התביעה וטענות הצדדים
:
1. התובעים הם בני זוג, בעלי זכויות ביחידת נופש במלון Sunset Beach Club בספרד (להלן:
"יחידת הנופש" ו/או
"המלון") בשיטת "Time Share". הזכות ביחידת הנופש מאפשרת לתובעים לנפוש באותה יחידה מדי שנה בפרק זמן של שבוע מוגדר מראש במהלך חודש אוגוסט.
2. הנתבעת היא חברה הפעילה בישראל ומייצגת את חברת RCI העולמית. עיסוקה של RCI העולמית הוא במתן אפשרות לרוכשי יחידות נופש ברחבי העולם להחליף את יחידותיהם וזמני החופשה שלהם באלו של רוכשים אחרים, כדי לנפוש לעיתים במקומות ובמועדים אחרים (להלן:
"תחלופת הנופש" או
"תחלופה"). הנתבעת מספקת שירות זה ללקוחות RCI הישראלים. תמורת שירות זה גובה הנתבעת דמי חבר ודמי תחלופה.
3. בין הצדדים התגלע סכסוך מוקדם לתביעה שבפני כעת; בת.א 16026/01 (להלן:
"תיק 2001") תבעו התובעים מהנתבעת פיצוי על כך שבמסגרת תחלופות נופש שביקשו לבצע במהלך השנים 1998 ו-1999, נגרמו לתובעים הוצאות ומפחי נפש, בשל יחסה של הנתבעת. כן טענו התובעים כי הנתבעת מתנהגת כמונופולין ומנצלת את כוחה לרעה, בהיותה הגורם היחיד הקשור עם המלון בהסכם וכפועל יוצא ניתן לממש את זכות התחלופה באמצעותה בלבד.
4. במהלך הדיון בתיק 2001 הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק כמגשר, ובסיום הדיון ניתן פסק דין (פסק דין מיום 15.12.02, להלן:
"פסק הדין"), לפיו על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 4,000 ש"ח וכן להעניק לתובעים "
זכות תחלופה למשך ארבע פעמים, שתשתרענה על ארבע שנים או פחות, לפי בחירת התובעים ובכפוף לזמינות. ארבע החלופות תבוצענה ללא חיוב התובעים בדמי חבר או בדמי תחלופה. זכות התחלופה תנוצל במשך ארבע פעמים החל משנת 2003".
5. ביום 19.4.05 הגישו התובעים את תביעתם בתיק שבפני כנגד הנתבעת, בטענה שזו לא קיימה את פסיקת בית המשפט בתיק 2001. טענות התובעים נסבו על שתי תחלופות שביקשו לבצע באמצעות הנתבעת, האחת באוסטריה ואחת בגרמניה; לגבי אוסטריה טוענים התובעים שבחודש אוקטובר 2003הזמינו מהנתבעת שתי יחידות נופש באתר האוסטרי, המתאימות כל אחת לארבעה אנשים, לחודש אוקטובר 2004; לשם כך ניצלו את אחת מהתחלופות בהן זכו בפסק הדין והפקידו תמורת היחידה השנייה את יחידת הנופש שלהם בידי הנתבעת עוד בשנת 2003.
6. לטענת התובעים, לאחר שהזמנתם אושרה על ידי הנתבעת ביום 13.10.03 (ראה נספח ג' לתצהיר התובע), הודיעה להם האחרונה בחודש פברואר 2004 או בסמוך לכך כי לא ניתן לספק את הזמנתם, שכן ביעד שנבחר אין יחידות פנויות בתאריך המבוקש, המתאימות לארבעה אנשים כל אחת. למרות מחאות התובעים לא יצאה ההזמנה אל הפועל ובכך, לדידם, הפרה הנתבעת את חובותיה שעוגנו בפסק הדין בתיק 2001. בשל כך, הוגש כתב התביעה המקורי, כשהסכום הנתבע בו הועמד על סך של 74,587 ש"ח.
7. לאחר הגשת התביעה תוקן כתב התביעה ברשות בית המשפט ונכלל בו ניסיון נוסף של התובעים לבצע תחלופה, שלטענת התובעים הוכשל על ידי הנתבעת. לדברי התובעים, לאחר שהזמינו תחלופה אצל הנתבעת בשנת 2005 ליעד בגרמניה, בוטלה גם תחלופה זו על ידי הנתבעת באופן חד צדדי ועל כך נודע להם בשיחה טלפונית עם נציגת הנתבעת. בשל כך נאלצו התובעים לבטל את הטיסה שהוזמנה על ידם לגרמניה ונזקים אלו הוספו בכתב התביעה המתוקן.
