחונם של המורים ולא לאפשר להם לטייח עובדות. בפסיקת פיצויים כאלו, יש סיכוי כי ההתייחסות של הרשויות והציבור הרחב לתופעת האלימות בבתי הספר תשתנה".
- ב"כ התובעת: עו"ד שוויצר, עו"ד דאום, עו"ד פרידליך
- ב"כ הנתבעים: עו"ד ברכיה, עו"ד רחמני
לפסק הדין בעניין קרן נ' משרד החינוך והתרבות ואח'
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין