ערעור זה מכוון כלפי חומרת העונש שנגזר על המערער לאחר שהורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בחברות ופעילות ב'ארגון ועדת כספי הצדקה ג'נין', התומכת בארגון החמא"ס, היינו עליו 22 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וקנס.
על פי כתב האישום, שימש המערער, החל משנת 2002 ועד מעצרו, כחבר באגודה הנ"ל, אשר קיבלה כספים מקרנות שונות באירופה, ארה"ב ומדינות מוסלמיות שונות, וחילקה אותם לבני משפחותיהם של פעילים צבאיים בכירים בארגוני החמא"ס והג'יהאד ואיסלמי אשר מצאו את מותם במהלך עימותים עם צה"ל, לבני משפחות ראשי התשתיות הצבאיות של ארגונים אלה, וכן למשפחות מחבלים מתאבדים. במסגרת פעילותו, שימש המערער כמנהל העבודה בארגון ומתוקף תפקיד זה היה אחראי על ניהול משרדי הועדה.
הסנגור סבור כי בימ"ש קמא שגה בהטילו על המערער עונש מחמיר המתעלם משורה של נסיבות מקלות העומדות לזכותו. כך מציין תחילה הסנגור את העובדה כי הודאת המערער בכתב האישום המתוקן חסכה זמן שיפוטי יקר, שכן עמדו לו טענות משפטיות סבוכות לפיהן הליך ההכרזה בדבר הועדה כהתאחדות בלתי מותרת היה בלתי חוקי. כן התייחס הסנגור לשיהוי הרב שחל במעצר המערער, למרות שהמידע אודות פעילותו היה בידי הרשויות עוד מאז ונעצר יו"ר הועדה.
על כך הוסיף הסנגור טענת אפליה הנובעת מאי מעצרם של לפחות שישה פעילים נוספים בועדה, לגביהם קיימת תשתית ראייתית דומה. הסנגור אף הטעים כי פעילות המערער לא סיכנה את הביטחון, מאחר שמדובר בפעילות הומניטארית בעיקרה, כאשר רק אחוז בלתי ידוע של הכספים נמסר לפעילי טרור והיתר ליתומים ללא זיקה ארגונית. מכל מקום, עמדת הסנגור היא כי תפקידו של המערער היה טכני בלבד וכי החזיק בו עוד משנת 1989 לשם פרנסה ולא על רקע אידיאולוגי. הסנגור אף ביקש התחשבות במצבו הרפואי הקשה של המערער, ובעובדה כי בנו השלישי נולד עת ששהה מאחורי סרג ובריח. לבסוף ציין הסנגור כי העונש שהוטל על המערער חורג מכל רמת ענישה, אף כזו המקובלת לגבי חברי חוליות צבאיות.
התביעה הצבאית, מנגד, הגנה על קביעותיו של בימ"ש קמא, תוך שהדגישה את החומרה הטמונה בתשתית האזרחית התומכת והמחזקת את פועלם של ארגוני הטרור באזור. עמדת התביעה הינה, על כן, כי ביהמ"ש קמא איזן נכונה בין האינטרסים השונים וכי אין כאן החמרה בעונשו של המערער שהחזיק בעמדת מפתח במשך תקופה לא מבוטלת.
אומר מיד כי לולא עמדו במקרה זה נסיבות מיוחדות, עליהן אעמוד בהמשך דבריי, הייתי דוחה את ערעור ההגנה ללא היסוס.
אין זו הפעם הראשונה בה אנו נדרשים לשאלת רמת הענישה הראויה בעבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת. כך עמדתי בשורה של פסקי דין על הצורך בהחמרה משמעותית של ענישה הנוהגת בעבירה זו. לשיטתי, רמת הענישה הנוהגת היום, רחוקה מלשרת את מטרת ההרתעה העומדת במרכז שיקולי הענישה במקרי עבריינות אידיאולוגית, המובאים בפני בתי המשפט הצבאיים באזור.
כך הדגשנו לא אחת את הצורך בפגיעה רחבה בארגוני הטרור על שלוחותיהם האזרחיות. זרועות אזרחיות אלה הגם שמטרותיהן נראות לכאורה כשרות וראויות, נועדו לחזק את ידיהם של אלה המבקשים ליטול חלק בחמורים שבמעשי הטרור המבוצעים על-ידי חברי ארגונים עוינים, דוגמת החמא"ס, אליו השתייכה הועדה בה פעל המערער.
כך באו הדברים לידי ביטוי בעניינו של המערער בע"מ איו"ש 3469/05
התוב"ץ נ'
סלאטנה, בו קבע נשיא ביהמ"ש הצבאי לערעורים:
"סיוע זה, כך כבר נקבע לא אחת, לא נעשה לשם שמיים. ארגוני הטרור מבקשים להגדיל את קהל תומכיהם, ולהעביר מסר ברור לאוכלוסיה כי משפחותיהם של אלה אשר יהרגו או יפגעו בשל מעורבותם בפח"ע, לא יוותרו ללא סיוע. אין ספק כי הידיעה כי בני משפחתו של מחבל לא יישארו ללא קורת גג וללא הכנסה קבועה, במידה ובנם ייהרג, מעודדת ואף מאפשרת המשך פעילותם של ארגוני טרור אלה.
אמור מעתה; לא בפעילות "הומניטארית" אשר נועדה לרווחת האוכלוסייה האזרחית עניינינו, אלה בפעילות אשר בלעדיה היו מתקשים ארגוני הטרור להמשיך ולפעול...
לצורך מימוש זכותו של הציבור לחיים, אין מנוס מלחימה אף נגד אותם ארגונים הנחזים להיות "אזרחיים", ואשר מתחת לכסות ההומניטארית שלבשו, מסתתר גוף אשר חיי אזרחים חפים מפשע נעדר כל ערך בעיניהם."
הנה כי כן, עונשו של המערער משתלב היטב בהחמרה העונשית אליה קרא בימ"ש זה.
יחד עם זאת, לעולם תהא הענישה פרסונאלית. בבואו לגזור דינו של נאשם מצווה ביהמ"ש לשקול מלוא שיקולי החומרה והקולא כאחד, לשם יצירת תשתית מלאה ומאוזנת להחלטתו. הדברים אמורים במיוחד באשר למניעת תחושת אי צדק העלולה להיגרם מאכיפה סלקטיבית של נורמה פלילית ומיצירת פערי ענישה רחבים מדי בין עבריינים בעלי נסיבות דומות.
מקרה דנן הינו דוגמה קלאסית לאמור לעיל. המערער הועמד לדין בגין חברות בוועדה כאשר בידי הרשויות פרטיהם של פעילים נוספים אשר מילאו בה תפקידים מרכזיים לא פחות מזה של המערער. מסיבה אשר לא הובהרה פעילים אלה לא נעצרו כלל.
אמת, אין בנסיבה זו בלבד כדי לפטור את המערער מעונש, שכן כאמור מעשיו חמורים הם לאור המשרה המרכזית אותה נשא בוועדה אשר אודות חומרת מטרותיה עמדנו לעיל. אולם, סבורני כי יש בנסיבה האמורה להביא להקלה מסוימת בעונשו של המערער. על כך אוסיף, כי המערער הצטרף לוועדה זמן רב לפני שזו הוכרזה כבלתי חוקית. עוד יש לזקוף לזכותו את הודאתו באשמה, מצבו הרפואי, ואת הצהרתו כי למד את הלקח ולהבא יתרכז במשלח יד חוקי, הצהרה אשר אני תקווה כי לא נמסרה מהשפה אל החוץ בלבד.
נוכח האמור באתי למסקנה כי יש לקבל ערעור זה ולהקל בעונשו של המערער לאור הנסיבות המיוחדות שנתגלו בעניינו.
הערעור מתקבל על כן. על המערער יהא לרצות 16 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו. יתר העונשים שנגזרו על ידי בימ"ש קמא יישארו על כנם.
ניתן היום, 22 באוקטובר 2006, ל' בתשרי התשס"ז, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.