1. הנאשם, פלוני, יליד 1991, הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של ניסיון לקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק), החזקת סכין למטרה לא כשרה, לפי סעיף 186 לחוק, והתעללות בבעלי חיים, לפי סעיף 2(א) יחד עם סעיף 17(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: חוק צער בעלי חיים).
2. על פי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, בין השנים 2009-2008, במועדים אשר אינם ידועים במדויק למאשימה, נהג הנאשם לתפוס חתולים ברחוב, לדקור אותם בסכין או לחנוק אותם באמצעות ידיו, ובדרך זו להביא למותם. לאחר מכן נהג להשליך את גופת החתול המת לפח אשפה סמוך. כרקע לאמור מצוין כי כך עשה גם בין השנים 2008-2004.
ביום 19.2.09 פגש הנאשם ברחוב את מ. (להלן: מ.), מכרו משכבר הימים, לאחר שלא פגשו זמן רב.
בעוד השניים משוחחים, סיפר הנאשם למ. כי הוא רוצח חתולים מגיל צעיר תחילה באמצעות סכין ולאחר מכן בחנק, ושבחודשיים האחרונים הרג יותר מ-20 חתולי רחוב והשליכם לפח האשפה, אך לאחרונה אין לו בכך סיפוק כבעבר והוא רוצה לעבור לבני אדם. באותו הזמן עבר ליד הנאשם ומ. אדם מבוגר שהוליך כלב. הנאשם הוציא מכיסו סכין והציע למ. שידקרו אותו, אך מ. דחה את הצעתו.
בהמשך הציע הנאשם למ. לרצוח יחד איתו מישהו. מ. אמר לנאשם כי ישכח מזה, אך הנאשם ניסה לשכנעו בהסבירו למ. כי אין הוא חייב לרצוח, אלא די שיחזיק את הקורבן והנאשם הוא שירצח אותו. הנאשם חזר ותיאר מספר פעמים את ההנאה הטמונה ברצח וכמה הוא משתוקק להרגיש איך זה לרצוח אדם.
במעשיו הנ"ל ניסה הנאשם לקשור קשר עם מ. לגרום למותו של אדם; החזיק סכין מחוץ לתחום ביתו שלא למטרה כשרה; והתעלל בחיה בדרך שהביאה למותה.
3. הוצג הסדר טיעון במסגרתו עתרו ב"כ המאשימה וב"כ הנאשם להשית על הנאשם עונש של 21 חודשי מאסר בפועל, מאסר על-תנאי, צו פיקוח על ידי שירות המבחן למשך שנה לאחר השחרור בכפוף לעמדת שירות המבחן. בנוסף ב"כ המאשימה עותר להטיל קנס כספי, וב"כ הנאשם מבקשת להימנע מקנס בשל אי יכולתו של הנאשם לעבוד ובשל מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו וכן עותרת לפצל את המאסר על-תנאי לפי סעיפי העבירה.
בטיעוניהם לעונש עמדו הצדדים על היות ההסדר ראוי בנסיבות המקרה ובנסיבות הנאשם מטעמים אלה: הודייתו של הנאשם שחסכה בזמן שיפוטי; העבירות שבוצעו בפועל אינן במדרג חומרה גבוה מאוד ועונש המאסר בפועל המוסכם בן 21 חודשים הולם את חומרתן; מדיניות הענישה על מעשים ולא על מחשבות, אף אם חולניות; קיום אפקט הרתעתי בשילוב המבוקש של מאסר בפועל ל-21 חודשים, מאסר על-תנאי וצו פיקוח לשנה; גילו הצעיר של הנאשם יליד 1991; היות הנאשם עצור למעלה מ-11 חודשים; היות הנאשם ללא הרשעות קודמות, ואך עם רישום פלילי לגבי עבירה שעבר כקטין ב-2007 בגינה הוטלו דרכי טיפול גרידא; בנוסף צוין קושי ראייתי בתיק הואיל ולדברי ב"כ הנאשם, לא הוזהר כדין בחקירתו והתיק מבוסס בעיקר על הודעותיו.
