נדחתה תביעת לשון הרע כנגד ועד הבית

לפני תביעה מכח חוק איסור לשון הרע, תשכ"א-1961 (להלן: " החוק").

זהות הצדדים וטענותיהם -

1.      התובע, מר פנחס וקס (להלן: " התובע"), התגורר במועדים הרלבנטיים בבית משותף ברח' קק"ל 67 בקרית ביאליק (להלן: " המבנה"), אשר בו התגוררה אף הנתבעת, הגב' אהובה ברודולי (להלן: " הנתבעת").

2.      אין מחלוקת שהתובע שימש כיו"ר ועד הבית של המבנה עד חודש אפריל 2010 וכי לאחר מועד זה הנתבעת החליפה אותו בתפקיד.

3.      התובע טוען כי התובעת הוציאה את דיבתו בארבעה מסמכים כדלקמן.

(א)              המסמך הראשון הינו מכתב ששלחה הנתבעת לגב' דורית דן, מנהלת האגודה לתרבות הדיור בקרית ביאליק, מיום 4/5/10 (להלן: " המכתב הראשון"). במכתב זה מסבירה הנתבעת שהתובע ניהל את הוועד במשך שנים ללא שיתוף פעולה עם הדיירים, כי כל ההחלטות היו כראות עיניו " כמו דיקטטור". לטענתה, התובע סירב לערוך אסיפות דיירים במשך שנים, למרות שהוא היה מחויב לקיים ישיבה לפחות פעם בשנה וכי תחושת הדיירים היתה שהתובע לא דאג לבניין, אלא שבזבז את כספם ואת המים היקרים לטובת נושאים שאינם ראויים, ובעיקר השקייה בלתי נחוצה. עוד טוענת הנתבעת באותו מכתב, כי במהלך שנת 2010 דרשו הדיירים לקיים ישיבת דיירים, אך התובע קיים משאל טלפוני בין הדיירים במקום לכנס ישיבה - כאשר המשאל הטלפוני הביא לבזבוז " דקות שיחה יקרות ע"ח כספי הוועד". בנוסף נטען במכתב הראשון כי ביום 26/4/10 התכנסו כל הדיירים לקיים ישיבת ועד ובמהלכה הוחלט שהנתבעת תחליף את התובע. עוד הוחלט שעל התובע להעביר לנתבעת את כל הדוחות הכספיים מתקופת כהונתו, אך הוא לא עשה זאת ואף איים שהוא לא ישלם את מסי וועד הבית אם לא תמשיך ההשקייה ששנויה  במחלוקת.

(ב)              המסמך השני נשלח יום לאחר המכתב הראשון, ביום 5/5/10 (להלן: " המכתב השני") והוא למעשה מהווה השלמה למכתב הראשון ובו מצוין שהתובע הסכים לסיים את תפקידו כיו"ר הוועד והחליט להשיב לכל דייר את חלקו בכסף שנותר בקופה. לטענת הנתבעת, יש בכך כדי לעכב את המשך הפעילות השוטפת של הוועד, כיוון שיהא עליה לגבות מחדש את אותם הכספים.

(ג)               המסמך השלישי שאליו מתייחס התובע הינו פרוטוקול אסיפת הדיירים מיום 26/4/10 (להלן: " פרוטוקול  אסיפת הדיירים").

(ד)              המסמך הרביעי הינו הודעה מיום 10/6/10, בכתב ידה של הנתבעת, המופנית לכל הדיירים (להלן: " ההודעה"), אשר בה נכתב שהיא מודבקת על לוח המודעות בשל שקיימים " פורעי חוק ושולחיהם" שהורידו כנראה, הודעות קודמות שקשורות לתשלומי וועד הבית. עוד מצוין באותה הודעה כי בהתאם למכתב שהתקבל מעוה"ד של האגודה לתרבות הדיור, לא היה מקום לכך שהתובע יחזיר לכל הדיירים את הכספים שהצטברו בקופה לאחר תום כהונתו, ולכן כל דייר מתבקש לשוב ולשלם הכספים לקופת הועד (וכן נדרש תשלום לגבי החודשים יוני ויולי ותשלום עבור זיפות הגג).

4.      התובע מפנה לארבעת המסמכים המצוינים מעלה וטוען כי יש בכולם כדי להוות פרסום לשון הרע כלפיו ועל כן על הנתבעת לפצותו בסך של 50,000 ש"ח.

5.      הנתבעת מכחישה את הטענה לגבי פרסום המכתב הראשון והשני, טוענת כי אין בדברים שמופיעים בארבעת המסמכים כדי להוות לשון הרע, כי מכתביה לאגודה לתרבות הדיור נשלחו כדין, כי העובדות שמפורטות במכתבים מדויקות וכי יש מקום לדחות את התביעה.

המסכת הראייתית -

6.      לפניי נשמעה עדותם של התובע ושל הנתבעת והם הציגו בפניי מסמכים רלבנטיים.

דיון והכרעה -

7.      לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים ולאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם - מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות וזאת מהנימוקים שאפרט להלן.

האם עסקינן בניסוחים שיש בהם כדי להוות לשון הרע ?

8.      נתחיל בכך שבמסמך השלישי שאליו התייחס התובע (פרוטוקול אסיפת הדיירים), אין כל התנסחות שעשויה להחשב כלשון הרע, ואף התובע למעשה לא הצביע על ביטויים מתוך מסמך זה אשר עולים כדי לשון הרע.

9.      לגבי המסמך הרביעי (ההודעה שנתלתה על לוח המודעות), הרי שטרוניתו של התובע מתייחסת למילים " פורעי החוק ושולחיהם". דא עקא, שאין כל אינדיקציה לכך שהתובע הוא אחד מפורעי החוק או  משולחיהם (וראו את חקירת התובע בעמ' 6 שורות 14-20 וחקירת הנתבעת בעמ' 8 שורות 14-21). לכן נדחות הטענות לגבי מסמך זה.

10.  לגבי שני המכתבים שנשלחו לאגודה לתרבות הדיור - אזי שהמכתב השני (שמהווה השלמה למכתב הראשון) אינו כולל אמירות שיכולות להחשב כלשון הרע, כיוון שמתואר בו מהלך העניינים באשר להחלפת יושב הראש ובאשר לכך שהתובע הסכים לעזוב את תפקידו והחליט להחזיר לדיירים את הכסף שנותר בקופה. עוד מצוין במכתב שהשבת הכספים והצורך לגבותם מחדש תגרום לבזבוז זמן, אך בוודאי שאין בכך כדי להוות לשון הרע. המדובר בעמדה עניינית ובביקורת נקודתית - מה גם שעוה"ד של האגודה הסכים בדיעבד שלא היה צורך להשיב את הכספעים וצריך היה להשאיר אותם בקופת הועד ולהעבירם לניהולה של הנתבעת (עמ' 8 שורות 23-25).