ש
נים רבות שררה מבוכה ברקב משפטנים באשר לזכות השיתוף של בני זוג בזכויות
הסוציאליות של כל אחד מהם, עד שיצאו זה אחר זה, שני תקדימים ששפכו אור על בעיה
אקטואלית זאת.
הליברליות בדיני משפחה שאפיינה את הפסיקה וזאת התחיקה הישראלית, יצרה כבר לפני זמן רב
מושג ישראלי מקורי - הילכת שיתוף בנכסים בין בני זוג.
בתחילת שנות ה- 50, הוכרה זכות זאת כיצור עצמאי של הפסיקה המקומית, אשר שאבה את
הרעיון מהמשפט המקובל האנגלי, ויש הסוברים כי אף במשפט העברי ניתן למצוא שורשים
להלכה זו.
פסקי הדין של בתי המשפט, הלכו ושיכללו את הילכת השיתוף והפיחו בה תוכן וכללים. בד בבד,
הורחבה והתפשטה הלכה זו בשני פנים. בפן באחד, הלכו ונוספו סוגי נכסים שנכנסו בגדר
השיתוף בין בני הזוג, ובפן השני, ההכרה בשיתוף בנכסים הלכה ונעשתה קלה יותר להוכחה, או
בלשון אחרת - "אוטומטית"
יותר.
כך יצר בית המשפט הישראלי חזקה משפטית )פרזומציה(, האומרת כי עצם מוסד הנישואין יוצר
"כוונת שיתוף בנכסי הנישואין"
. בן או בת זוג המתנגדים לכך, יוכיחו נא את ההפך.
אחד מפסקי הדין היותר ידועים בתחום זה, ניתן בתחילת שנות ה- 80 ע"
י בית המשפט העליון
ונקרא "ערעור בר-נתן"
. כאן הרחיבו השופטים את השיתוף גם לגבי הנכסים העסקיים שהבעל
צבר במהלך הנישואין והקלו מאוד על האישה בהוכחת השיתוף, אפילו לגבי עסקו של הבעל שהיה
"סוכן ביטוח"
. גב' בר-נתן, זכתה במקרה זה בנתח נכבד מהזכויות העסקיות של בעלה בתיקי
הביטוח של משרדו.
ואולם, דווקא פסק הדין הנ"
ל, עורר ספק בזכויות השיתוף בזכויות סוציאליות כמו בפוליסת
ביטוח מנהלים, קרנות תגמולים, פנסיה ופיצויי פיטורין. השופטים בבית המפשט העליון, אימצו
בפסק דין זה את עמדת בית המשפט המחוזי ששללה שיתוף שכזה, אך לא נימקו את החלטתם
בנקודה זו. מאז "ערעור בר-נתן"
, היה קושי רב לפרקליטים לייעץ לבני הזוג כיצד ומה יש לעשות
בזכויות סוציאליות בעת גירושין או פירוד ביניהם. האם לחלקם שווה בשווה, או להשאיר לכל בן
זוג את זכויותיו הוא מבלי לבצע כל איזון של שוויון ביניהם.
אחת הדוגמאות המקוממות הייתה, כאשר נשללה זכות השיתוף מבת הזוג כאשר בן זוגה מחזיק
בקופת גמל, סכום כסף גבוה, כאשר לכל הדעות, רובו מרכיב רווחי וחסכוני. ידוע כי בקופות הגמל
תנאים מיוחדים המפתים לצבירת כסף פטור ממס, הנושא תשואה נאותה. לכאורה, קופת גמל
מעין זו, הינה זכות סוציאלית, אלא שלמעשה אין קופת גמל זו שונה במאומה מאשר כל תוכנית
חיסכון אחרת שלגביה קיים דין שיתוף בנכסים. למושג סוציאלי, משמעות דחוקה במקרה שכזה.
המחוקק נתן באחרונה דעתו לבעיה זו ותיקן בחודש אפריל 1990, את חוק יחסי הממון בין בני
הזוג.
ואולם, חוק יחסי ממון, חל רק על זוגות "טריים"
שנישאו בתקופה שמחודש ינואר 1974 ולאחר
מכן.
על הזוגות הוותיקים חלה פסיקת בית המשפט העליון, שכאמור נדרש לאחרונה בשני פסקי דין
מקיפים לשאלה מעניינת זו. פסק הדין הראשון בעניין בני הזג אסא וחנה רון, יצא מלפני בית
המשפט העליון בחודש מאי 1991 ונימוקיו ניתנו על ידי השופט מלץ.
בני הזוג נישאו לפני 21 שנים, הבעל עבד בחברת "צים" והאישה עבדה בבית החולים "רמב"ם"
.
ערך הזכויות הסוציאליות של הבעל היה גבוה בהרבה מזה של האישה, והאישה עתרה לבית
המשפט המחוזי לשותפות בזכויות הבעל בפיצויי פיטורין ובפדיון קרן הפנסיה.