4. עיינתי בחוות-הדעת של המרכז הרפואי לבריאות הנפש, ממנה עולה כי רמת מסוכנות הנאשם גבוהה מאוד בהקשר להתלהבותו מלקיחת חיים של יצור חי, ובמסגרתה הומלץ על הטלת פיקוח על הנאשם לאחר שחרורו. לפי חוות-הדעת, לנאשם הפרעת אישיות קשה, עם מאפיינים סכיזואידיים, אנטיסוציאליים וסדיסטיים. בגיל 15 אושפז בבית החולים הפסיכיאטרי "גהה" לאחר התפרצות אלימה כלפי אימו, מעצר וניסיון אובדני בבליעת כדורים. אובחן כסובל ממצב דיכאוני וטופל בהתאם, אך מאז שחרורו לא היה במעקב או בטיפול פסיכיאטרי. עלה ארצה בגיל 5 מאוקראינה. מגיל ילדות בלטו הפרעות בהתנהגותו, נטייה להתנהגות אימפולסיבית ותוקפנית, קושי בלימודים וחוסר הסתגלות למסגרות חינוכיות. מגיל ההתבגרות החל לצרוך סמים, להריח דבק וגז מזגנים ולשתות אלכוהול בכמויות מופרזות. נפלט מהלימודים בגיל 16 ומעולם לא עבד בצורה מסודרת. כיום בן 19, רווק, חסר מקצוע ואינו עובד, גר עם הוריו הגרושים בבית אחד. בשנים האחרונות מבלה מרבית הזמן בביתו, מנותק מחברים, בשוטטות באתרי אינטרנט הכוללים בין השאר תכנים אלימים, אכזריים וסדיסטיים. לדבריו, מגיל ילדות החל להמית בעלי חיים ובשנה האחרונה חש צורך להרוג בן אדם, רצון עימו התמודד על ידי המתת חתולים על בסיס יום-יומי, שאת גופותיהם זרק לפח האשפה. הוסיף כי "גם את האנשים אפשר לפח, רק אותם צריך לחתוך לחתכים ולזרוק אותם לפחים שונים. בשביל שלא יהיו הרבה חלקים כי יראו את זה... עדיף לתת להם לשתות וודקה... ככה יהיה קל להרוג אותם". על עצמו העיד כי הוא "שטן" ו"שד מהגיהינום". אובחן כמי שלעיתים מתנהג באופן מניפולטיבי בחיקוי של סימפטומים נפשיים וכמי שאינו סובל ממחלת נפש במובנה המשפטי, אלא מהפרעת אישיות לא ספציפית עם התנהגות אנטיסוציאלית ומרכיבים סדיסטיים בולטים וכן משימוש לרעה בחומרים פסיכואקטיביים שונים. הומלץ על שחרור מאשפוז עם המשך מעקב פסיכיאטרי, אמבולטורי וטיפול תרופתי להורדת אימפולסיביות ותוקפנות תוך המלצה על השגחה לפי נוהלי שב"ס. הוסק כי הנאשם בעל יכולת תכנון, זיהוי גבולות מקובלים והבנת השלכות התנהגותו וכשיר לעמוד לדין.
5. עיינתי בתסקיר שירות המבחן למבוגרים מיום 5.1.10 שנמנע מהמלצה כלשהי בעניינו. מהתסקיר עולה כי הנאשם מתקשה בלקיחת אחריות על מעשיו, משליך את הבעייתיות על השתייה ומבקש טיפול בתחום זה, כאשר הוא שולל קשיים בתחומי חייו האחרים. צוין כי מגיל צעיר גילה בעיות בתפקוד ובהתנהגות, אך נמנע מלשתף פעולה עם גורמי טיפול משפחתיים או מקצועיים. בגיל ההתבגרות התעצמו תחושות הבלבול והריקנות והדיכאון, הוא יצר קשרים שוליים, החל לבצע עבירות, לצרוך אלכוהול ולהשתמש בסמים. על רקע תחושות הריקנות והחוסר במשמעות מוסברות גם העבירות דנן.
6. לנאשם רישום פלילי בגין עבירות של היזק לרכוש במזיד, תקיפה ואיומים. מדובר באירוע מיולי 2007 שבו הנאשם לקח סכין ודקר בשולחן המטבח, זרק שלטי טלביזיה לרצפה עד שהתפרקו, תקף את אימו באגרופיו ואיים עליה שיהרוג את כולם. בת"פ (בימ"ש לנוער, שלום פ"ת) 373/07 הוטלה על הנאשם התחייבות ע"ס 750 ש"ח להימנע במשך שנה מיום 21.10.09 מביצוע עבירות אלימות או איומים, וזאת ללא הרשעה.
7. שקלתי את פרטי ההסדר לנוכח נסיבות ביצוע העבירות, מידת החומרה שבהן ונסיבותיו האישיות של הנאשם, כמו גם למול האינטרס הציבורי להתמודד עם נגע האלימות, להגן על חיי אדם ובעלי החיים ולמנוע התעללות בהם.
שקלתי לחומרה את טיב העבירות וחומרתן, את ריבוין ואת האלימות והאכזריות המגולמות בהן, המתבטאת ברציחת עשרות חתולים בדם קר בחניקה בידיים חשופות ובדקירות בסכין; את הזמן הממושך - כ-5 שנים - שבו בוצעו המעשים, בשנים 2009-2008 לפי החלק העובדתי של כתב האישום, ובשנים 2008-2004 על-פי החלק הכללי בו; את הקצב הרצחני שבו בוצעו המעשים - לדבריו רצח מעל עשרים חתולים בתוך כחודשיים; את הזלזול המוחלט שהפגין בערך המוגן של החיים -חיי בעלי חיים; חומרה יתרה בניסיון לקשור קשר לרציחה סתמית של אדם בדם קר לשם שאיבת הנאה מעצם נטילת חייו; עוד נשקלו לחומרה המסוכנות הגבוהה הטמונה בנאשם; אבחון ההפרעה האישיותית הסדיסטית, בלא מחלת נפש במובן המשפטי העולה מחוות-הדעת הפסיכיאטרית; עברו הפלילי של הנאשם שכבר הסתבך בעבירת אלימות ונשפט להתחייבות ללא הרשעה; אי לקיחת האחריות המלאה על מעשיו ואי הבעת חרטה כנה ומלאה מצדו, מלבד דבריו בדיון כי "אני מאוד מצטער על מעשי ואין לי עוד מה להגיד"; חוסר שיתוף הפעולה שלו בעבר עם הגורמים הטיפוליים; והימנעות שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית בעניינו.
שקלתי לקולא את הודייתו ואת החיסכון בזמן שיפוטי, כמו גם את גילו הצעיר של הנאשם: כבן 19 כיום, כבן 18-17 במועד ביצוע העבירות נשוא החלק העובדתי של כתב האישום, וכבן 17-13 במועד ביצוע מעשי ההתעללות בבעלי חיים נשוא החלק הכללי בו; כן נשקלה הבעת הצער החלקית על מעשיו שביטא בדיון.
8. בע"פ 1958/98
פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1), 577 נפסק כי ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון, אך ישקול את השיקולים הראויים לעונש בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה, לנסיבות האישיות של העבריין ולשיקולי מדיניות של ענישה ראויה. בהתקיים איזון ראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב שהתביעה מייצגת מצד אחד, לבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם מצד אחר, יכבד בית-המשפט את הסדר הטיעון. בנסיבות אלו וכאמור בע"פ 1958/98 מוצאת אני לנכון לאמץ את ההסדר באופן המפורט להלן.
9. מוטל על הנאשם עונש של 21 חודשי מאסר בפועל; מהמאסר ינוכו ימי מעצרו החל מיום 23.2.09 כולל; בתקופת המאסר יהיה בהשגחה לפי נהלי שב"ס; מוטלים 12 חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור כל עבירת אלימות והעבירות בהן הורשע; מוטל צו פיקוח של שירות המבחן בהסכמתו למשך שנה מיום שחרורו; בנוסף מוטל קנס כספי בסך של 1000 ש"ח שיופקד לטובת הקרן למען בעלי חיים שהוקמה לפי סעיף 14 לחוק צער בעלי חיים, או 10 ימי מאסר תחתיו; הקנס ישולם בתוך 90 ימים ממועד שחרורו ממאסר.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
העתק גזר הדין יובא לידיעת הפסיכיאטר המחוזי לצורך מעקב.