פסק דין
1.מונחת לפני תביעה כספית לתשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרת חוזה מכר דירה.
הנתבעים הינם בעלי זכות בעלות במקרקעין הידועים כגוש 16707 חלקה 96 המצויים ברח' הולנד בעיר עפולה (להלן: "הנכס").
במהלך שנת 2011 פרסמו הנתבעים באינטרנט מודעה המציעה את דירתם למכירה. בעקבות הפרסום, פנו התובעים אל הנתבעים, התנהל מו"מ למכירת הדירה. ביום שישי, 29.7.11, חתם הנתבע 1, בבית התובעים, על הסכם הבנות/עקרונות למכירת הדירה (נספח 1 לתצהיר התובעים) (להלן: "ההסכם"). במוצאי השבת, 30.7.11, התקשר הנתבע 1 אל התובעים ומסר כי אין בכוונת הנתבעים למכור לתובעים את הדירה.
מיד לאחר מכן, פנה ב"כ התובעים אל הנתבעים והתריע בפניהם כי המדובר בהפרת הסכם ובין הצדדים הוחלפו מכתבים.
בתביעה זו, עותרים התובעים לחיוב הנתבעים בפיצוי המוסכם בחוזה, סך של 106,000 ₪, בגין הפרתם את ההסכם אשר משקף את הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם.
2.הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984 תוך מתן הנמקה קצרה.
עיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומי הצדדים.
אחר זאת, הגעתי למסקנה כי בין הצדדים נקשר הסכם. גם בשים לב לכך שהצדדים הסכימו כי בהמשך ייחתם הסכם מפורט, עדיין אותו הסכם הבנות שעליו חתמו התובעים והנתבע 1 כולל את הפרטים המהותיים של העסקה. מטבע הדברים, משנערך ונכתב על ידי הצדדים בעצמם ולא על ידי עורך דין, הוא אינו כולל את כל פרטי ההסכם, אלא רק את העיקריים שבהם, אך אין בכך כדי לפגום בתוקפו ובחוזקו כהסכם מחייב.
"בעסקאות רבות נוהגים הצדדים להסכים בשלב ראשוני על פרטיה המהותיים של העיסקה, מתוך הבנה כי לאחר מכן יגיעו להסכם כולל ומפורט, שייערך בדרך כלל על ידי אנשי מקצוע. לרוב הם מעלים הסכמה ראשונית זו על הכתב. ההסכם הראשוני מכונה לעיתים "זכרון דברים", "הסכם ביניים" או "הסכם כפוף להסכם". הפרדתה של העיסקה לשתי חטיבות אינה נוסעת בהכרח מקיומה של מחלוקת גלויה, ומקורה, בדרך כלל בסיבות הבאות: הצדדים מעוניינים לגבש את ההסכמה שאליה הגיעו וליצור מסגרת שתכלול את פרטי ההסכמה כבר בשלב הראשוני כדי למנוע מחלוקות מיותרות בשלב מאוחר יותר, או כדי ליצור תחושה של מעין מחוייבות כבר בשלב מוקדם." (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים, כרך א', תשנ"א-1991 בעמ' 291).
כך בענייננו.
טענת הנתבע 1 כי הבהיר שהחוזה אינו תקף אלא אם תחתום עליו גם הנתבעת 2, אשתו, נסתרת בטענות התובעים ואף סותרת את לשון ההסכם שנחתם על ידו אשר אין בו כל אזכור לכך שהוא מותנה בתנאי כלשהו. גם תמלול השיחה הטלפונית אינו תומך בטענה זו.
הנתבעים יחדיו פרסמו את דירתם למכירה. המו"מ נוהל בידיעת הנתבעת והנתבע חתם על ההסכם ביום שישי בביתם של התובעים כאשר הוסכם כי התובעת והנתבעת יחתמו בהמשך על ההסכם, אך אין כל ראיה כי קיומו של ההסכם הותנה באישור של הנתבעת ומהתנהלות הנתבע ניתן להסיק כי לכל הפחות, הציג בפני התובעים מצג כאילו מייצג הוא גם את אשתו, הנתבעת. עיון בהסכם מלמד כי הצדדים העלו על הכתב והביעו את אומד דעתם באופן ברור וגלוי וכי הגיעו להסכמות בנוגע לעיקרי הדברים כגון התמורה בעד הנכס וכן כוונת התובעים להשהות את התשלום בפועל עד ליום 2.8.11 מועד המטרה למכירת הדירה אשר היתה בבעלותם.
בצאת השבת, התקשר הנתבע 1 אל התובעים והודיע כי חוזר הוא בו מן ההסכמה למכירת הדירה. טעמים שונים לביטול העסקה ניתנו בהזדמנויות שונות, אך לא מצאתי כל טעם המצדיק את הביטול ופוטר את הנתבע 1, אשר התחייב בהסכם, מפיצוי התובעים בגין כך.
בהתנהגות הנתבע, יש משום הפרה של ההסכם. גם אם אשתו, הנתבעת 2, לא נתנה את הסכמתה לעסקה, כפי שטוען הנתבע, עדיין התחייבות הנתבע 1 שרירה וקיימת.
אשר לנתבעת, לא מצאתי כי זו התחייבה כלפי התובעים בשלב כלשהו למכור להם את הדירה, אלא כי היתה אמורה לחתום על ההסכם בהמשך – כך עולה מן התמלול.
4.מהו סכום הפיצוי הראוי במקרה זה? התובעים טוענים לפיצוי בערך אשר הוסכם בהסכם ביניהם, היינו 10% מסכום התמורה.
סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות) קובע כך:
"(א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם ראשי בית-המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה"
5.לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה כאן ואת הנסיבות בהן הופר ההסכם על ידי הנתבע, הגעתי למסקנה כי ראוי להורות על הפחתת הפיצוי.