מטפלת סיעודית בת 55 נתקפה, לא עלינו, מחלות שונות, ביניהן סוכרת, איבוד שליטה על הסוגרים, דיכאון חמור וגם זאבת - מחלה ניוונית התוקפת את עמוד השדרה. משנאלצה לעזוב את עבודתה, פנתה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") וביקשה לקבל קצבת נכות כללית.
קצבת נכות כללית היא המפלט הכלכלי האחרון של מי שאינם זכאים לתגמולים מכל מקור אחר. רוב המבקשים הם חולים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה, נטולי ביטוחי בריאות פרטיים, והקצבה מהווה עבורם הכנסה יחידה לאחר שבמשך שנים פרנסו את משפחתם בכבוד.
קבלת הקצבה מותנית הן בקביעת נכות רפואית בשיעור שבין 40% ל-60% (תלוי במבוטח ובנסיבות מחלתו) והן באישור פקיד התביעות של הביטוח הלאומי, שהמבוטח איבד לפחות 50% מכושר ההשתכרות שלו בעקבות המחלה או הפגיעה, ובכלל זה היכולת לתפקד במשק בית. כאשר מבוטח מוגדר כמי שאיבד את כושר ההשתכרות שלו בשיעור של 75%, שקול הדבר לנכות מלאה על כל המשתמע מכך: זכאות כספית, מתן הטבות משמעותיות במוסדות ממלכתיים שונים ועוד.
על קוצו של אחוז
ואולם, בעוד שהנכות הרפואית נקבעת על פי מבחנים קשיחים ומוגדרים בתקנות הביטוח הלאומי, נראה שדרגת אבדן כושר ההשתכרות נקבעת על פי "נראות" החולה בעיני הועדה הרפואית ולא על פי מדדים אובייקטיביים כלשהם. במקרה של המטפלת חולת הזאבת - על אף שנקבעו לה 88% נכות רפואית משוקללת, החליטה הועדה שאבדן כושר השתכרות שלה יעמוד על 74% בלבד.
המשמעות היא, שחרף מגבלותיה הרפואיות הרבות והמוכחות של האישה, משוכנעים חברי הועדה שיש ביכולתה לפרנס את עצמה בלי בעיות מיוחדות ואף הציעו לה לעבוד כקופאית בסופר או כמשגיחה בבחינות. הועדה, אגב, לא נימקה את החלטתה.
המטפלת ערערה על ההחלטה לבית הדין האזורי לעבודה באמצעות משרדנו, וטענה שנקבע לה שיעור אבדן כושר השתכרות לא ריאלי בהתחשב בשיעור הנכות הכללית שלה, וכן שהועדה לא התייחסה כראוי למגבלותיה הרפואיות ואף לא נימקה את קביעתה הפוגענית בניגוד לחוק. בית המשפט קיבל את טענותיה וקבע, שאת דרגת אבדן כושר ההשתכרות יש לקבוע על סמך הליקויים הרפואיים וחומרתם, המבטאים דרגת איכושר אובייקטיבית.
הנסיבות קובעות, לא הנראות
על פי פסק הדין, על הועדה להתחשב בנסיבותיו האישיות של החולה, בגילו, בעברו התעסוקתי, בסיכוייו לשוב לעבודתו הקודמת ובמצבו הפיזי והאינטלקטואלי. משום כך, ביטל בית המשפט את החלטת הועדה והשיב את עניינה של המטפלת לבדיקה יסודית נוספת של ועדה בהרכב אחר.
זה אינה הפעם הראשונה בה ניתן פסק דין ההופך את החלטת המל"ל ומכתיב מתודה מנוגדת לגישת ה"נראות". את מרבית הדחיות ניתן לתקוף בדרך מקצועית ולאחר בחינת התיק הרפואי של המבוטח ועברו התעסוקתי, במטרה להבטיח את זכאותו לקבלת קצבת הנכות הכללית המגיעה לו. את הערעור יש להגיש תוך פרק זמן קצר העומד על 60 ימים בלבד (!) מרגע קבלת החלטת הועדה.
בנוסף, משורות אלו יוצאת קריאה לעגן בחקיקה, שדרגת הנכות הרפואית היא-היא שתהווה אסמכתא סופית לדרגת אבדן כושר העבודה, ולא שיקולים זרים שמתעלמים מטובת החולה וממצבו. היה וקבעה הועדה הרפואית דרגת אבדן כושר נמוכה מדרגת הנכות הרפואית, חזקה עליה לנמק מדוע סטתה מהעיקרון המנחה דלעיל. לצערנו, במרבית המקרים המבוטח האומלל מרגיש כאילו דלת נטרקת בפניו.
* עו"ד דניאל שור הוא שותף במשרד קמפו-שור העוסק בדיני עבודה ובתחום ביטוח הלאומי.
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין