פסק דין
כללי
לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף עקב נפילה. ביום 14.1.09, עת ערך קניות בסניף הנתבעת (להלן גם: "המרכול"), נפל התובע, יליד 1928, על רצפת המרכול. התובע טוען כי על הנתבעת, אשר הארוע נגרם עקב התרשלותה, לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בארוע. הנתבעת שיגרה הודעה לצד שלישי כנגד חברת הניקיון, עמה הייתה לה התקשרות חוזית בקשר לניקיון המרכול, וכנגד מבטחתה. הנתבעת והצדדים השלישיים הודיעו בפתח ישיבת שמיעת הראיות, ביום 11.2.13, על הסכמתן, כי אם תתקבל התביעה, תתקבל גם ההודעה כנגד הצדדים השלישיים. בהתאם לכך, ייצוג הנתבעת והצדדים השלישיים היה במאוחד וסיכומי צדדים אלו הוגשו יחדיו. נוכח הסכמה זו, יש לדון רק במחלוקות המתעוררות בין התובע ובין הנתבעת, כאשר צדדים אלו חלוקים הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. נדון תחילה בשאלת החבות.
החבות
הראיות
התובע מציין בתצהירו כי "במהלך בצוע הקניות החלקתי כתוצאה ממפגע אשר קיים היה על רצפת הסניף, מפגע אשר לא יכולתי להבחין בקיומו ועקב כך נגרם לי שבר בעצם הירך...הוברר כי המפגע בגינו נפלתי היה סוכר אשר נשפך ושקית ניילון אשר הייתה מונחת במעבר המיועד לקהל הרחב...הפניתי תשומת לב עובדת הסניף למפגע כאמור ולכך כי רצפת הסניף אינה נקיה ושקית הניילון היוותה מפגע אשר גרם לנפילתי. עובדת הסניף אכן אישרה קיומו של מפגע כאמור, אשר לא יכול הייתי להבחין בקיומו קודם לארוע התאונה".
בחקירתו ציין, כי אינו זוכר היכן בדיוק נפל (עמ' 10-11). עוד ציין, כי עת נפל לא ראה על מה נפל (עמ' 11). "אשתי אמרה לי אחר – כך שנפלתי על שקית ניילון שהיה מתחתיו סוכר. זה הכל" (עמ' 12). הוא ציין כי האמור בתצהירו, כי הפנה את תשומת לב עובדת הסניף למפגע – אינו נכון: "אני לא אמרתי כלום. איך אני יכול להגיד? אני לא ראיתי כלום, ריבונו של עולם". הוא לא ראה המפגע לפני שנפל וגם לא לאחר מכן, כיון שהתעלף (עמ' 13). אשתו לא הייתה לידו ולא ראתה את נפילתו (עמ' 14). מדובר במרכול, בו נהגו לערוך קניות לפני התאונה וגם לאחר התאונה הם ממשיכים לערוך בו קניותיהם (עמ' 14). הוא ציין כי המרכול "בדרך כלל נקי" (עמ' 15).
רעייתו של התובע, הגב' איטה בליטי, ציינה בתצהירה כי ביום הארוע "ערכנו, אני והתובע, קניות בסניף הנתבעת כאשר במהלך בצוע הקניות החליק התובע ונפל כתוצאה ממפגע אשר קיים היה על רצפת הסניף. המפגע בגינו נפל התובע היה סוכר אשר נשפך ושקית ניילון אשר הייתה מונחת במעבר המיועד לקהל הרחב. התובע הפנה תשומת לב עובדת הסניף לקיומו של הנפגע כאמור ולכך כי רצפת הסניף אינה נקיה ושקית הניילון והסוכר היוו מפגע אשר גרם לתאונה. עובדת הסניף אכן אישרה קיומו של מפגע כאמור, אשר לא ניתן היה להבחין בקיומו קודם לארוע התאונה".
בחקירתה ציינה: "ראיתי את הנפילה" (עמ' 26), אך, לאחר מכן, ניתן להבין מתשובותיה, כי אינה זוכרת בדיוק אם ראתה את רגע הנפילה וסביר יותר כי לא ראתה את הנפילה, אלא ראתה את התובע שוכב על הרצפה לאחר הנפילה (עמ' 27- 30). לגבי סיבת הנפילה ציינה: "אני ראיתי אחר כך כשכולם זזו, אני ראיתי שזה היה מלא סוכר ומיד בא מישהו עם סמרטוט ככה לנגב. ביקשו ממנה תבואי, תבואי תנגבי" (עמ' 30). היא אישרה כי התובע לא פנה למי מעובדי הסניף לגבי המפגע, בניגוד לאמור בתצהירה (עמ' 33). היא ציינה כי כאשר התובע שכב על הרצפה "ראיתי סוכר". היא אינה זוכרת אם הייתה גם שקית (עמ' 36).
התובע אישר בחקירתו, כי הוא סובל מסחרחורות (עמ' 20) ואישר כי הוא מקבל עזרה מטעם המוסד לביטוח לאומי (עמ' 21). עוד אישר, כי היה מקרה נוסף, בו נפל במרכול אחר ונפגע ברגלו, לאחר הארוע נושא התובענה (עמ' 22- 24). אשתו, בחקירתה, אישרה אף היא כי התובע סובל מסחרחורות וכי נפל פעם נוספת במרכול אחר ונפגע ברגלו (עמ' 35).
מטעם הנתבעת העידה הגב' לילי צ'יטיאט, מנהלת סניף הנתבעת במועד הארוע. בתצהירה ציינה, כי "לארוע נשוא התביעה לא היה כל עד ראיה. לאחר שהתובע נפגע לכאורה, הגעתי למקום נפילתו והבחנתי כי במקום קיים שובל קצר של סוכר בלבד. לא ראיתי זכר ו/או סימן להימצאותה של שקית כלשהי שעליה יכול היה התובע למעוד. יובהר, כי בסניף קיימת מדיניות קפדנית של שמירת הניקיון והפיקוח עליו. יודגש, כי בעלי התפקידים השונים מדווחים באופן מיידי כאשר הם נתקלים בגורם העלול לצור סיכון לצרכנים ולבאי הסניף. לאור ניסיוני וכפי שעולה מהאמור לעיל, נראה כי התהוות הסוכר על הרצפה נעשה זמן קצר עובר לארוע נשוא התביעה".
בחקירתה ציינה כי היא זוכרת את יום הארוע: "אני רק זוכרת שקראו לי שלקוח החליק...ואז אני מגיעה ורואה אותו מוטל על הרצפה. הוא היה בהכרה" (עמ' 38). היא אישרה כי במקום היה "איזשהו שובל של סוכר שלאורך, אתה רואה שמישהו, או שנקב בשקית בעגלה, ממש שביל של סוכר שהוא פשוט כנראה החליק עליו...זה המפגע הבטיחותי שהוא החליק עליו...לא זכור לי שהוא אמר לי על מה הוא החליק. אני לבד זיהיתי את זה" (עמ' 39). באשר לשקית – "אני לא נתקלתי בשום שקית. לא הייתה שקית. היה סוכר" (עמ' 41). היא ציינה שבמרכול קיימים כחמישה מעברים ומדובר בסניף "מאד קטן", ובו כ 800 מ"ר שטח מכירה. בסניף שלושה עובדי ניקיון המצויים "כל היום באולם המכירה...כל היום מטיילים באולם המכירה" (עמ' 46). "עובדי משק נמצאים וגם אנחנו נמצאים כצוות ניהולי. אנחנו מסתובבים כל הזמן על רצפת החנות. אנחנו לא יושבים במשרדים. אנחנו מטיילים...עובד ניקיון כל הזמן מסתובב על רצפת המכירה" (עמ' 48). "הוא כל הזמן מסתובב וזה לא משנה איפה...הוא נמצא על רצפת המכירה במשך כל שעות העבודה שלו" (עמ' 49). "אני, כמנהלת סניף, אני רואה מה הם עושים כל היום. אני מסתובבת ורואה שאכן הם מנקים ומסתובבים" (עמ' 50). באשר לאופן הניקיון ציינה: "כל הזמן מטאטאים. הם עוברים עם מטאטאים ויעה. זה מה שהם עושים כל היום. עם מכונה עוברים פעם, פעמיים, שלוש לפי הצורך. אבל משתדלים כמה שפחות להתעסק עם מכונה באמצע החנות". היא אינה יודעת כמה זמן הסוכר היה על הרצפה לפני נפילת התובע : "זה יכול להיות דקה, זה יכול להיות חמש" (עמ' 54). הוגש תמליל שיחה שהוקלטה בין בנו של התובע ובין הגב' צ'יטיאט. בשיחה זו אמרה הגב' צ'יטיאט דברים דומים לאלו שאמרה בחקירתה: התובע החליק על "שביל" של סוכר, לא הייתה שקית במקום.
מטעם הצדדים השלישיים הוגש תצהירו של מר יוסף יעקב, מנהל הצד השלישי 1. הוא ציין בתצהירו כי "בסניף מועסקים באופן קבוע אנשי תחזוקה הדואגים לניקיונו באופן תדיר וסדיר במשך כל שעות היום ועל פי הצורך. מידי יום, לפני הפתיחה ולאחר שעות הסגירה, החנות מנוקה על ידי מכונת שטיפה אוטומטית. בשעות פעילות הסניף, אופן העבודה בסניף מתחלק כך שיש שני עובדים במשמרת בוקר ושני עובדים משמרת ערב. עובד אחד הממוקם באולם המכירה ועובד אחר הממוקם באזור המחסנים, מחלקות השירות, בשרייה ומעדניה. כאשר מתגלה מפגע כלשהו בחנות, מנהל החנות מודיע בכריזה לעובד הניקיון לגשת ולטפל במפגע". מר יעקב לא התייצב לחקירה על תצהירו אך הצדדים הסכימו כי תצהירו יוגש כראיה גם ללא חקירתו.
טענות הצדדים
התובע טוען בסיכומיו, כי הוכח קיומו של מפגע ברצפת המרכול: סוכר ושקית ניילון. נטען, כי מדובר בסיכון בלתי טבעי, בגינו היה על הנתבעת לנקוט אמצעי זהירות, אשר לא ננקטו. נטען כי הגב' צ'יטיאט העידה, כי מועסקים על ידי הנתבעת שלושה עובדי ניקיון, אשר מסיירים בחנות כל העת, אך מתצהירו של מר יוסף יעקב, מנהל הצד השלישי 1, עולה כי מועסקים שני עובדים בלבד, אשר מטפלים במפגע רק בהתאם להודעה בכריזה. המסקנה היא, כי המפגע היה קיים פרק זמן ארוך, מבלי שעובדי הניקיון נתנו דעתם לכך. אם היו עובדי הניקיון מסיירים בחנות, כפי שטענה הגב' צ'יטיאט, הם היו מבחינים בקיום המפגע. נטען, כי לא ניתן לייחס לתובע אשם תורם.
הנתבעת והצדדים השלישיים טוענים בסיכומיהם, כי התובע אינו יודע כלל מהי סיבת נפילתו. אשתו של התובע, אשר עדותה לא הייתה אמינה, כלל לא ראתה את התאונה וגם היא אינה יודעת מהי סיבת הנפילה. אמנם, הגב' צ'יטיאט העידה כי במקום היה שובל סוכר, אך אין להסיק מכך כי זו הייתה סיבת הנפילה. ייתכן והתובע, אשר סובל מסחרחורות, נפל ללא קשר לסוכר. מעדות הגב' צ'יטיאט יש ללמוד, כי בסניף שלושה עובדי ניקיון, אשר במהלך כל יום עבודתם נמצאים באולם המכירה, על מנת לשמור על הניקיון. לא ניתן למנוע שפיכת סוכר על ידי לקוח אחר ולא ניתן לדרוש לנקות הסוכר מיד לאחר שפיכתו.
דיון והכרעה
לאחר עיון בחומר הראיות ובטענות הצדדים מסקנתי היא, כי יש לקבוע כי הוכחה, במידת ההוכחה הנדרשת, התרשלותה של הנתבעת. אכן, מקובלות עלי טענות הנתבעת, כי התובע עצמו לא ידע בזמן אמת מה גרם לנפילתו וכי גם אשתו לא ראתה את נפילתו. אלא, שדווקא העדה מטעם הנתבעת העידה באופן ברור וחד משמעי כי, בהתאם למצב הדברים אותו ראתה מיד לאחר נפילת התובע, הסיבה לנפילת התובע הייתה סוכר שהיה על רצפת המרכול. הגב' צ'יטיאט, שהייתה מנהלת הסניף במועד הארוע, הגיעה למקום הנפילה באופן מיידי, ראתה את מקום הארוע, ראתה את הסוכר שהיה על הרצפה בסמוך לתובע והסיקה את המסקנה הסבירה באותן הנסיבות בהתאם למראה עיניה, היכרותה את המקום, ההיגיון והשכל הישר, כי הסוכר היה הגורם לנפילה. הגב' צ'יטיאט אמרה דברים דומים גם בשיחה עם בנו של התובע. איני מוצאת מקום לא לקבל עדותה זו, המבוססת על התרשמות ישירה ומיידית ממקום הארוע, במיוחד כאשר מדובר בעדה אשר אינה קשורה לתובע אלא מדובר, דווקא, בעובדת הנתבעת. אני קובעת כי הוכח, במידת ההוכחה הדרושה, כי הסיבה המסתברת ביותר לנפילת התובע היא החלקה על סוכר שהיה על רצפת המרכול. איני מוצאת כל תימוכין לסברה אותה העלתה הנתבעת, כי הסיבה לנפילת התובע היא סחרחורת. מקום בו הוכח קיומו של מפגע במקום, יש לקבוע כי הסיבה המסתברת לנפילה היא אותו המפגע ולא סחרחורת. יוער, כי קיומה של שקית על הרצפה לא הוכח.
אין חולק באשר לחובת הזהירות המושגית שחבה הנתבעת, מחזיקת מקרקעין ומפעילת מרכול, כלפי לקוחות המרכול. חובה זו כוללת את החובה לדאוג למנוע מפגעים על רצפת המרכול, לרבות מפגעי לכלוך, אשר נוצרים על ידי לקוחות מזדמנים של המרכול. גם לגבי חובת זהירות קונקרטית, דומה שלא יכולה להיות מחלוקת. קיומו של סוכר על רצפת מרכול אינו סיכון סביר וטבעי, שהרי מקומו של הסוכר הוא בתוך אריזה על מדפי המרכול, אלא סיכון בלתי סביר, אשר לשם מניעתו יש לנקוט אמצעי זהירות סבירים.
השאלה אותה יש לבחון, אם כן, היא, האם נקטה הנתבעת אמצעי זהירות סבירים ומספקים בנסיבות העניין. קיומו של המפגע, חרף התגבשות החובה המושגית והקונקרטית, מצביע על רשלנות לכאורה ולכן עובר הנטל הראיתי על הנתבעת להוכיח שלא תחוב בנזיקין. על הנתבעת להראות כי עמדה בחובה המוטלת עליה, לאמור, כי נקטה אמצעים סבירים על מנת למנוע נזק ללקוחות המרכול. (ראה לעניין זה: ע"א 73/86 לוי שטרנברג נ' עיריית בני ברק, פ"ד מג(3) 343; ע"א (ת"א) 4195/98 שי נ' עיריית נתניה, 31.10.99).