הגירת אם עם בנה קטין לגרמניה- הרע במיעוטו

עניינה של התובענה בתמ"ש 45482/03 - עתירת התובעת 1 (להלן : "התובעת") להתיר לה להגר עם התובע 2 (להלן : "הקטין"), יליד שנת 2001,  לגרמניה.  הקטין, באמצעות אימו, היא התובעת. הנתבע הוא אביו.

תובענה זו, מיום 31.12.03, עומדת בפני הכרעה ועימה גם תביעת המשמורת בתמ"ש 45480/03, שהוגשה ע"י התובעת ומנגד - תביעת המשמורת בתמ"ש  45484/03 שהוגשה ע"י הנתבע.

העובדות

1.         התובעת, נולדה בגרמניה בשנת 1963, והיא אזרחית תושבת גרמניה ונוצריה בדתה. התובעת עובדת כדיילת אוויר בחברת התעופה הלאומית של גרמניה _-------, מאז שנת 1988.

2.         הנתבע, יליד 21.12.1971, הינו יהודי תושב ישראל בעל אזרחות כפולה, ישראלית ובריטית . עת היכרותו את התובעת  היה סטודנט לביולוגיה באוניברסיטה העברית ובשנת משנת 1997 החל ללמוד אדריכלות בטכניון.  אין חולק כי עד היום לא סיים הנתבע את לימודיו.

            במהלך לימודיו עבד הנתבע בעבודות מזדמנות, למשל : מלצרות, בארגון לשימור הסביבה, עבודות גרפיקה ועוד.  בעת מגוריהם המשותפים של הצדדים בתל אביב לא עבד הנתבע משך מספר חודשים.

            מאפריל 2003 ועד היום עובד הנתבע בחברת " ג" בהיקף של חצי משרה, בפרויקט  מחשוב חברות. הכנסתו אינה גבוהה והנתבע העיד כי הוצאותיו השוטפות ממומנות ברובן ע"י אימו (עמ' 636 לפרוטוקול).

3.         התובעת והנתבע הכירו באוקטובר 1995, בעת טיול בהודו. התובעת הגיעה להודו במהלך חופשה מעבודתה והנתבע בילה את חופשת הסמסטר מלימודיו. באותה תקופה הייתה התובעת נשואה לבעלה לשעבר. מעת חזרתם של הצדדים,  כל אחד לארצו, החלו להתקשר בטלפונים ומכתבים, והחל מחודש מאי 1996 החלו לפתח מערכת יחסים זוגית באופן בו התובעת המשיכה להתגורר במינכן והנתבע המשיך להתגורר בישראל, כאשר התובעת הגיעה בקביעות לישראל בתדירות של פעם - פעמיים בכל חודש. בנובמבר 96 התגרשה התובעת מבעלה.

4.         במהלך שנת 1998-1999 עברו הצדדים לחיות יחד בדירה שכורה בחיפה. התובעת העבירה חפציה לישראל באופן הדרגתי והצדדים ניהלו משק בית משותף. כל אותה עת המשיכה התובעת לעבוד כדיילת אוויר, כאשר מרכז חייה בישראל ושהותה מוסדרת באשרה של תייר, שהוארכה מעת לעת.  בסוף שנת 2000 הרתה התובעת לנתבע.

5.         הקטין נולד בגרמניה ביום 30.7.01, וכחודש לאחר הלידה חזרו הצדדים עם בנם לישראל. ביום 12.9.01 משרד הפנים בישראל נעתר לבקשת התובעת (שהוגשה בעת הריונה), והתיר לה לשהות בארץ עד ליום 15.4.02 (רשיון מסוג ב/1).

            ביולי 02 הוארך רשיון השהות עד ליום 30.6.03  .

6.         משך כל תקופה זו, חיו הצדדים בישראל, כאשר בהסכמתו של הנתבע טסו התובעת ובנה הקטין לביקורים בגרמניה שארכו כשבועיים - שלושה. מיום היוולדו של הקטין (יולי 01) ועד חודש פברואר 03, ביקרו התובעים בגרמניה 7 פעמים.

7.         ביום 17.3.03 שוב טסו התובעים לגרמניה. לטענת התובעת, טיסה זו נבעה מהתראות לפרוץ מלחמה בין ארה"ב לעירק (הטיסה היתה יומיים לפני תום פקיעת האולטימטום שניתן לעירק), והחשש שהישארות בישראל עלולה לסכן את שלומו של הקטין. לטענתה, הנתבע נתן הסכמתו לטיסה זו, ואף הסיעם לשדה התעופה. (ראה ס' 43 לכתב התביעה).

            לטענת הנתבע, האם מימשה בטיסה זו מזימה מתוכננת מראש של חטיפה שנרקמה כשנתיים לפני כן. התובעים היו אמורים לשוב אחרי תקופה קצרה, כהרגלם, ובשיחה טלפונית בין הנתבע לתובעת, הודיעה האחרונה כי אין בכוונתה לחזור עם הקטין לישראל. נסיונות הנתבע לשכנעה לחזור בה מהחלטתה - כשלו.

8.         ביום 14.4.03 הגישה התובעת נגד הנתבע בגרמניה תביעת משמורת ועתרה לקביעתה כמשמורנית בלעדית על הקטין.

9.         ביום 19.4.03, הגיע הנתבע לגרמניה ולמחרת היום הגיש באמצעות בא-כוחו תביעה ע"פ אמנת האג, במטרה להחזיר את הקטין לישראל.

ב - 17.6.03 ניתן פסק דין בעתירת האב אשר הורה על חזרתו המיידית של הקטין לישראל, וחייב את האם למסור את הילד לאב או מי מטעמו לצורך ביצוע הצו.

במסגרת פסה"ד, קבע ביהמ"ש בגרמניה, בין השאר, כי מקום מגוריו הרגיל של הילד הינו בישראל, ולמעט ביקורים - שם חי עם הוריו מיום היוולדו.

            כמו-כן נקבע כי לשני ההורים משמורת משותפת בילד מכח הדין. בנוסף נקבע כי השהיית הקטין בגרמניה ע"י האם הייתה שלא כדין ובניגוד לאמנה.