השופט מלץ, איבחן שני מקרים: מקרה אחד, בו הזכויות הסוציאליות טרם מומשו בעת הגשת
התביעה, אין זכות לחלוקה שוויונית. במקרה שני, בו הזכויות מומשו כבר, קובע השופט כי יש
מקום לתביעה מידית.
כאן הוכרה בפעם הראשונה הזכות לשיתוף בזכויות סוציאליות לגבי בני זוג שנישאו לפני ינואר-
1974, וזאת, בהסתייגותו אחת והיא שהזכויות טרם מומשו.
השופט מלץ קבע גם בהסכמת כל השופטים שישבו בהרכב זה בביהמ"
ש העליון, כי לצורך תביעת
שיתוף בזכויות סוציאליות, אין צורך בהוכחות מיוחדות על כוונת השיתוף. מספיק שהוכח ששני
בני הזוג הנשואים תרמו במשותף לניהול הבית ולגידול ילדיהם וניהלו קופה משותפת לתשלום
חובות שוטפים.
בית המשפט קבע בסופו של דבר, כי האישה זכאית למחצית הזכויות הסוציאליות של הבעל,
בקיזוז ערך הזכויות הסוציאליות שלה.
פסק דין זה, שמקוריותו וחשיבותו גדולים ביותר, לאחר תקופה כה ארוכה של מבוכה בעניין,
השאיר עדיין סימן שאלה בנקודה, שעל פניה, נראית בלתי ברורה: מדוע יש להעדיף תביעתו של
בן זוג לשיתוף בזכויות סוציאליות שמומשו על תביעתו של בן זוג אחר, התובע זכויות סוציאליות
שטרם מומשו?
תשובה לשאלה זו ניתנה בפסק דין מחודש ינואר 1992. הגברת דבורה לידאי, מיוצגת פנתה
בתובענה להצהרת שותפות על קופות גמל שטרם מומשו והשייכות לבעלה - מרדכי, לידאי, בבית
המשפט המחוזי בתל-אביב, דן בפרשה השופט משה טלגם, שקבע בינואר 1990, כי האישה שותפה
בקופות הגמל הרשומות על שם הבעל, אף אם טרם הגיע מועד מימושן.
הבעל ערער לערכאה הגבוהה, אולם בית המשפט העליון אימץ את פסק דינו של השופט טלגם
ובכך הרחיב למעשה את ההלכה שקבע השופט מלץ בעניין רון נ. רון.
הרכב השופטים שדן בפרשה זו, זהה להרכב השופטים הקודם, אלא שפסק הדין נומק הפעם על
ידי השופטת נתניהו שקבעה כי אין הבדל משמעותי בין זכויות סוציאליות שגמלו לבין אלה שטרם
גמלו.
וכך נאמר:
"בפסק הדין הנ"
ל עסקנו בזכויות שכבר גמלו. התוצאה אינה צריכה להיות שונה במקרים כמו זה
שלפנינו, שהזכויות טרם גמלו. כך תושג המדיניות הרצויה, להביא חלוקה צודקת של המשאבים
בין בני הזוג ובכך לתרום לישוב אותן מחלוקות ממאירות בענייני רכוש, הממררות חיי בני זוג
שנישואיהם נכשלו ומעמידות מכשולים על דרך התרתם של נישואין כאלה בגט פיטורין"
.
גם המחוקק שדן בזוגות ה"טריים"
מצא פתרון דומה:
המחוקק המאפשר איזון משאבים בזכויות סוציאליות, ער לאפשרות שקיימות זכויות שעדיין לא
ניתנות למימוש וקובע כי כאשר יאזן בית המשפט א ערך נכסי בני הזוג, לא יגרום לפגיעה באותן
זכויות סוציאליות, אשר עדיין בשלב של צבירה והתהוות.
דומה שפתרון זה עדיף על כל יתר הפתרונות הכרוכים בהשהיית התביעה לזמן רב. על פי אפשרות
זו שהמחוקק העניק, יש אפשרות לתבוע את שווי מחצית הזכות הסוציאלית, אם אכן ניתן לממנה
בפועל ממקור כספי אחר, ובלבד שלא תיפגע עצם צבירת הזכות הסוציאלית.
אשר לזכויות סוציאליות שלא ניתנות להיוון ; בפסק הדין אבנרי נ. אבנרי )ע"
א 6557/95 ( נפסק
ע"י ביהמ"ש העליון כי גם "פנסיה תקציבית " אשר על פי הוראות חוק או התקשי"
ר אינה ניתנת
להיוון , ראוייה לחלוקה בין בני זוג ומהווה חלק ממאגר איזון משאבים.
שאלה זו עמדה במרכז סכסוכים משפטיים רבים בבתי המשפט אך לא הוכרעה סופית עד לתקדים
זה,שהגם שאינו נכנס לניתוח עמוק של הבעיה קובע כי יש לחלק את הפנסיה התקציבית וכי חלה
גם עליה חזקת השיתוף. בזאת תם כמעט הדיון בענין זה בפסיקה הישראלית.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.