פסק דין
לפניי תביעה כספית בסכום של 525,980 ₪, בגין השבת סכומים שלפי טענת התובעים הנתבע קיבל מהם בנסיבות שעוד יפורטו בהמשך פסק הדין וכן בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובעים כתוצאה מהתנהלות הנתבע.
רקע
1. התובעים הינם בני זוג. התובעת הינה אחותה של הגב' גרדה פוירשטיין ("גרדה"), שנשואה למשה פוירשטיין ("משה"; גרדה ומשה יחד ייקראו להלן: "פוירשטיין"). בתקופה הרלוונטית לתביעה אביו של משה, מר דב פוירשטיין, היה בעלים של משק במושב בצרה. דב נתן לבנו משה ייפוי כוח נוטריוני כללי לפעול למכירת המשק, כפי שעוד יפורט להלן. יצוין כי דב נפטר ביום 21.4.2012. בתקופה הרלוונטית לתביעה, התובעים התגוררו בארצות הברית.
2. אין מחלוקת כי משה וגרדה נקלעו לקשיים כספיים משמעותיים בשנת 2005 או בסמוך לכך. משה וגרדה פנו אל התובעים וביקשו מהם סיוע כספי. בעקבות כך, התובעים לקחו הלוואה בסך של 160,000$ על שמם בבנק המזרחי, תוך שעבוד דירה שבבעלותם בהרצליה ואשר בה התגוררו הוריה של התובעת, וזאת על מנת לאפשר להלוות לפוירשטיין את כספי ההלוואה הנ"ל. ההלוואה נלקחה לתקופה של 15 שנה. עם זאת, פוירשטיין הבטיחו לתובעים כי ההלוואה תסולק על ידם תוך 3 שנים וכן הבטיחו לשלם את תשלומי ההלוואה השוטפים עד אז, שעמדו על כ-3,000$ לרבעון. ההלוואה נלקחה ביום 24.10.05 והכספים הועברו לפוירשטיין.
3. בינתיים, בשנת 2006, בנק לאומי החל לפעול כדי לממש את המשק של אביו של משה וזאת על רקע חובות משמעותיים של מיליוני שקלים שהיו חייבים פוירשטיין לבנק. מר יוסי יעקבי ("יעקבי") התכוון בזמנו לרכוש את המשק מפוירשטיין. יעקבי, שהכיר את הנתבע, סיפר לו על כך, וביקש ממנו לעזור לפוירשטיין להפחית את חובם לבנק לאומי בצורה משמעותית.
4. אין מחלוקת כי הנתבע, אשר מעיד על עצמו כמי שעוסק, בין היתר, בהפחתת חובות לחייבים שנקלעו לקשיים, אכן החל לפעול עבור פוירשטיין להפחתת החוב בבנק לאומי, כמו גם החל לטפל עבורם בהפחתת חובותיהם לנושים נוספים. אין מחלוקת כי גם לשיטתם של פוירשטיין, הנתבע נחל הצלחה מרובה, הן בהפחתת החוב לבנק לאומי, אשר הופחת מסדר גודל של כ-4 מיליון ₪ ל-1.9 מיליון ₪, והן בהפחתת חובות נוספים.
5. בשנת 2008, יעקבי רכש את המשק וכספי התמורה הועברו בנאמנות לעו"ד מאהר, אשר כפי שעוד יפורט בהמשך פסק הדין, העניק שירותים משפטיים לנתבע. בשלב זה, התכוונו פוירשטיין ואף הודיעו כך לתובעים, לסלק את ההלוואה שלקחו האחרונים בבנק המזרחי וזאת מכספי התמורה הנ"ל. יתרת הסכום לסילוק ההלוואה נכון ליום 16.5.2008, עמדה על 507,180 ₪. פוירשטיין אף חתמו על הוראה להעביר את הסכום הנ"ל לחשבון ההלוואה לצורך סילוקה (ת/4 לכתב התביעה).
6. מכאן הגרסאות חלוקות. פוירשטיין והתובעים טוענים שהנתבע בשלב זה החל להפעיל עליהם מכבש של לחצים במטרה לשכנע אותם שלא להעביר את הסכום הנ"ל לבנק המזרחי לסילוק ההלוואה ותחת זאת להעביר את הסכום לידיו כהלוואה. בתמורה לכך, יפעל הנתבע להפחתת חוב ההלוואה בבנק המזרחי עד כדי כ-60,000 דולר במקום סכום החוב שעמד בזמנו על כ-150,000$. הנתבע הבטיח שיצליח להפחית את סכום החוב הנ"ל תוך 3 חודשים ולכל היותר חצי שנה. כך, טען הנתבע בפניהם, יוכלו לשמש עשרות אלפי דולרים לסילוק חובות נוספים שעדיין רבצו על כתפיהם של פוירשטיין. פוירשטיין והתובעים מודים כי בסופו של דבר נכנעו ללחצים שהפעיל הנתבע. התובעים הסכימו שהכספים שפוירשטיין רצו להעביר לחשבון ההלוואה ושמבחינת פוירשטיין כבר היו למעשה שלהם, יועברו אל הנתבע כהלוואה בתנאים הנ"ל. בסופו של דבר, לפי טענת התובעים, הנתבע לא הביא להפחתת החוב וגם לא החזיר להם את הכספים שקיבל כהלוואה לצורך כך והודה בפניהם, גם זאת לאחר שמשך אותם זמן רב, כי הכספים הועברו כהלוואה בשוק האפור והלווה ברח עמם לחו"ל.
7. הנתבע מנגד טוען לגרסה אחרת לחלוטין. לטענתו, משה פנה אליו בשלב זה וציין בפניו כי הוא מבקש להעביר את הכספים כהלוואה בשוק האפור ולקבל בגינם ריבית גבוהה. כך, טוען הנתבע, התכוון משה לעשות רווח קל כביכול, אשר ישמש אותו הן להמשך תשלומי ההלוואה כסדרם והן באופן חלקי לתשלום חובות נוספים. לפי טענת הנתבע, הדין ודברים שהיו לו בעניין זה היו עם משה בלבד ואין לו כל יריבות עם התובעים. לפי טענתו, הוא סיכם עם משה כי הכספים יועברו מעו"ד מאהר לידיו והנתבע יעביר את הכספים כהלוואה לאחד ששמו יעקב נרדיה, אשר ישלם ריבית בגינה כמתואר לעיל. הנתבע מודה כי זמן קצר לאחר שנרדיה קיבל את הכסף, הוא ברח מהארץ. בנסיבות אלה, טוען הנתבע, אין לו כל התחייבות ממשית כלפי משה וודאי לא כלפי התובעים. חרף זאת, טוען הנתבע, כי פעל לשלם את תשלומי ההלוואה במשך מספר שנים ועד לחודש יולי 2012 לערך, כפי שעוד יפורט בהמשך פסק הדין.
8. בחודש דצמבר 2012, הגישו התובעים את תביעתם דנא, במסגרתה הם טוענים כי חוב הנתבע כלפיהם בגין כספי ההלוואה עומד נכון ליום הגשת התביעה על 425,980 ₪. סכום זה מורכב מיתרת החוב בגין ההלוואה, שעמדה נכון ליום 18.10.12 על 384,280 ₪ וכן משני סכומים נוספים שלפי טענת התובעים שולמו על ידם ישירות לחשבון ההלוואה, בסכום של 13,700 ₪ ו-28,000 ₪. התובעים עותרים לחייב את הנתבע בנוסף לכך, ב-100,000 ₪ בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם כתוצאה מכל הפרשה ועקב חוסר תום הלב של הנתבע והעובדה שרימה אותם. התובעים מפרטים בכתב התביעה את השתלשלות העניינים אשר תמציתה תוארה על ידי לעיל.
9. הנתבע מנגד טוען בכתב הגנתו כי אכן הכיר את פוירשטיין באמצעות מר יעקבי, כי אכן פעל לסייע לפוירשטיין להקטנת חובותיהם ואף עשה זאת בהצלחה רבה, אולם מכחיש כי קיבל מהתובעים הלוואה כלשהי, טוען כי הוא לא התקשר איתם בהסכם כלשהו ולא התחייב כלפיהם להחזיר להם סכום כסף כלשהו. מוסיף הנתבע וטוען כי עסקת היסוד הייתה בינו לבין משה בלבד וללא מעורבות התובעים. הנתבע מודה כי ידע על ההלוואה בבנק המזרחי וידע כי התובעים משכנו את הדירה שבבעלותם לצורך העברת כספי ההלוואה לפוירשטיין וכי האחרונים התחייבו לשלם את תשלומי ההלוואה. הוא גם מודה כי ידע שפוירשטיין לא עמדו בהחזר החודשי ובעקבות כך נוצר סכסוך משפחתי בינם ולבין התובעים. הנתבע מפרט בכתב ההגנה את גרסתו, כפי שהבאתי אותה לעיל, שלפיה משה הוא זה שפנה אליו וביקש לעשות שימוש בכספים כהלוואה שהוא ייתן בשוק האפור ולא לצורך הפקדתם בחשבון ההלוואה לצורך כיסוי ההלוואה.
10. הנתבע אף טוען כי ניסה להניא את משה מלעשות כן, אולם בסופו של דבר נענה להפצרותיו ותיווך בינו ולבין נרדיה. לטענתו, סוכם כי נרדיה יקבל 140,000 דולר לתקופה של 5 שנים בריבית חודשית בסכום של 1,500$. הנתבע מודה כי משה העביר לידיו את הסכום הנ"ל, של 140,000$. עוד בטרם העביר את הסכום ללווה, ביקש ממנו משה להעביר 10,000$ לחשבון ההלוואה לכיסוי יתרת פיגורים שנוצרה שם. בסופו של דבר, העביר הנתבע לנרדיה 130,000$. לטענת הנתבע, לא חלף ולו חודש ונרדיה ברח מהארץ לאחר שהסתבך בחובות רבים, כשהוא מותיר אחריו עשרות קרבנות ומלווים בשוק האפור. הנתבע מסר זאת למשה וכתוצאה מכך פוירשטיין התמוטטו נפשית וגופנית.
11. הנתבע טוען כי יכול היה לסיים בכך את תפקידו, אולם מטעמים הומניטריים, הסכים לקבל על עצמו כסעד וולונטרי לסלק את תשלומי ההלוואה וזאת עד לסילוקה באופן מוחלט. הנתבע טוען כי שילם מכיסו כ-70,000 דולר ישירות לחשבון ההלוואה וזאת למן שנת 2008 לערך ועד חודש יולי 2012.
12. הנתבע טוען כי עוד קודם לכן, בחודש אוקטובר 2011, פנה אליו אדם ששמו "אקרם", שהזדהה כנציגו של משה וטען באוזניו כי הוא נתמנה לגבות ממנו את יתרת סכום ההלוואה, אחרת יתרחשו לו דברים לא טובים. משה אימת בפניו כי אקרם הוא אכן נציגו. בסופו של דבר הוחלט למנות בורר מוסכם על שני הצדדים שיכריע במחלוקת. הבורר קיים ישיבה בנוכחות הנתבע מצד אחד ובנוכחות אקרם ומשה מצד שני. הבורר פסק כי על הנתבע לשלם למשה באמצעות אקרם 40,000$ במזומן ולשלם לגרדה 4,000$ שהיא שילמה מכיסה על חשבון ההלוואה וכן להמשיך ולשלם את שאר התשלומים של ההלוואה עד חודש אוגוסט 2012 ובכך לא תהיה למשה עוד דרישה כלפיו. הנתבע טוען כי הוא עמד בפסק הבורר ולא נותר חייב למשה דבר. לפיכך, טוען הנתבע כי הוא לא נותר חייב סכום כלשהו למשה וממילא לא היה חייב דבר לתובעים.
דיון
אחריות הנתבע להשבת הכספים שקיבל ואשר נועדו לסילוק ההלוואה
13. במחלוקת שנפלה בין הצדדים ביחס לתנאים על פי הם הועברו הכספים שנועדו לסלק את ההלוואה לידי הנתבע, אני מעדיף באופן ברור את גרסת התובעים.
14. מטעם התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת, של גרדה ושל משה. בתצהיריהם מתוארת בצורה מפורטת ביותר את פנייתו של הנתבע אליהם והלחץ שהפעיל כדי לקבל את הכספים לידיו, לטענתו, לצורך הקטנת חוב ההלוואה בבנק המזרחי, דבר שיועיל לפוירשטיין ולא יפגע בתובעים. כמו כן, מתוארת השתלשלות העניינים בעניין זה, מתחילתה ועד סופה, תוך כך שחלק ניכר מטענותיהם של התובעים ושל פוירשטיין, מגובות במסמכים.
15. כך למשל, נטען בתצהירים הנ"ל כי פוירשטיין כבר הוציאו מכתב שנושא תאריך 16.5.08, (ת/4 לתצהיר התובעת) המופנה לבנק המזרחי שלפיו הם מודיעים על רצונם לסגור את חשבון ההלוואה ומציינים כי לצורך כך הועבר סכום של 507,180 ₪ כפי שחושב ע"י פקידת הבנק, הגב' בוניטה.