מוזס-מסעדה נ' עיריית תל-אביב ואח'

פסק דין

הערעור

ערעור על גזר דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב – יפו (כבוד השופט ג. הימן) מיום 3/10/2013, במסגרת ת"פ 4931/12, לפיו נדון כל אחד מהמערערים לקנס בסך 60,000 ₪ והתחייבות, שתחתם בתוך 7 ימים, בסך 75,000 ₪, להימנע במשך 3 שנים מהעבירות בהן הורשע (להלן: "גזר הדין").

הערעור מכוון כנגד שיעורי הקנסות, ההתחייבויות ומועד כניסתן לתוקף.

העובדות

ואלה העובדות הרלבנטיות לצורך הכרעה בערעור:

ביום 31/5/2011, הורשעו המערערים, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון, בניגוד לסעיפים 4, 14 ו-15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), בגין הפעלת מסעדה בתל אביב - המגישה גם אלכוהול ומבצעת שירות משלוחים עד 3 קטנועים (להלן: "העסק")- ללא רישיון עסק (תיק מס' 7296/10).

בית משפט קמא (כבוד השופטת ל.בן שמן) ציין שבבסיס ההסדר, בין היתר, מצב הרישוי לפיו קיים סירוב הנדסה לעסקים בלבד וכי ניתנו אישורים על ידי כיבוי אש, משטרה ומשרד הבריאות.

בית משפט קמא אימץ את הסדר הטיעון והטיל על המערערת 1 קנס בסך 4,500 ₪ ועל המערער 2 קנס בסך 2,500 ₪.

בנוסף הוצא צו סגירה לעסק, שמועד כניסתו לתוקף נדחה ב-9 חודשים (להלן: "הצו השיפוטי"), דהיינו עד יום 28/2/2012.

ביום 3/1/2013 הורשעו המערערים, על יסוד הודאתם, בעבירות של אי קיום צו בית המשפט ועיסוק בעסק ללא רישיון, בכך שמיום 15/3/2012, המשיכו והפעילו את העסק, ללא רישיון, ולמרות הצו השיפוטי המורה על סגירתו.

בגזר הדין, עמד בית משפט קמא על חומרת העבירה. בהתייחסו לקנס, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם נע בין סך של 35,000 ₪ לסך של 90,000 ₪, לכל אחד מהמערערים.

המחלוקת

טענתם העיקרית של המערערים היא כי העונש שהטיל עליהם בית משפט קמא חורג לחומרה, באופן קיצוני, מרמת הענישה הנהוגה בעבירות מסוג זה.

על פי הטענה, בית משפט קמא לא התחשב בגזר הדין בכך שמדובר בעסק ותיק הפועל מזה שנים רבות וכן בפעולות שנקטו המערערים, לאורך כל התקופה, ללא לאות, לצורך קבלת הרישיון.

לדברי הסנגור, כיום נמצא פתרון לבעיה התכנונית, שמנעה את קבלת ההיתר והמערערים פועלים בהתאם לפתרון זה.

ביחס להתחייבות, טען ב"כ המערערים כי שגה בית משפט קמא בכך שהטיל את ההתחייבות באופן מיידי שכן אף ב"כ המשיבה לא ביקש זאת, והשאיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט.

המשיבה עתרה להותיר על כנם את כל רכיבי גזר הדין , על מנת לשדר לציבור מסר מרתיע, לפיו אי כיבוד צו שיפוטי עלול להוביל לקנס משמעותי ומכביד.

לטענת המשיבה, המערערים לא הפנימו את החלטת בית משפט קמא, וכראיה – עד היום העסק ממשיך לפעול, ללא רישיון, ותוך הפרת הצו השיפוטי.

המשיבה חלקה אף על טענת המערערים בדבר התקדמות משמעותית בהליכי קבלת הרישיון.