לפסק הדין בעניין פלונית נגד בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח'
בג"ץ קבע כי הסכם גירושין שנחתם בין בני זוג, שבין היתר נכתב בו, כי האישה אפאטית, שקרנית ובוגדנית, ככל הנראה נחתם בכפייה והינו בלתי מוסרי, ולפיכך לביה"ד אין סמכות ייחודית לדון בעניינם של בני הזוג.
מספר ימים לאחר שהגישה יחד עם בעלה בקשה לגירושין בצירוף הסכם גירושין עליו חתמו השניים, נמלטה האישה למקלט לנשים מוכות, ועוד לפני שבית הדין הרבני הספיק לדון בבקשה, הגישה לביהמ"ש לענייני משפחה בראשון לציון תביעות רכוש, משמורת ומזונות.
מאוחר יותר באותו היום, הגיש הבעל לביה"ד הרבני תביעת גירושין אליה כרך את ענייני הרכוש, מזונות האישה והמשמורת. כחודש וחצי לאחר מכן, הגישה האישה לביה"ד הרבני בקשה למחיקת הסכמתה להסכם הגירושין ולדחיית התביעות שכרך הבעל, בטענה שהסמכות לדון בהן נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
ביה"ד הרבני דחה את הבקשה למחיקת ההסכמה להסכם, וקבע כי פרט לסוגיית המשמורת, הוא הערכאה המוסמכת לדון בתביעות. ערעור שהגישה לביה"ד הרבני הגדול נדחה, לאחר שנקבע כי ביה"ד קנה את הסמכות מכח הסכם הגירושין שהוגש לאישורו, עוד לפני שהגישה האישה את התביעות לביהמ"ש לענייני משפחה.
בעתירה שהגישה נגד בתי הדין הרבניים והבעל לבג"ץ, טענה האישה כי לביה"ד הרבני אין סמכות לדון במחלוקות הרכושיות, היות והסכם הגירושין שהוגש לאישורו הינו תוצר של התעללות נפשית של הבעל כלפיה, וכיוון שמדובר בהסכם מקפח וחסר תום לב הינו בטל מעיקרו.
לא ייתכן, טענה, שהסכם כזה, אשר מכתים את שמה, שכן בין היתר נכתב בו כי היא אפאטית, חסרת יוזמה בזוגיות, שקרנית ובוגדנית ואינה מתפקדת כאם, יקבל תוקף ויקנה סמכות לביה"ד הרבני.
הבעל טען בין היתר, כי קביעת ביה"ד הרבני אינה מתבססת על הסכם הגירושין אלא על תביעת הגירושין שהגיש, וכי עצם העובדה שהאישה הגישה ביחד עמו את הסכם הגירושין לאישור ביה"ד הרבני, מקנה לו סמכות לדון בנושאים הכלולים בהסכם, הגם אם ביה"ד יחליט שלא לאשרו.
היועץ המשפטי לשיפוט הרבני טען, כי אף אם לשון ההסכם מחפירה ואין אלא לגנותו ולבטלו, אין בכך כדי לשלול את סמכות ביה"ד הרבני בתביעות הכרוכות.
השופט רובינשטיין קיבל את העתירה, וקבע כי אין לביה"ד סמכות לדון בעניינם של הצדדים.
ראשית נקבע, כי בניגוד לטענת הבעל, ההכרעה בדבר רכישת הסמכות של ביה"ד התבססה על הבקשה המשותפת שהגישו הצדדים לגירושין ועל הסכם הגירושין שנלווה לה. שנית קבע השופט, כי לא יעלה על הדעת כי האישה תכתוב על עצמה דברים נלוזים כמו שנכתבו בהסכם, ומשכך מדובר בחוזה בטל בהיותו בלתי מוסרי.
כן נקבע, כי מבחינה מהותית, מדובר בחוזה שנחתם ככל הנראה בכפייה, בפרט כשמדובר באישה ששהתה בסמוך לחתימה במקלט לנשים מוכות, כשנראה שגם בהסכם יש משום התעללות נפשית בה, ולפיכך אין כל מקום להעניק על יסודו סמכות לבית הדין הרבני.
לפיכך, העתירה התקבלה כאמור ונקבע, כי האישה תוכל להגיש תביעות חדשות לביהמ"ש לענייני משפחה תוך 30 יום.
עוה"ד מאיה אלפנדרי, המתמחה בדיני משפחה מגיבה על פסה"ד:
"בג"צ נוסף על המתח שבין המשפט האזרחי להלכה היהודית בבתי הדין הרבניים. לדעתי, מדובר בהחלטה אמיצה ומעודדת ויש לקוות, כי בג"צ ימשיך בקו זה וישמור בפסיקותיו על זכויותיהם של הנפגעים מאלימות בני זוגם ויחסום גם בעתיד את דרכם של בעלי דין אלימים מלנסות ולהשיג יתרון שיפוטי על ידי רכישת סמכות של ביה"ד הרבני שלא בתום לב ובניגוד ולסעיף 30 לחוק החוזים, על ידי הגשת בקשה משותפת לגירושין שאין בה מעיקרה ומנוסחה כל הסכמה לגירושין ובצירוף הסכם גירושין אשר הינו בטל מעיקרו לאור נסיבות כריתתו ולנוכח תוכנו, כן יירבו".
לפסק הדין בעניין פלונית נגד בית הדין הרבני הגדול בירושלים ואח'
למדור: דיני משפחה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין