אירוע בו נפצע אדם במהלך פעולת חילוץ תינוק מרכב נעול - מהווה "תאונת דרכים"

השופט י' כהן:

א. מבוא

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה ( כב' סגן הנשיא, כתוארו אז, א' רקם) מתאריך 15.3.05 בתיק אז' 20549/03.

2.       עניינו של הערעור בשאלה, האם האירוע בעטיו נפגע התובע הוא "תאונת דרכים", כמשמעות הדבר בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - " חוק הפיצויים").

          הדיון בבית המשפט קמא פוצל באופן ששאלת החבות התבררה תחילה, ופסק הדין, בו נקבע כי האירוע אינו "תאונת דרכים", ניתן בלא שמיעת עדים אלא על פי כתבי טענות ומסמכים שב"כ הצדדים הגישו לבית המשפט.

ב. העובדות

3.       העובדות הצריכות לעניין, עליהן אין הצדדים חלוקים, נקבעו על ידי בית המשפט קמא כדלקמן:

"ביום 27.4.03 בשעות הבוקר, כאשר התובע [הוא המערער דכאן - י"כ] היה בדרכו לעבודה, הבחין בנתבעת מס' 1 [היא המשיבה מס' 1 - י"כ] העומדת ליד רכבה ומגלה סימני מצוקה. נתבעת 1, אשר הייתה בלחץ נפשי, הסבירה לתובע כי בנה הפעוט ננעל ברכבה יחד עם מפתחות הרכב ואין באפשרותה להוציאו. מאחר שמדובר היה ביום קיץ חם ולפעוט נשקפה סכנה של ממש, ביקשה ממנו נתבעת 1 לשבור את אחד מחלונות הרכב בכדי לחלץ את בנה. התובע החליט לשבור עם אבן את החלון הקדמי. במהלך פעולה זאת נפצע התובע בכך ידו השמאלית."

4.       על מנת שתהיה התמונה מלאה ושלמה, מוצא אני צורך להעיר ההערות הבאות:

(א)     קיימת מחלוקת בין הצדדים, האם התובעת הכניסה את בנה למכוניתה לצורך נסיעה, או שמא בנה של התובעת נכנס או הוכנס למכונית למטרת משחק, או למטרה אחרת שאינה מטרה תעבורתית. כיוון שבית המשפט לא שמע עדים, וכל שהיה לפניו הם מסמכים שהצדדים הניחו על שולחנו, בחנתי את תיק בית המשפט קמא, ובמסמכיו מצאתי, כי בנה הפעוט של המשיבה מס' 1 היה באותה עת כבן שנה אחת.

          בהודעה שמסרה המשיבה מס' 1 למשטרה, נרשם מפיה:

"בזמן שהרמתי את בני בן השנה למכונית המפתחות היו בכיסי וננעלו כל דלתות הרכב. סגרתי את הדלת בצד שבו ישב בני. הכנסתי את התיק והמפתחות לכסא שליד הנהג, סגרתי את הדלת, וכשבאתי להיכנס לתא הנהג, לא יכולתי לפתוח את הדלת".

          לאור דבריה אלה של המשיבה, ונוכח גילו הפעוט של הבן, ניתן לקבוע, כי המשיבה הכניסה את בנה למכונית על מנת לפתוח בנסיעה ולא למטרה אחרת. אוסיף כי מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה, שהמערער חלף במקום בדרכו לעבודתו בשעת בוקר, ומבעד למראה שבמכוניתו ראה כי המשיבה מס' 1 מצויה במצוקה. על כן המערער עצר את מכוניתו ונפנה לסייע למשיבה מס' 1. מסתבר הדבר בעיני, שכשם שהמערער עשה דרכו בשעת בוקר למקום עבודתו, אף המשיבה מס' 1 התכוננה לצאת לעמל יומה, ואת בנה הכניסה למכוניתה לקראת הנסיעה. ברם, מעשה שטן, דלתות המכונית ננעלו בעוד בנה התינוק של המשיבה נמצא בתוך המכונית, ואף מפתחות המכונית בתוכה, ואילו המשיבה מס' 1 מצויה מחוצה לה, ולמכונית - אין יוצא ואין בא.

(ב)      לפי תיאוריה של המשיבה מס' 1, שבירת חלון מכוניתה באמצעות האבן, לא הייתה קלה, ובמהלך שבירת החלון, המערער נחתך משבר זכוכית. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וממסמכי המוסד לביטוח לאומי עולה, כי בעטיה של הפגיעה בידו, נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%. אוסיף, כי לאחר האירוע הובהל המערער באמבולנס למרכז הרפואי כרמל, שם נתפר החתך שנגרם לו בניתוח שבוצע בהרדמה מלאה.

ג. פסק הדין של בית המשפט קמא

5.       בבית המשפט קמא טען המערער, כי האירוע בו נפגע הוא "תאונת דרכים", ולחילופין טען, כי על האירוע חל חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח - 1998. לטענת המערער, אילו היה בנה הפעוט של המשיבה מס' 1 נפגע כתוצאה מכך שננעל במכונית, כי אז פגיעתו הייתה מוכרת כ"תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים. על כן, לטענת המערער, הפגיעה שנפגע במהלך פעולת ההצלה, שנועדה למנוע "תאונת דרכים" -  אף היא "תאונת דרכים". המערער הוסיף וטען, כי בכל מקרה יש לראות את האירוע כ"תיקון דרך" שבוצע במכוניתה של המשיבה מס' 1, ועל כן התאונה היא "תאונת דרכים אף מבחינה זאת..

          לעומת טענות אלה טענו המשיבות, כי האירוע אינו "תאונת דרכים" באשר אינו בא בגדר "ההגדרה הבסיסית" שבחוק הפיצויים, ואף אינו נכנס לאף לא אחת מה"חזקות המרבות" שבהגדרת "תאונת דרכים". נציין, כי ב"כ המשיבה מס' 2 שעד שלב מסוים ייצג גם את המשיבה מס' 1, מסר הודעה לבית המשפט, כי עד לשמיעת הערעור ושמיעת הערות ההרכב בערעור, יוצגה המשיבה מס' 1 על ידו, מבלי שהתעוררה כל שאלה של ניגוד עניינים. ניתן אולי לקבל טענה זו, מאחר שהמערער לא טען לחבות על פי פקודת הנזיקין. ואולם עצם העלאת הטענה, כי לא מדובר בתאונת דרכים, על פי חוק הפיצויים, עלולה לפחות לכאורה ליצור מצב של ניגוד עניינים.

          עם זאת, נראה כי בעיית הייצוג נפתרה משפנתה המשיבה מס' 1 לעו"ד מטעמה ושכרה את שירותיו, והגישה עייקרי טיעונה בנפרד מאלה שהוגשו מטעם המשיבה מס' 2.

6.       בית המשפט קמא בחן את העובדות על פי הדרך שנקבעה בפסק הדין ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ' (3) 532 (להלן - " פרשת עוזר"). בית המשפט קמא מצא, כי ה"הגדרה הבסיסית" לדיבור "תאונת דרכים" אינה מתקיימת בענייננו, וכן מצא בית המשפט קמא כי לא חלות על המקרה אף לא אחת מהחזקות המרבות הקבועות בהגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים. בית המשפט קמא הוסיף וקבע: