אינדקס עורכי דין
... עורך דין
... נוטריון
... בוררים
... מגשרים
... מומחים לדין הזר
שרותים משפטיים
... פסיכיאטריה משפטית
... עדים מומחים
... רואי חשבון
... חוקרים פרטיים
... פוליגרף
... גרפולוגיה
... תרגום משפטי
... שרותי עזר משפטיים
... שמאים
... תמלול והקלטות
חיפוש | Newsletter | חדשות | מאמרים | פסיקה | חקיקה | וידאו יצירת קשר ... שרות לקוחות ... פרסום ...
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
בית משפט לעניני משפחה בירושלים
בתאריך: 06/04/2011


בפני:
1. כב' השופט/ת דניאל טפרברג
תובעים:
1. ט. א.
- נגד -
נתבעים:
1. מ. א.
ב"כ תובעים:
1. עו"ד מאיה הרצברג-אלון
ב"כ נתבעים:
1. עו"ד אברהם פינקל

פסק-דין

לאחר 50 שנות נישואין, הגישו הצדדים שבפניי תביעות רכושיות הדדיות.

האיש, מ. א. (להלן: האיש) עותר לפירוק השיתוף בדירת המגורים ובזכויות הפנסיה שלהן זכאית האישה. עמדתה של האישה, ט. א. (להלן: האישה) בתביעתה היא כי אכן יש לחלק את הזכויות שנצברו במהלך שנות הנישואין, אולם באופן לא שווה, וזאת לנוכח התנהלותו של האיש במהלך השנים וכן בעקבות העובדה שלא תרם לכלכלת המשפחה.

כן עתרה האישה למזונות עבורה.

העובדות 

הצדדים, שניהם נושקים לשנת ה-70 לחייהם, נישאו בשנת 1961, ולהם שלושה ילדים בגירים. הצדדים מתגוררים החל מראשית נישואיהם בדירה בבית שמש (להלן: הדירה), שאותה רכשו מעמידר, כאשר הזכויות בה רשומות על שם שניהם בחלקים שווים.

האישה עבדה בתחילת הנישואין במשק בית, ובהמשך, במשך כ-30 שנה, הועסקה כסייעת וכעובדת מטבח במעון. מאז צאתה לגימלאות מקבלת האישה גמלת פנסיה בסך של 3,000 ש"ח לחודש, ובנוסף, זכאית האישה לקצבת זקנה מטעם המוסד לביטוח לאומי בסך של 2,491 ש"ח לחודש.

האיש, בניגוד לרעייתו, עבד במהלך השנים במספר מקומות עבודה כעובד זמני, למשך תקופה מסוימת היה בבעלותו מועדון הימורים, ובמהלך תקופות ארוכות לא עבד כלל. לנוכח מצב עובדתי זה, האיש לא צבר כלל זכויות פנסיה, והוא מתקיים מקצבת זקנה מטעם המוסד לביטוח לאומי בסך של 2,160 ש"ח לחודש.

 במשך כל תקופת הנישואים התנהלו הצדדים באמצעות חשבונות בנק נפרדים, כאשר משכורתה של האישה הופקדה לחשבונה והחזר חוב המשכנתא שרבץ על הדירה שולם מחשבונה. הסכומים המזדמנים שבהם השתכר האיש שימשו אותו להוצאותיו הפרטיות. כך, מסתבר, מתנהלים הצדדים אף היום - חרף העובדה שהם חולקים קורת גג אחת, למצער במרבית הזמן, כל אחד מהם משתמש בגימלתו לצרכיו שלו.

בחודש מרץ 2010 הגיש האיש תביעה לפירוק שיתוף בתיק תמ"ש 43214-03-10, במסגרתה הוא עותר לפירוק השיתוף בדירת המגורים וכן עותר הוא לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי למחצית מזכויותיה הכספיות של האישה, לרבות זכויות הפנסיה.

בהמשך, בחודש יולי 2010 הגישה האישה תביעה לסעד הצהרתי בתיק תמ"ש 11849-07-10, במסגרתה עתרה לפסק דין שיצהיר כי היא בעלת מלוא הזכויות בדירה, וכן ובזכויות הכספיות שעל שמה. בד בבד, הגישה האישה תביעה למזונות אישה, וזאת בתיק תמ"ש 1760-07-10.

 ראשית דבר אדון בתביעות הרכושיות, ובהמשך אתן את הדעת לתביעת המזונות.

  התביעות הרכושיות - תמ"ש 43214-03-10; תמ"ש 11849-07-10

טענות האישה

האישה מתארת מסכת של חיים קשים ונעדרי הרמוניה לצידו של האיש. לדבריה, היא עצמה נשאה לבדה בעול פרנסת הבית, שכן האיש לא עבד במהלך רוב תקופת הנישואין, וכן בנוסף לכך האיש לא נטל חלק בעול גידול הילדים ותחזוקת הבית. האיש, לטענתה, היה נעדר לעיתים תכופות מן הבית, נהג לבגוד בה ולהמר בקלפים, ולא תרם מאומה לתחזוקת הבית ולכלכלתו. ההכנסות המעטות שהיו לו לעיתים, שמר האיש לעצמו והשתמש בהן לצרכיו האישיים. במקביל, היא נשאה במלוא הוצאות הבית, לרבות 90% מהחזר חוב המשכנתא שרבץ על הבית שנקנה בשנת 1970, תשלומים שוטפים ותיקונים.

עוד מוסיפה האישה וטוענת, כי לא זו בלבד שהאיש לא תרם ולא פרנס את משפחתו, אלא שהוא אילץ אותה לשתף אותו במשכורתה הדלה ובכספים אלה השתמש לרכישת סיגריות ולהוצאות אישיות אחרות. עוד מציינת האישה כי האיש רכש לעצמו לפני שנים אחדות מכונית המשמשת אותו באופן בלעדי. 

מכאן, טוענת האישה, כי חרף משך הנישואין הארוך של הצדדים, אין להחיל על הצדדים את חזקת השיתוף שכן לא התקיים ביניהם מעולם שיתוף כלכלי או מאמץ משותף. משכך, מבקשת האישה להצהיר כי הדירה הרשומה על שם הצדדים במשותף, שייכת לה בלבד, לנוכח העובדה שהיא לבדה נשאה בתשלומי המשכנתא, ומשנסתרה, לטענתה, חזקת השיתוף. מטעם זה, לטענת האישה, יש לקבוע כי לאיש אין כלל זכויות בחשבונות הבנק שלה וכן בזכויות הפנסיה, ובהתאם לכך אין היא עותרת לזכויות במכונית המשמשת את האיש.

טענות האיש

האיש מצייר בכתבי טענותיו גרסא עובדתית שונה מזו שהציגה האישה. לדבריו, במהלך כל שנות הנישואין הוא עבד, פרנס את משפחתו ונשא בהוצאות הבית. האיש הציג אישורים לפיהם בשנים 1980-1985 עבד בקרן הקיימת לישראל כמוביל ומאבטח חומרי נפץ, וכן בשנים 1992 - 1996 עבד בחברת נמל תל אביב. בנוסף, הוא טוען כי בשנים 1961 - 1964 עבד בחברת ארקיע ובחברת החשמל; בשנים 1965 - 1970 עבד בעבודות מזדמנות בקרן הקיימת לישראל ובבניין; בשנים 1970 - 1977 עבד במחצבות בב'; בשנים 1977 - 1980 עבד כנהג; בשנים 1987 - 1990 היה זכאי לקצבה מטעם המוסד לביטוח לאומי מחברת הביטוח של מקום העבודה עקב פציעה בעבודה; בשנים 1999-1996 למד בקורס למכונאי רכב, קיבל דמי אבטלה וכן בחלק מהתקופה עבד כשומר ובשנים 2001-2000 עבד כשומר בבית שמש. החל משנת 2002 ועד היום, אף לגרסת האיש, לא עבד כלל והכנסותיו הסתכמו בקצבה מהמוסד לביטוח לאומי בגין נכות שנקבעה לו בשנת 2003, והחל משנת 2009 זכאי האיש לקצבת זקנה.

האיש מוסיף וטוען כי האישה הפקידה את מלוא הכנסותיה לחשבון נפרד, ובשנים האחרונות היא נוהגת לצאת לחו"ל ולבלות לבדה. כמו כן, טוען האיש, כי הוא השקיע בשיפוץ הבית בשנת 1995 סך של 25,000 ש"ח.

לאור תקופת הנישואין הארוכה, גורס האיש כי על הצדדים חלה חזקת השיתוף, ומכאן שיש לקבוע, לטענתו, כי כל חשבונות הבנק, הזכויות הכספיות וזכויות הפנסיה הרשומות על שם האישה, שייכים לו במחציתם. משכך, ולנוכח העובדה שהנישואין עלו על שרטון, עותר האיש לפירוק שיתוף בכל הנכסים, לרבות הדירה ולרבות הזכויות הכספיות של האישה.

דיון

תחולתה של חזקת השיתוף

בני הזוג נישאו בשנת 1961, ולפיכך המשטר הרכושי שחל על הצדדים הוא חזקת השיתוף. לנוכח עמדתה של האישה, שלפיה בנסיבות העניין אין תחולה לחזקת השיתוף, שומה עלינו לבחון את גבולות הגזרה של החזקה.

הלכת השיתוף, כפי שפותחה על ידי הפסיקה, חולשת על כל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים של בני הזוג, וקובעת חזקה לפיה רכוש משותף זה שייך לשני בני הזוג בחלקים שווים, גם אם הוא רשום רק על שם אחד מהם (ראו למשל: ע"א 300/64 ברגר נ' מנהל מס עזבון פ"ד יט(2) 240 (1982); ע"א 253/65 בריקר נ' בריקר פ"ד כ(1) 589, 597 (1966) ע"א 595/69 אפטה נ. אפטה, פ"ד כה(1) 561).

החזקה, אשר עברה גלגולים במהלך השנים, נשענת בעיקרה על שני אדנים: היסוד ההסכמי והיסוד הנורמטיבי:

"הלכת השיתוף מורכבת מעירוב של כוונתם הסובייקטיבית של בני הזוג לבין יסודות אובייקטיביים שמחילים את תפיסתנו הערכית, ואת ציפייתנו להגשמת עקרון השיויון".

(בג"ץ 8214/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, 22.7.10))

(להרחבה בעניין זה ראו: ש' ליפשיץ, "על נכסי עבר, על נכסי עתיד ועל הפילוסופיה של חזקת השיתוף", משפטים לד (תשס"ה) 627).

על פי נקודת המבט "ההסכמית", ההנחה היא שבני זוג שבחרו לחלוק את חייהם הזוגיים זה עם זה התכוונו לחלק ביניהם את הנכסים שנצברו בתקופה המשותפת. ההסכמה לא זכתה להסדרה משפטית, כך יש להניח, בשל המאפיינים הייחודיים של חיי הנישואין. בעניין זה התבטא הנשיא אגרנט בפרשת בריקר:

"אילו הוצגה לצדדים, בזמן הרלוונטי, השאלה, למי שייך הנכס, כי אז היו עונים: כמובן שהוא שייך לשנינו בחלקים שווים; הווה אומר, שהכוונה לבעלות משותפת בנכס ניתן להסיקה מכללא מהתנהגותם של בני הזוג לפי אורח חיי הנישואין שלהם עד לזמן שבו חל הקרע הסופי".

(עניין בריקר, עמ' 599).

ואכן, בראשיתה של הלכת השיתוף ניסו בתי המשפט להתחקות אחר כוונתם המשוערת של הצדדים במהלך החיים המשותפים, ובהתאם לכך קבעו אילו נכסים ייכללו במסת הנכסים המשותפים, ולגבי אילו נכסים לא היתה כלל כוונת שיתוף (ראו למשל: ע"א 66/73 פנונו נ' פנונו, פ"מ כט(2) 181 (1975)).

במהלך השנים חזקת השיתוף עברה כברת דרך ובתי המשפט חדלו מלנסות ולאתר את כוונת הצדדים לגבי נכסים ספציפיים. עם התפתחות ההלכה, החזקה החלה להתבסס בראש ובראשונה על טעמים נורמטיביים, בעיקר השיויון, ולפיה בני זוג המקיימים משק בית משותף, אשר במסגרתו כל אחד תורם בדרכו הוא לצרכי הבית - בין אם באמצעות עבודה מחוץ לבית ובין באמצעות השקעה במשק הבית וגידול הילדים - הרי שיש לראות את הרכוש שנצבר כרכוש משותף. על כך עמד כב' השופט טירקל בע"א 5640/94 חסל נ' חסל, פ"ד נ(4) 250 ,254):

"מטרתה של חזקת השיתוף היא צדק חברתי המבוסס על שיויון בין המינים, והיא נובעת מההשקפה כי שני בני הזוג תורמים, כל אחד לפי דרכו, במידה שווה לרווחי המשפחה".

הנגזרת של תפיסה זו היא שאין להתחשב עוד במנהגים ובמנטאליות של עדות שונות בהפעלת הלכת השיתוף, אלא יש לבחון את התפיסות החברתיות הנוהגות (ע"א 77/77 ראבי נ' ראבי, פ"ד לג(1) 729). זאת ועוד: ההשקפה הנורמטיבית בבסיס חזקת השיתוף השפיעה על היקף הנכסים הנכללים במסגרת השיתוף, עד כי היא תחול לעיתים אף על נכסים "חיצוניים" למאמץ המשותף, בעיקר כאשר מ דובר בבית המגורים של הצדדים (ראו למשל: ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי פ"ד מח(3) 685, 692-693 (1994)).

השפעה נוספת של התפיסה הנורמטיבית היא התרופפות תנאי הכניסה לשעריה של החזקה, ומטבע הדברים, הקשחת תנאי היציאה ממנה. אם בתי המשפט דרשו בתחילה את התקיימותם של שני תנאים: אורח חיים תקין ומאמץ משותף (ע"א 595/69 אפטה נ' אפטה פ"ד כה(1) 561 (1971); ע"א 782/80 גולדברג נ' גולדברג, פ"ד לז(2), 757), בהמשך, רוככו התנאים (ראו: ע"א 724/83 בר נתן נ' בר נתן פ"ד לט(3) 551 (1985); ע"א 3563/92 עיזבון המנוח מאיר גיטלר ז"ל נ' דבורה גיטלר פ"ד מח(5) 489, 495 (1994); ע"א 819/94 לוי נ' לוי, פ"ד נ(1) 300), וכיום, מעמדה של החזקה הוא כמעט קוגנטי, במובן זה שאם לא התנו בני הזוג במפורש ובכתב על השיתוף ביניהם, נדירים הם המקרים בהם בית המשפט יסטה מהחלת החזקה (ראו: ע"א 964/92 אורון נ' אורון, פ"ד מז(3) 758 (1993); וכן ליפשיץ לעיל, בעמ' 697). על אחת כמה וכמה כאשר מ דובר בבני זוג שחולקים משק בית משותף מזה עשרות שנים, אף אם השלום לא שרה בביתם לאורך כל התקופה.

על המימד הנורמטיבי של הלכת השיתוף ותחולתה הנגזרת מהשקפה זו עמד כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין בבע"מ 4623/06 פלוני נ' פלונית, תק-על 2007(3) 3215 (2007)):

"חזקת החלוקה השיויונית של הרכוש מבטאת את התפיסה הערכית לפיה אין להגדיר באופן נוקדני את תרומתו של כל אחד מבני הזוג לתא המשפחתי, בהתאם לתג-המחיר שמצמיד לה השוק. בני הזוג עשויים לשאת בתפקידים שונים במסגרת הקשר הזוגי והמשפחה בכללותה. תפקידים אלה עשויים להיות מושפעים מן ההטיה המגדרית. זאת ועוד, חלק מן התפקידים שממלאים בני הזוג זוכים לשווי שוק נמוך יחסית, ואחרים כלל אינם ניתנים לאמידה בערכים ממוניים. אולם, גם אם פועלים בני הזוג באתרים שונים, תרומתם לתא המשפחתי, על דרך הכלל, שווה. קשר זוגי אינו נסב - ולא ראוי שייסוב - על התחשבנות בגין ה"השקעה" שהשקיע כל אחד מבני הזוג וה"תשואה" הכספית שזו הניבה. לאור זאת, ולאור החשש משעתוק אותה הטיה מגדרית, הכלל הוא כי בהעדר הסכמה אחרת, אין צד אחד זכאי יותר מהאחר למשאבי הנישואין (ח' דגן, קניין על פרשת דרכים, (תשס"ה) 468-472)" (הדגשה שלי, ד.ט.).

כעת, משנמצאנו למדים כי הרף להוכחת אי שיתוף כלכלי בחיי הנישואין גבוה מאוד, ניישם מסקנה זו על עובדות המקרה שלפנינו.

האם חזקת השיתוף חלה על הצדדים?

הצדדים ניהלו במשך חמישה עשורים חיי נישואין תחת קורת גג אחת, כאשר השלום לא שרה בביתם במהלך רוב התקופה.

האישה תיארה יחסים קשים של פחד ואלימות מצד האיש, וכן טענה שהאיש נהג להיעדר מהבית פעמים רבות:

"רק היו מדברים מילה, הוא היה מתפרץ בכעס. היה מניע הרכב ובורח" (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 5-6).

האיש התחמק מתשובה ברורה בנושא היעדרויותיו מהבית והאלימות שנקט, לכאורה (עמ' 13 לפרוטוקול).

היחסים הכלכליים בין הצדדים היו נפרדים באופן חלקי. הצדדים החזיקו חשבונות בנק נפרדים וכל אחד כלכל את עצמו בנפרד. כך על פי עדות האישה מיום 15.11.10:

"הוא מביא אוכל, שתיה בשבילו. אח"כ הוא בורח. הוא מביא אשל, גבינה, ביצים וזהו. חלב הוא לוקח ממני". (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 10-11).

ובהמשך:

"הכסף (הכוונה לכספי פיצויים שקיבלה האישה, ד.ט.) הלך להוצאות שלו, הוא הכריח אותי, אם לא, הייתי מקבלת צעקות ומכות...".

האישה היא זו שנשאה במירב החזר חוב המשכנתא שרבץ על הדירה, אף לגרסתו של האיש (עמ' 11 לפרוטוקול), וכן במרבית הוצאות הבית.

עוד נטען על ידי האישה כי האיש מעולם לא פרנס את בני המשפחה וכי כלל לא ידעה היכן הוא עובד:

"הוא לא נתן כסף אף פעם, לא ידעתי היכן עובד".

           (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 25)

 האיש אמנם טען כי עבד ופרנס את משפחתו, אך מלבד תקופת עבודתו הקצרה בנמל תל אביב ובקרן הקיימת לישראל, וכן היותו בעלים של מועדון הימורים בשנים 1978-1977, התקשה להוכיח כי היו לו מקורות פרנסה. האיש הודה כי בשנת 1979 זכה בפרס הגדול בלוטו בסך של 303,000 לירות, אך התחמק במהלך עדותו מלהסביר היכן הפקיד את הכסף ולמה הוא שימש, וכך גם לגבי כספי הירושה שקיבל מהוריו שלא שימשו את בני המשפחה.

בנם של הצדדים, ר', העיד במהלך הדיון על ניהול מועדון ההימורים של האיש:

"היה במרכז המסחרי קלאב להימורים, רק אני הייתי נוכח, הוא היה מכריח אותי. מביה"ס הייתי מגיע לשם. הייתי משגיח. הרוויחו כסף שם שלא אני ולא הבית ראו אותו".

(עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 24-26)

לסיכום הדברים, במהלך הדיונים וכן מהחומר שהונח לפניי, התרשמתי כי האיש לא תרם כמעט במאומה לפרנסת המשפחה, כמו גם לטיפוח הבית וטיפול בילדים. כאשר במקביל, האישה היא זו שטיפלה וטיפחה את הילדים, לצד עבודה קשה מחוץ לבית לצורך פרנסת המשפחה.

לקריאת המשך המסמך יש להזדהות כמנוי או לרוכשו
לרכישה תמורת 26.00 ש"ח » להזדהות כמנוי » לרכישת מנוי »
יעוץ אישי   חיפוש בפסקי דין, מאמרים, חדשות   חיפוש עורכי דין  
לקבלת יעוץ אישי מעורך דין       ולחץ/י   פניה ליעוץ אישי
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. מדיה זו עושה שימוש באמצעים חדשניים ביותר אשר פותחו רק לאחרונה והניסיון לגביהם הוא חדש וללא רקורד רב.

על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

בעלי דין רשאים לבקש הסרת המסמך מהמאגר

יצויין כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט.

בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת.