הסכם שאינו מאפשר לבטל מנוי בחדר כושר ולקבל החזר כספי- חוזה אחיד ומקפח

רקע וטענות הצדדים

התביעה דנן הינה תביעה להחזרת דמי מנוי לשנה במכון כושר בסך של 2,166 ש"ח.

עפ"י התביעה, התובע רכש במסגרת מקום עבודתו מנוי למכון כושר. כשבועיים לאחר שהחל בפעילות במכון חש כאבים בברכיו. רופא מומחה שאליו פנה קבע כי אכן יש בעיה בברכיים, כי מדובר בבעיה כרונית ואסר עליו פעילות ספורטיבית. תחת זאת הפנה אותו לפיזיותרפיה.

התובע פנה להנהלת מכון הכושר וביקש ביטול המנוי והחזרת כספו.

הנהלת מכון הכושר סירבה והציעה שלוש אלטרנטיבות, האחת שהמנוי יוקפא, השניה מתן זיכוי לפעילויות אחרות במכון, השלישית העברת המנוי לאדם אחר תוך תשלום של 150 ש"ח.

לטענת מכון הכושר, יש לדחות התביעה שכן:

התובע חתם על הסכם התקשרות ובהתאם לסעיף 4 להסכם אין לבטל מנוי ואין החזר כספי.

לדברי נציג המכון התובע הצהיר ביום הצטרפותו למכון שמצב בריאותו תקין.

כן טוען הנציג שהתובע פנה לרופא לאחר שחלפו כמעט חודשיים מיום הרשמתו ולא לאחר שבועיים כפי שמציין בכתב התביעה.

עוד טוען הנציג כי לפנים משורת הדין הוצעו לתובע מספר אלטרנטיבות אולם הוא דחה אותן.

דיון

עמדת המכון איננה מקובלת עלי.

א.         עפ"י הנסיבות כפי שהובאו מדובר ב"סיכול" חוזה לאמור העדר אפשרות מצד לחוזה לקיימו.

סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1971 הוא החולש על הענין הנדון וקובע כך:

"18. פטור בשל אונס או סיכול החוזה.

(א) היתה הפרת החוזה תוצאה מנסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן או שלא ראה ולא היה עליו לראותו מראש ולא יכול היה למונען, וקיום החוזה באותן נסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

(ב) במקרים האמורים בסעיף קטן (א) רשאי בית המשפט, בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו, לחייב כל צד להשיב לצד השני מה שקיבל על פי החוזה או על פי בחירה כאמור בסעיף 9 לשלם לו את שוויו, ולחייב את המפר בשיפוי הנפגע על ההוצאות הסבירות שהוציא ועל ההתחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר לשם קיום החוזה, והכל אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות הענין ובמידה שנראה לו".

סיכול חוזה אכן נקבע כעקרון אשר יש לפרשו באופן מצמצם לאמור היקף הפטור של המפר בהתרחש ארועים מסכלים יהיה מצומצם.

הפסיקה הישראלית צעדה בעקבות זו האנגלית, בצמצום היקף הפטור של המפר זאת מתוך הצורך - בין השאר - להגן על יחסי מסחר וכלכלה שוטפים ותקינים.

הגישה במדינות המשפט הקונטיננטלי גמישה יותר, שם מוצגת התנהגות האדם ויסוד העדר האשם כגורם מכריע להענקת הפטור.