מ.י. פרקליטות מחוז דרום-פלילי נ' זענין

גזר דין

הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שהתייחס אך לתיקון כתב האישום, בארבע עבירות של סיוע לניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירה של חברות בארגון טרוריסטי, לפי סעיף 3 לפקודת מניעת טרור.

עפ"י עובדות האישום הראשון שבכתב האישום המתוקן, במהלך שנת 2001 הציע חסן נצר (להלן: חסן) לנאשם להצטרף לארגון הג'יהאד האיסלמי (להלן: הארגון), אשר הוכרז ע"י ממשלת ישראל, ביום 22.6.89, כארגון טרוריסטי. במועד כלשהו במהלך שנת 2003 הציע בן דודו של הנאשם ופעיל הארגון, פאדי זענין (להלן: פאדי) לנאשם להצטרף לחלק הצבאי של הארגון. הנאשם הצטרף לחולייה בראשותו של פאדי, והממונה עליו היה מחמוד ג'ודר (להלן: מחמוד). כמו כן, בחולייה פעלו חברים נוספים, וביניהם ראמז אל-מצרי (להלן: אל-מצרי), ראמז זענין (להלן: זענין), שיח אבו חאמיס אל-חור (להלן: אבו- חמיס). במועד בלתי ידוע בשנת 2003 סיכם הנאשם יחד עם פאדי אל מצרי, מחמוד ואבו-חמיס להניח מטען חבלה מטעם הארגון, נגד כוחות צה"ל, על גבול ישראל-עזה. מחמוד הביא רכב סובארו ובתוכו מטען המכיל חומר נפץ במשקל 60 ק"ג המופעל באמצעות פס דריכה ושני טילים מסוג בטאר, המיועדים לפגוע בכוחות משוריינים. הנאשם ומחמוד העבירו את המטען והטילים לאזור גבול ישראל רצועת עזה. פאדי הניח את המטען בשטח ישראל, כ- 500 מטר מגבול ישראל רצועת עזה, בשעה שהנאשם ואחרים המתינו בשטח הרצועה, 100 מטר מגדר הגבול שבין ישראל לרצועה. תפקידם של הנאשם ושל אל-מצרי היה לעמוד בקרבת מקום ולאבטח את יורה הטילים. כאשר עבר במקום נגמ"ש של צה"ל, ירה פאדי שני טילים לעברו. אחד הטילים גרם לפגיעה בנגמ"ש, בעוד שהטיל השני התפוצץ סמוך לשיגור. המטען לא התפוצץ.

עפ"י עובדות האישום השני, במהלך חודש יולי בשנת 2006 הציע בילאל זויידי (להלן: בילאל) לנאשם להצטרף מחדש לפעילות צבאית בארגון. לבקשת הנאשם שוחח בילאל עם פעילי הארגון הבכירים שיח ראאד פנינה (להלן: ראאד) וחאלד מנצור. הללו הסכימו לשלבו מחדש בפעילות הצבאית בארגון ויצרו עימו קשר כדי שישתתף בפעילות הארגון. הנאשם הצטרף לחולייה בארגון שכללה את בילאל, עשבל עודה (להלן: עשבל) ניראללה חמדן (להלן: ניר) ומוחמד נגיב זענין (להלן: מוחמד). בתאריכים 25.9.06 ו- 25.10.06 סיכם הנאשם עם בילאל נור עדאל, מוחמד וראאד לירות טילים לעבר שדרות. בהמשך לכך הוביל ראאד שני טילים מהסוג הנקרא אליקיד לבית משפחת אבו-עלבה באזור בין חנון. הנאשם עמד על גג בית המרוחק 700 מטר ממקום שיגור הטילים ודיווח באמצעות מכשיר קשר למשגרי הטילים אם מגיעים למקום אנשים לא רצויים, מטוס או מזל"ט של צה"ל, אולם איש לא הגיע. הנאשם דיווח לבילאל שהאזור נקי, ולאחר מכן שיגרו בילאל ומחמד את הטילים שנורו לעבר שדרות.

עפ"י עובדות האישום השלישי, במהלך חודש אוקטובר 2006 סיכם הנאשם עם בילאל, עאדל, נור מוחמד וראאד לירות טילים לעבר שדרות. בהמשך לכך ניגשו הנאשם והאחרים על מנת לשגר ארבעה טילים מסוג קודס 2 מאזור אלפרטה בבית חנון. הנאשם ביצע תצפית על איזור הירי יחד עם נור, ודיווח למשגרי הטילים כי ניתן לירות. חברי החולייה האחרים ירו ארבעה טילים לכיוון שדרות.

עפ"י עובדות האישום הרביעי, במהלך חודש אוקטובר 2006 ברצועת עזה, סיכם הנאשם עם בילאל מוחמד ראאד, פעיל ארגון בשם אבו-ג'יהאד ופעיל ארגון בשם מוחמד אבו נעימה המכונה אנספי, לירות טילים לעבר ישראל. עוד במהלך חודש זה, במועד שאינו ידוע במדויק, הובילו האחרים ארבעה טילים לאזור כף בבית חנון. הנאשם ביצע יחד עם נור תצפית על אזור הירי ודיווח למשגרי הטילים כי ניתן לירות אותם. בהמשך ירו מי מהאחראים שני טילים לאזור שדרות. כל אותה העת שהה הנאשם על גג של בית לצורך תצפית.

טענות ב"כ הצדדים

בטיעוניו בכתב לעונש, ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ארוך ביותר ולצידו עונש מאסר מותנה. ב"כ המאשימה נימק את עתירתו להשית על הנאשם מאסר ארוך ביותר, בכך שעונש כאמור ירחיק את הנאשם מלהמשיך ולסכן את בטחון מדינת ישראל לתקופה ארוכה ביותר, וכן ישלח מסר לפעילי טרור אחרים, כי מי שיאיים על בטחון המדינה ואזרחיה, ומי שיסייע לארגוני הטרור ופעיליה להוציא את תכניתם הרצחנית לפועל, יזכה לענישה חמורה.

ב"כ המאשימה הוסיף, כי הנאשם הודה בפעילות עניפה, כי בארבעה מקרים נפרדים נטל חלק בפעילות שתכליתה אחת – לגרום למותם של אזרחי ישראל, בשל היותם ישראלים, והכל באמצעות פעילות טרור. כן הוסיף ב"כ המאשימה, כי הנאשם השתתף הן בפעילות משולבת, ירי טילים ישירים ומטען חבלה, כנגד כוחות צה"ל, והן בפעילות של ירי טילים כנגד תושבי ישראל בשדרות ובסביבתה.

ב"כ המאשימה הפנה למספר פסקי דין המתייחסים לרמת הענישה, וביניהם: ע"פ 9349/07 חאמד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 23.6.08) (להלן: עניין חאמד), בו אושר עונש של 12 שנות מאסר בפועל בגין שתי עבירות של סיוע לניסיון רצח, עבירות של אימונים צבאיים אסורים, עבירות נשק וקשירת קשר לפשע; פ"ח (ב"ש) 1086/06 מ"י נ' אלפרא (פורסם בנבו, ניתן ביום 26.11.07), בו הושתו 8 שנות מאסר בפועל בגין סיוע לניסיון לרצח (ירי מרגמות) והחזקת נשק; פ"ח (ב"ש) 1148/07 מ"י נ' אבו עקל (פורסם בנבו, ניתן ביום 29.8.08), בו הושתו 8 שנות מאסר בפועל בגין סיוע לניסיון לרצח, כאשר הסיוע לניסיון לרצח היה על ידי סיוע להנחת מטען.

ב"כ המאשימה הדגיש, כי המקרה שבפנינו חמור אף יותר מהמקרים המתוארים לעיל, שכן במקרים אלה מדובר דרך כלל על אישום בודד של סיוע לניסיון לרצח, דבר השונה בתכלית מהמקרה שבפנינו.

מנגד, עתר ב"כ הנאשם להקל בדינו של הנאשם. לגבי האישום הראשון, טען הסנגור, ראשית, כי מדובר באירוע משנת 2003, עת היה הנאשם בן 18. שנית, הוא טען כי את הפעולה יזם פאדי, ותפקידו של הנאשם הסתכם בהובלה ובאבטחת האזור מפני אנשי הרצועה ולא מפני כוחות צה"ל. לגבי הטיל שנורה לעבר הנגמ"ש, טען הסנגור, כי אין מדובר בטיל "תקני", ולדידו, ההבחנה בין טיל "תקני" לטיל "לא תקני", דהיינו מאולתר, הינה בעלת ערך רב, שכן מסוכנותו של האחרון פחותה. הסנגור ביקש להדגיש גם, כי הנאשם היה בלתי חמוש, לא עבר אימונים צבאיים ולא השתמש בנשק או נשא נשק מעולם. כמו כן, לאחר אירוע זה הפסיק הנאשם את פעילותו בארגון. לגבי האישומים השני והשלישי, טען ב"כ הנאשם כי הנאשם נטל בהם חלק מזערי בלבד והדגיש כי גם באירועים אלו היה הנאשם בלתי חמוש. עוד חזר ב"כ הנאשם על טענותיו בדבר "אי תקינותם" של הטילים והוסיף "כי אין לנו בדל של ראיה בכתב האישום שהטילים אכן הצליחו להגיע למטרות".

כן טען ב"כ הנאשם, כי מאז האירוע האחרון הפסיק הנאשם סופית את פעילותו בארגון וזאת עוד טרם מעצרו.

ב"כ הנאשם הוסיף, כי אין לנאשם עבר פלילי, כי הוא נישא חודשיים לפני שנעצר וכי הוא הודה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר.

ב"כ הנאשם הגיש לבית המשפט אסופת פסקי דין לעניין רמת הענישה. כך למשל, בע"פ 2454/02 טיקמן נ' מ"י (פורסם בנבו, ניתן ביום 12.12.05), שבעניינו הורשע הנאשם בארבע עבירות של ניסיון לרצח ובתשע עבירות של היזק בזדון – אושר עונש של 14 שנות מאסר לריצוי בפועל; בפ"ח (ב"ש) 1078/07 מ"י נ' סעיד שאדי הושתו 12 שנות מאסר לריצוי בפועל בגין עבירה של הסתננות, 3 עבירות של חברות בארגון טרוריסטי, עבירה של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת, עבירה של סיוע לפעילות בארגון טרוריסטי, 2 עבירות של אימונים צבאיים אסורים, 4 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה של סיוע לניסיון לרצח ועבירה של ניסיון לרצח; בפ"ח (ב"ש) 1144/06 מ"י נ' זענין ראמי, הושתו 11 שנות מאסר לריצוי בפועל, בגין עבירה של חברות בארגון טרוריסטי, עבירה של אימונים צבאיים אסורים, עבירה של סיוע לניסיון לרצח ועבירה של ניסיון לרצח. בפ"ח (ב"ש) 1050/08 מ"י נ' אבו חטב, הורשע הנאשם בעבירות רבות, ובהן 6 עבירות של החזקת נשק ו-3 עבירות של ניסיון רצח. על אבו חטב, שביצע את מרבית העבירות בעודו קטין, הוטלו 10 שנות מאסר בפועל; בע"פ 1368/96 קהלני נ' מ"י (פורסם בנבו, ניתן ביום 6.5.97), שבעניינו הורשע הנאשם בעבירות של קשירת קשר לרצח, נשיאת נשק שלא כדין וניסיון לרצח – אושר עונש של 12 שנות מאסר לריצוי בפועל; בפח (ב"ש) 1118/06 מ"י נ' קדיח הושתו 6 שנות מאסר לריצוי בפועל, בגין חברות בארגון טרור, קשירת קשר לפשע, ניסיון לרצח ונשיאת נשק.

הנאשם הביע בפנינו את חרטתו, ציין בין היתר כי כעת הוא נשוי והקים משפחה וביקש שנקל בעונשו.

דיון והכרעה

העבירות שבהן הורשע הנאשם הינן מן החמורות בספר החוקים.

מעשים חמורים מסוג זה מחייבים תגובה עונשית קשה וכואבת, במיוחד לנוכח המצב הביטחוני הקשה השורר באזורנו והמלחמה המתמשכת בארגוני הטרור. זאת, הן כדי לתת מענה לסכנה הנשקפת מהנאשם לביטחון המדינה ולביטחון חייליה ואזרחיה והן כדי להרתיע את הרבים, ובתוכם המפגעים ומשלחיהם. פעילותם הנרחבת של ארגוני הטרור כנגד בטחון המדינה מחייבת, אפוא, מתן מענה בדמות ענישה מחמירה ומרתיעה (ראו למשל והשוו: ע"פ 9338/01 מ"י נ' עווידה, פ"ד נז (1) 529; ע"פ 9078/06 לחאם נ' מ"י (פורסם בנבו, ניתן ביום 27.10.08)).

בעניין חאמד עמד בית המשפט העליון על הצורך של מדינת ישראל להגן על בטחון חייליה ותושביה, בציינו כי: