עידן חדש בהליך הבוררות - המפנה

מבוא

בנובמבר האחרון קבע המחוקק את תיקון החוק, בחוק הבוררות (תיקון מס' 2), התשס"ט - 2008 (להלן: תיקון מס' 2). התיקון מוסיף שני מסלולי ערעור הסכמיים בהליך הבוררות. הצעת החוק הוגשה בהתאם ליוזמת עורך דין ישראל שמעוני, שיצאה לדרך עוד בשנת 2004 עם אמונה ופעילות עיקשת שהובילה את שינוי החוק.

רעיון השינוי נבע ממצבו של מוסד הבוררות בארץ, אשר קרס ולא הותאם לשינויים הדינאמיים בעולם המשפט והעסקים. החוק נתן לבורר סמכות להכריע גורלות ואף לגרום לקריסה של יחיד או חברה ללא אפשרות ערעור.

הליכי הבוררות כמו אלו שנוהלו בפרשת אלי ארוך, שיקפו את המצב כי מוסד הבוררות אינו עונה על הזכות הבסיסית ביותר של קהילת העסקים והמשפט: הזכות לבקר את החלטת הבורר לגופה.

הכשלים בהטמעת הליך הבוררות

הליך הבוררות עוגן בחקיקה הישראלית, בחוק הבוררות התשכ"ח - 1968 (להלן- חוק הבוררות). מטרת החוק הייתה להחליף את פקודת הבוררות משנת 1926 (אשר הועתקה מהחוק האנגלי בשנת 1889) משום שעל פיה, פסקו בתי המשפט כי אחת העילות לביטול פסק בורר היא טעות בולטת על פני פסק הבוררות.

ההסבר לביטול העילה היה שעילה זו פורצת את סופיות הליך הבוררות ומרתיעה מתדיינים ועורכי דין מלפנות אליו. אולם השינוי האמור לא הביא להיזקקות רבה להליך הבוררות, ובעקבותיו הליך הבוררות נתפס כהליך המאפשר טעויות מהותיות שאינן ניתנות לתיקון.

המצב היה כי גם אם טעה הבורר והוציא תחת ידיו פסק דין שאינו נכון, אין בידי מערכת בתי המשפט לסייע בידי בעל הדין המבקש את התערבותה ובית המשפט מוסמך רק לבטל את פסק הבורר לפי עשר עילות מצומצמות הקבועות בסעיף 24 לחוק.

הקושי לתקן טעות בפסק בוררות הרתיע צדדים מפני פנייה לבוררות ומבחן המציאות חשף תמונה של הליך הסובל מהתנגדות וביקורת רבים. חולשתו של הליך הבוררות באה לידי ביטוי בנתונים המראים כי רק 640 בוררויות מתקיימות בשנה לעומת 1.300 מיליון תיקים הנפתחים מדי שנה בבתי המשפט.

הדרך החדשה בהליך הבוררות

המצב חייב מפנה בהליך הבוררות שיותאם למתדיינים כך שיקבע בחוק זכות בסיסית לערעור. על פי תיקון מס' 2, נבדלת הדרך החדשה מהליך הבוררות הרגיל במספר חידושים והתאמות הנדרשים לתקופה הנוכחית בזכות הערעור ובחובת הבורר לנמק את הפסק. יחד עם החידושים, תפיסת היסוד של הליך הבוררות המקובל אינה משתנה, וסעיף 24 נשאר כפי שהיה עם חידוש בחובת הנמקת פסק הבורר.

סעיף 21א- ערעור בפני בורר

מסלול הערעור הראשון שהוסף בתיקון מס' 2, מקבל את ביטויו בסעיף 21א לחוק הבוררות תחת הכותרת "ערעור בפני בורר".

מסלול זה מאפשר ניהול הליך ערעור בפני בורר, בהבדל מערעור בפני בית משפט. התנאי שנקבע ליישומו של מסלול הערעור בפני בורר, הנו קביעת הצדדים בהסכם הבוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בורר. במקרה זה חלה חובה קוגנטית על הבורר לנמק את פסק הבוררות. לשם הסדרה יעילה של סדרי הדיון הוספה לחוק תוספת שניה, שבה נכללים: חובת תיעוד של ישיבות הבוררות, המועדים להגשת הערעור, אופן הגשתו, התגובות על ערעור וערעור שכנגד, דרך ניהול ההליך וההכרעה בו, המועד למתן פסק הבוררות בערעור והנמקתו.

במטרה למנוע יתר ערכאות בהליכי בוררות, צומצמה זכות ביטול פסק הבוררות של הבורר הראשון והבורר שלערעור, לעילות הביטול (9) ו - (10) של סעיף 24 לחוק הבוררות: סעיף 24(9)- תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור וסעיף 24(10)- קיימת עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.

סעיף 29ב- ערעור ברשות לבית המשפט על פסק הבוררות

המחוקק הוסיף בתיקון מס' 2, מסלול ערעור נוסף, שזכה לכינוי "ערעור ברשות לבית המשפט על פסק הבוררות".הסעיף נועד בין היתר, לאפשר למדינה לחזור ולהשתתף בהליכי בוררות^[1]. המסלול מאפשר לבעלי דין קיום הליך ערעור ברשות בפני בית המשפט על פסק הבוררות, בכפוף למספר תנאים: הראשון, הסכמת הצדדים על קיום הליך בוררות כמצוות סעיף 29ב וקביעה בהסכם הבוררות כי על הבורר לפסוק בהתאם לדין. השני, הסכמת הצדדים כי ניתן יהיה לערער על פסק הבוררות ברשות בית המשפט וזאת, אם נפלה בו טעות יסודית ביישום הדין שיש עמה כדי לגרום לעיוות דין. ההליך יידון בפני שופט אחד וגם במסלול זה חלה חובת נימוק קוגנטית על הבורר. נוסף על כך קיימת חובת תיעוד ישיבות הבוררות בפרוטוקול כאמור בסעיף 29ב (ב) לחוק. במידה ותתקבל רשות הערעור בפני בית המשפט, בעלי הדין יוכלו לטעון טענות בעניין ביטול הפסק על פי עילות הביטול שבסעיף 24 לחוק.

סעיף 24- ביטול פסק בורר והוספת סעיף בדבר הנמקת פסק הבורר

מסלול הבוררות המסורתי, עם אפשרות ביטול פסק בורר לפי סעיף 24, שאינו כולל ערכאת ערעור, נותר על כנו. עם זאת, לנוכח חשיבות ההנמקה ככלי לקבלת החלטה נכונה של הבורר, נקבע בתיקון מס' 2, סעיף ט"ו לתוספת הראשונה, הקובע כי גם אם הצדדים לא הסכימו שפסק הבוררות יהיה ניתן לערעור, תחול על הבורר חובת הנמקה, אלא אם כן הצדדים החליטו להתנות על כך במפורש בהסכם הבוררות.

משמעות הבחירה במסלול סעיף 24 היא שלא ניתן לערער על פסק הבורר אלא רק לבטלו בעילות הנוגעות לאופן ניהול ההליך ולא לתיקון טעויות בפסק הבורר. עם זאת, כעת לאחר שינוי החוק, שופט אשר ידחה בקשה לפי סעיף 24 יוכל לעשות כן בלב שלם מאחר ויהא סמוך ובטוח כי ניתנה למבקש האפשרות לקבל את יומו הן בהליך הבוררות והן בשלב הערעור בו ניתן היה לבדוק את תוכנו של פסק הבוררות על פניו השונים.

חובת נימוק פסק הבוררות

בתיקון מס' 2 נוספה חובה לנימוק פסק הבורר בכל מסלולי הבוררות. החובה היא קוגנטית בסעיף 21א וסעיף 29ב, אולם במסלול בוררות רגיל החובה קבועה בתוספת הראשונה לחוק וניתן להתנות עליה אם הצדדים החליטו כך במפורש.

המעבר מפסק בורר שאינו מנומק לפסק בורר מנומק בעל קרקע משפטית ועסקית כאחת, יוצר איכות אחרת של תוצאה. ניתן להסכים או לחלוק על התוצאה אך ניתן להבין את בסיסה. ניתן לנסות ולערער עליה במסגרת הדרך החדשה המוצעת עם כלל הסיכונים הועלויות הכרוכים בכך, אך הערכאה בפניה יתנהל הערעור תוכל להתרשם ממהלך ההכרעה ואיכותו. חובת הנימוק הנכללת בתיקון החוק, היא חיונית והכרחית כאשר מדובר בזכות ערעור על פסק הבוררות.

סיכום

חוק הבוררות פותח דף חדש בספר החוקים שלנו. ערכאות הערעור, בסעיף 21א ובסעיף 29ב, כפי שנקבעו בתיקון לחוק, וחובת ההנמקה, יאפשרו לבעלי הדין לבקר את פסק הבורר היה ונפלה בו טעות ולקבל את יומם בהליך משפטי מלא, זכות שלא ניתנה להם טרם השינוי בחוק.

התיקון יוצר איזון בין זכות ערעור ראויה לבין שימוש ראוי בה. ויוצר דרך חדשה לניהול הליך בוררות כחלופה ראויה למעוניינים לפתור את המחלוקות מחוץ לכתלי בתי המשפט.

לפסק הדין המוזכר במאמר

רע"א 2237/03 שועלי נ' המועצה המקומית תל מונד

* עו"ד ישראל שמעוני, מחבר הספר: "אופק חדש בבוררות- דיני בוררות עם ערכאת ערעור", סגן ראש לשכת עורכי הדין בשנים 2003-2007, מוסמך למינהל עסקים, בעל 33 שנות עיסוק וניסיון בהשקעות ומימון, בורר ומגשר, www.shimony-law.co.il

** המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

^[1] כבוד השופט רובינשטיין בהיותו היועץ המשפטי לממשלה הנחה בהנחיה מס' 6.1204 מיום 14.9.03, את כל הגופים הממשלתיים כי המדינה לא תפנה סכסוכים בדרך של בוררות משום שלא ניתן לערער על החלטת הבורר. חרף כך, כשופט בבית המשפט העליון, קרא כב' השופט רובינשטיין לשינוי החוק ברע"א 2237/03 שועלי נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט(4) 529, 546.

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין