ת"פ
בית משפט השלום בחיפה
|
27678-08-13
19/05/2014
|
בפני השופט:
ד"ר זאיד פלאח
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
באמצעות נציגות היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד טלי קינן
|
הנתבע:
1. צוותא חברה לשכון ובניה בע"מ
2. יצחק צבי פריצקר
עו"ד מ. פרייליך
|
| הכרעת דין |
בפתח הכרעת הדין הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם, וזאת מחמת הספק.
כתב האישום
1. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות שעניינן עשיית שרות במהלך העסק במחיר העולה על המחיר הקובע, בניגוד לסעיף 11(א) לחוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים תשנ"ו-1996, ביחד עם צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (קביעת מחיר מרבי לשירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), תש"ס-1999, עבירה על סעיף 34(א) לחוק הנ"ל.
- הנאשמת 1 הינה חברה קבלנית העוסקת בהקמה ומכירה של שכונות עירוניות, בתים ומבנים ברחבי הארץ, ובין היתר הקימה ומכרה בתי מגורים בישוב אלפי מנשה. משרדה של נאשמת זו ממוקם בעיר חיפה, והנאשם 2 הינו מנהל פעיל בה. עוד נכתב בכתב האישום, שהנאשמת 1 משמשת כ"נותן שרות", זאת בהעדר רישום זכויות בפנקס המקרקעין, כמשמעותו בצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (החלת החוק על שירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), תש"ס 1999, בישוב אלפי מנשה. נטען עוד, שלפני למעלה מ-25 שנה מכרה הנאשמת 1 לגב' תושיה לסטר (להלן: "הרוכשת הראשונה") יחידת דיור שלמה ונפרדת לשימוש מגורים הבנויה על חלקה /מגרש 419/2 באלפי מנשה (להלן: "יחידות הדיור"), והנאשמת 1 רשמה את הרוכשת הראשונה אצלה ברישומיה הרשמיים כבעלת זכויות חכירה לדורות, וזאת בהעדר אפשרות לרישום הזכויות בפנקסי המקרקעין. ביום 25.3.12 מכרה הרוכשת הראשונה את כל זכויותיה ביחידת הדיור, למר רפאל בן גרא וגב' הילה בן גרא (להלן: "הרוכש השני"). ביום 1.8.12 או בסמוך לכך פנה הרוכש השני לנאשמים על מנת לבצע רישום העברת הזכויות על שמם, משם הרוכשת הראשונה, וזאת ברישומיה הרשמיים, ובהעדר אפשרות לרישום הזכויות הנ"ל בפנקסי המקרקעין. הנאשמים דרשו מהרוכש השני לשלם להם סך של 2,512 ש"ח בתוספת מע"מ, בגין מתן השרות המבוקש, והעמידו את התשלום הנ"ל כתנאי לביצוע הרישום, וזאת בניגוד לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (קביעת מחיר מרבי לשירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), תש"ס 1999, הקובע מחיר מרבי של 300 ש"ח בתוספת מע"מ, שאותו רשאים הנאשמים ,כנותני השרות, לדרוש ולגבות בגין רשום העברת הזכויות לרוכש השני ברישומיהם הרשמיים. הרוכש השני שילם לנאשמים את הסכום המבוקש על ידם.
דיון והכרעה
- סמכות מקומית - ב"כ הנאשמים טען לחוסר סמכות מקומית, מאחר ומדובר בנכס באלפי מנשה, שהינו ישוב הממוקם מחוץ לסמכות המקומית של בית משפט השלום בחיפה. החלטתי לדחות טיעון זה, מהטעם, שכתובת הנאשמים היא חיפה, התשלום בוצע במשרדי הנאשמת 1 בחיפה, והשירות המתבקש ניתן בחיפה. מזה עולה, שהעבירה בוצעה בחיפה, גם אם השירות מתייחס לנכס מחוץ לאזור שיפוט חיפה, והסמכות המקומית היא לבית משפט השלום בחיפה.
- בנוגע לצו הפיקוח - זה נכנס לתוקף בתחומי מדינת ישראל ונחתם על ידי השרים ביום 1.12.1999. בשנת 2007 תוקן סעיף 2 בצו לעניין קביעת מחיר חדש. במסגרת זאת נקבע כי המחיר משנת 2007 ואילך יהיה 300 ש"ח + מע"מ. בתאריך 5.12.2002 חתם אלוף פיקוד מרכז על תיקון לנספח 10 לתקנון המועצות המקומיות באיו"ש. תיקון זה, שמספרו 148, קבע את החלתם של הצווים באזור. בשנת 2008 הורחבה תחולתו של הצו לאיו"ש מכוח הצו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה ושומרון) (מס' 892), התשמ"א-1981 ותקנון המועצות המקומיות שהותקן מכוחו. ההרחבה (תקנון המועצות המקומיות) חלה בין השאר על המועצה המקומית אלפי מנשה.
- בשנת 1983 או סמוך לכך, קיבלה הנאשמת 1 (להלן: "צוותא") כתב הרשאה ממפקד איו"ש לבנות יחידות דיור בקרני שומרון ג' (אח"כ הוסף השם אלפי מנשה). הגב' תושיה לסטר רכשה זכויות ביחידת הדיור נשוא כתב אישום זה מחברת צוותא, שהתחייבה לפעול למתן הרשאה לרוכשת להשתמש בנכס (במבוא להסכם). בסעיף 2 להסכם התחייבה צוותא לפעול כדי שהממונה על פי הצו בדבר רישום עסקאות במקרקעין מסוימים (יהודה ושומרון) (מס' 569) תשל"ה - 1974 יתיר לרוכשת את השימוש והחזקה בנכס.
6. צו הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (החלת החוק על שירותי בהיעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), תש"ס-1999 (להלן: "צו הפיקוח") חל על "זכויות המיועדות להירשם בפנקס מקרקעין על פי הסכם למכירת דירה". לשון הצו מחייבת קיומן של זכויות "המיועדות להירשם בפנקס המקרקעין", וסעיף 6.1 לחוזה נ/1 קובע "הרוכש מצהיר בזה כי ידוע לו שזכותו בנכס אינה ניתנת לרישום בלשכת רישום מקרקעין", אך יחד עם זאת, סעיף 6.7 להסכם המכר קובע, שהרישום ייערך עתה או בעתיד, וההסכם שבין הנאשמת 1 ותושיה לסטר נעשה בהנחה שביצוע הרישום המסודר אמור לקחת זמן רב. בכל מקרה, הצהרת הצדדים, שהזכויות אינן ניתנות לרישום אינה מביאה בהכרח למסקנה משפטית שכך הוא המצב, ויש לבחון את הנושא לאור הדין הקיים. בנוסף - סעיף 123 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין") קובע, שבכל לשכה יתנהלו פנקסים שייקבעו בחוק. סעיף 115 לחוק המקרקעין קובע, ששר המשפטים יקים לשכת מקרקעין, וקיימת מחלוקת בין הצדדים, אם קיימת לשכת מקרקעין בה ניתן לרשום מקרקעין הנמצאים באלפי מנשה.
- בחלק מהאזורים קיים מנגנון פעיל של רשם ההרשאות, וכיום מתבצע ההליך אצל קצין מטה רישום מקרקעין בבית אל, אך זאת רק לגבי רישום בספרי רשם ההרשאות בנוגע לישוב אורנית בלבד, וב"כ המאשימה הצהירה, שביצוע הרישום באלפי מנשה הוא מסורבל ואינו בר ביצוע בעתיד הקרוב. בצו ההרחבה להגדרת "זכויות בקשר למקרקעין", אחרי המילים "בפנקסי המקרקעין" הוסף "או ברשם ההרשאות כמשמעו בצו בדבר רישום עסקאות במקרקעין מסוימים". בהגדרת "פנקסי מקרקעין" הוחלפו המילים "לפי סעיף 123 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969" במילים "לפי פקודת העברת קרקעות או לפי הצו בדבר רישום עסקאות במקרקעין מסוימים". בכך נעשה הסדר, העונה לדרישות הצו והחוק בעניין זה.
לפי ההסכם עם הקונה הראשונה, יש התחייבות של צוותא לפעול בנושא הרישום אצל רשם ההרשאות, אם וכאשר הדבר יתאפשר בעתיד, ושוכנעתי שהוקם מסלול חילופי לרישום בכל אדמות המדינה באיו"ש, בשינויים המחויבים מהמצב באזור, ובהתחשב במגבלות הקיימות. יחד עם זאת, שוכנעתי, שרשם ההרשאות קיים באופן תיאורטי בלבד, ואינו בר ביצוע בעתיד הנראה לעין. במכתב מטעם המנהל האזרחי מיום 19.8.13 נכתב :
"משרד רישום מקרקעין אינו ערוך כיום מבחינת כ"א ומשאבים להחיל את מרשם ההרשאות בישובים נוספים מעבר לקרית ארבע."
ובמכתב נוסף שהוצג לעיוני לא שוכנעתי שהפתרון קרוב. אין בכל הנ"ל כדי להביא אותי לקביעת מסקנה, לפיה הצו אינו חל, אך יש בכך כדי לעורר ספק סביר, לעניין הספציפי המובא בפניי, שמא המצב המשפטי הקיים לא היה ברור דיו בכדי להבהיר לנאשמים שצו הפיקוח חל גם על אלפי מנשה.
- הסתמכות על חוו"ד משפטית - הנאשמים סמכו על חוות דעת משפטית שניתנה להם ביום 5.2.07 ונכתבה ע"י בא-כוחם, שמייצגם גם בתיק זה (מוצג נ/2). ב"כ הנאשמים טען שעומדת לנאשמים טענת ההסתמכות, השוללת את אחריותם הפלילית, והפנה לדבריו של השופט ת. אור בע"פ 1182/99 הורוביץ נ. מדינת ישראל, פד"י נד(4) עמ' 1, בעמ' 157:
"מקובל העיקרון כי מומחים הבקיאים במקצועם המייעצים לנישום כיצד לנהוג בתחום המס עשויים להביא למצב שבו יוכל הנאשם לצאת ידי חובת הדין באם הסתמך על עצתם, אפילו נמצא מאוחר יותר כי עצת מומחה שנתנה הייתה מוטעית. הסתמכות בתום לב על ייעוץ מקצועי ראוי עשויה לשלול הנחה בדבר מודעות הנאשם על קיום הנסיבה ... אם קיבל ייעוץ רציני ומוסמך השולל קיום חבות כזו. כן היא עשויה לשלול קיומו של יסוד נפשי ...
בסבך חיי הכלכלה המודרניים עשוי נישום לעמוד לא אחת בפני מצב שבו הוא אינו יכול בכוחות עצמו לדעת את מלוא חובותיו על פי חוק, ולכן הפנייה לעזרת מומחים איננה רק מקובלת אלא אף מומלצת ..."
9. טענת ההסתמכות על חוות דעת משפטית משמעותה, למעשה, שהנאשמים פעלו ללא כוונה פלילית, מאחר והם הסתמכו על ייעוץ משפטי שניתן להם ע"י עורך דינם. אקיים גם דיון בסוגייה, אם עומדת לנאשמים ההגנה הקבועה בסעיף 34יט לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") בדבר "טעות במצב משפטי", וזאת לאור העובדה שדרישת התשלום באה לאחר שקיבלו חוות דעת משפטים מסניגורים. אדון בשני העניינים הנ"ל במשותף.
10. סעיף 34יט קובע כדלקמן:
"טעות במצב משפטי