8. בגין כישלון שתי התחלופות, המהווה לטענת התובעים הפרת פסק הדין, דרשו התובעים את אכיפת הוראות פסק הדין המקורי על הנתבעת מכאן והלאה; פיצוי כספי בגין התחלופות שבוטלו ועוגמת נפש שנגרמה בשל כך; ופיצוי נוסף בגין היות הנתבעת מונופול, שכן לטענת הנתבעים היא החברה היחידה ממנה ניתן לקבל שירותי תחלופה עבור יחידת הנופש.
9. כנגד טענות אלו גרסה הנתבעת כי אין לה מעמד של מונופולין, והתובעים היו רשאים בכל עת לקבל שירותי תחלופה מחברות אחרות או באמצעות אתרי אינטרנט העוסקים בתחום; כי כשלון התחלופה באוסטריה רובץ לפתחם של התובעים, משהביטול היה בהתאם לתקנון והתובעים סירבו לקבל את החלופות האחרות שהציעו להם; כי כשלון התחלופה בגרמניה אף הוא באשמת התובעים, שביטלוה מסיבותיהם הם ומבלי שהנתבעת נתנה להם כל הודעה על ביטול, כטענתם; וכן כי התביעה שבפני הוגשה טרם זמנה, משטרם חלף פרק הזמן בן ארבע השנים הנזכר בפסק הדין.
הראיות וההוכחות
:
10. כאמור, כתב התביעה בתיק זה תוקן בהתאם להחלטת כב' הש' גרוסמן מיום 3.8.05, במסגרת בש"א 167123/05. לאחר מכן הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי התובע 1 (להלן:
"התובע") ועל ידי גב' קטרין אולנובסקי (להלן:
"אולנובסקי") מטעם הנתבעת.
11. בתאריך 19.11.06 הגישו התובעים בקשה להוספת ראיה בדבר בלעדיותה של הנתבעת כספקית שירותי תחלופה ליחידת הנופש. בהחלטתי מיום 28.12.06 אישרתי הוספתה של ראיה זו, והתרתי לנתבעת להגיש תצהיר עדות משלים בנושא זה, כפי שאכן בחרה לעשות.
12. דיון ההוכחות נקבע ליום 20.2.07, ובמהלכו נשמעו עדויותיהם של התובע ואולנובסקי. עם תום הדיון ההוכחות ניתן צו סיכומים, ומשאלה הוגשו יש ליתן פסק דין על סמך החומר שבפני.
האם הנתבעת מהווה מונופול
?
13. בסעיף 27 - 28 לכתב התביעה המתוקן, העלו התובעים טענת מונופול כנגד הנתבעת. את טענתם זו סמכו על שני מישורים: האחד, שליטת הנתבעת ב - 60% משוק תחלופות הנופש בישראל, והשני, לפיו קיים הסכם בלעדיות בין המלון בספרד לבין חברת RCI העולמית, הקובע כי היא החברה היחידה המספקת שירותי תחלופה למלון זה. דהיינו - אם התובעים אינם חברים בנתבעת, הם אינם יכולים להיות קשורים לגורם אחר לצורך ביצוע תחלופות נופש.
14. טענת המונופול דינה להידחות. ראשית כל, התובעים לא הציגו כל ראיה להיקף שליטתה של הנתבעת בשוק תחלופת הנופש בישראל. מובן, בהמשך לכך, שכנגד הנתבעת לא הוצאה הכרזת מונופול על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים, כנדרש בסעיף 43 ל
חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988
. ללא הכרזה זו, לא ניתן לראות בנתבעת מונופול והתובעים אינם זכאים לכל סעד בעניין זה.
15. שנית, בלעדיותה של RCI העולמית במישור היחסים שבינה לבין המלון אינה יכולה לבסס טענת מונופול ביחסים שבין התובעים לנתבעת. אכן, התובעים הציגו בפני תכתובת שערכו עם הנהלת רשת Sunset Beach Club (להלן:
"הרשת"), כראיה הנוספת שהגשתה אושרה. מהמענה שקיבלו אכן עולה כי חברת RCI העולמית היא חברת התחלופה היחידה המסונפת למלון. עם זאת, ההסכם עצמו לא הוצג בפניי (לטענת אולנובסקי, ההסכם אינו ברשותה, עמ' 26, שו' 9), ואיני יכולה לעמוד על מהות הקשר בין הרשת לבין RCI העולמית מהראיות שהובאו בפניי.
16. מעבר לכך, יש לזכור כי התובעים רכשו את יחידת הנופש, כשהחברות ב - RCI הוענקה להם בחינם למשך שנתיים (התובע בעמ' 20 שו' 16), אולם לאחר מכן היה צורך בתשלום דמי חברות, ואין כל חובה להיות חבר בנתבעת כדי לנצל את יחידת הנופש. אמור מעתה - אי חברות בנתבעת אינה גורעת מזכותם של התובעים לנצל את יחידת הנופש שלהם על פי תנאי ההסכם המקורי.