יהודאי נ' סלומון

פסק דין

מבוא

התובעת, ילידת 10.12.57, נפגעה בתאונה שאירעה ביום 2.6.05. על פי המתואר בכתב התביעה אירעה התאונה במהלך עבודות גינון שביצעה התובעת בביתו של הנתבע. פורט בכתב התביעה שבעת ביצוע ניקיון הגינה ביקשה התובעת לסגור את הפתחים המפרידים בין הבית לבין הגינה כדי למנוע מעבר של לכלוך לפנים הבית. בבואה לסגור את הדלת נפלה התובעת ומצאה עצמה בתחתיתו של פיר בעומק של כ-2 מ'. ממקום התאונה פונתה התובעת באמבולנס אל בית החולים שערי צדק.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית קבעה שבעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5%, ולאחר שנקבע כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה העמידה הוועדה את נכותה של התובעת בגין התאונה על שיעור של 7.5% החל מיום 1.9.05.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות התאונה, בשאלת האחריות וכן בהערכת הנזק שנגרם לתובעת בעקבות התאונה והפיצוי הראוי בגינו.

נסיבות התאונה:

עדות התובעת

בתצהיר עדות ראשית הצהירה התובעת באשר לנסיבות התאונה כי "ביום 1.6.05 התקשרתי בהסכם עם אלכס סלומון לביצוע עבודות גינון לרבות התקנת מערכת השקיה ממוחשבת בגינת ביתו, הנמצא ברחוב גרץ 11/08... בירושלים. במעמד ההתקשרות הראה לי אלכס סלומון את הגינה והסביר לי כי הגישה היחידה אליה היא דרך סלון ביתו. למחרת היום 2.6.05 קיבלתי את מפתחות הדירה מאשתו על מנת שאוכל להיכנס לגינה לצורך ביצוע העבודה, משום שמשפחת סלומון אינה מתגוררת בדירה, אשר הייתה מושכרת לדיירים... באותו זמן, עפ"י דבריו של מר סולומון, התחלפו הדיירים... והבית היה בעיצומו של תהליך אריזה, כפי שניתן היה להבין מערימות הארגזים שנמצאו בו. הגעתי לביתה של משפחת סלומון. נכנסתי אל הבית דרך איזור החניה (ישנן שתי כניסות נפרדות לבית) ועברתי אל הגינה דרך הסלון, שהיה מלא ארגזים מעורמים זה על גבי זה. הפועל, שהיה עמי, החל לעבוד בגינה עם החרמש, וכדרכי התחלתי לסגור את פתחי הבית למניעת חדירת אבק, אבנים ורגבי אדמה אל תוך הבית. נכנסתי מהגינה אל הבית כדי לסגור את דלת הזכוכית, המפרידה בין הבית ובין הגינה. התקרבתי אל מזנון שהיה בסמוך לפתח, הנחתי ידי על הדלת, והתקרבתי בפיסוק רגליים בשל המרווח הצר, כאשר רגלי השמאלית קרובה למזנון. או אז, בלי שהבנתי מה קרה, נפלתי מטה. הרגשתי כאילו אני נשאבת למטה, ומצאתי את עצמי שוכבת ללא יכולת לזוז על מדרגות שהיו בתחתית הפיר בעדו נפלתי. התברר בדיעבד כי הפיר בעדו נפלתי היה מוסתר על ידי המזנון וכן על ידי ערימת ארגזים שניצבה בסמוך, ולא היה גלוי לעין. נותרתי שוכבת על רצפת הפיר אחוזת כאבים, ורק כעבור זמן קצר מצאני העובד שלי, אשר הזעיק אמבולנס, שפינה אותי לבית החולים "שערי צדק". (סעיף 4 א-ז).

בחקירתה הנגדית אישרה התובעת שמר סלומון הראה לה את הדירה יום לפני שהחלה לעבוד (פרוטוקול הדיון מיום 4.4.13 עמ' 10 שורות 3-4). לשאלה מדוע נכנסה דרך הדלת הימנית השיבה "נכנסתי דרך אחת הדלתות, לא הסתכלתי אם זה הימנית או השמאלית... לפי הזיכרון שלי יצאתי מהדלת הימנית, לא ראיתי אופציה אחרת." (עמ' 10 שורות 7-9). עוד השיבה "באופן אוטומטי כשאנו משתמשים בחרמש, אנו דואגים לנעול חלונות אם זה סמוך לבית, כי המכונה הזאת משפריצה אבנים, למרחק של מטרים. הלכתי לנעול ולבדוק את החלונות. הלכתי לבדוק שהכול סגור, מה שפתוח לסגור. לשמור את הכול סגור." (עמ' 10 שורות 21-23).

התובעת אישרה שלאחר סגירת הפתחים היא התכוונה לחזור ולעבוד בגינה עם הפועל שלה (עמ' 10 שורות 14-27). וכשנשאלה איך התכוונה לחזור לעבוד בגינה השיבה "אני רוצה להמחיש זאת. סגרתי דלתות, זה סלון עם דלת הזזה, השארתי פתח צר יצאתי... זה פשוט, אתה נכנס, סוגר, פותח פתח צר ויוצא... זה עניין של שנייה. אני פתחתי דלת, התכוונתי לסגור חלונות ולצאת מיד בחזרה" (עמ' 10 שורה 30; עמ' 11 שורות 1,4).

לטענה שכדי לסגור את הפתח הצר של דלת ההזזה לא היה לה צורך להיכנס לאזור הפיר השיבה: "התמונות שאתה מראה הן מעוותות כי כשאני הגעתי לעבוד שם, הבית היה מלא ארגזים לקראת העברת דירה. הדירה היתה מוערמת ארגזים אחד על השני. לא ראיתי מראש שהחלון היה סגור. בוודאות הלכתי לוודא שהחלונות כולם סגורים." (עמ' 11 שורות 13-15). וכשנשאלה על כך שנית השיבה כי "יכול להיות שלא הייתי צריכה להיכנס לשם." (עמ' 11 שורה 20).

התובעת נשאלה על כך שבכתב התביעה נכתב שהיא סגרה את הדלת מכיוון הגינה והשיבה שהיא חושבת שמדובר בטעות בנוסח (עמ' 11 שורה 24). לטענה שהיה באפשרותה לסגור את הדלת מבחוץ, מבלי להיכנס לדירה השיבה "אם אתה היית בבית אז אתה מטעה, כי החלון עובר את גבולות הגינה." (עמ' 11 שורה 29). כשנשאלה שוב אם אפשר היה לסגור את הדלת מכיוון הגינה השיבה: "לא יודעת, זה לא מהעניין, נכנסתי לסגור חלונות, לא עשיתי חישובים טכניים. הייתה לי מחשבה אחת לסגור את החלונות ולחזור לעבוד. לא בדקתי את כל האפשרויות של פתיחה וסגירת חלון." (עמ' 12 שורות 3-4). לשאלה אם יכול להיות שלא הייתה צריכה להגיע לאזור הפיר השיבה "נכנסתי לסגור חלונות, זו פעולה פשוטה... אין לי מושג." (עמ' 12 שורות 6-8).

התובעת נשאלה היכן הייתה ערימת הארגזים שהסתירה את הפיר והשיבה: "היו ערימות במספר מקומות, על השידה, היו הרבה ערימות... הבית היה מלא ערימות" (עמ' 12 שורות 10-12). התובעת התבקשה לשרטט היכן היו הארגזים וסירבה לעשות כן "כי אני לא יודעת בדיוק היכן עמדו הארגזים, הבית היה מלא ערימות ארגזים." (עמ' 12 שורות 14-15).

התובעת הופנתה לתצלום (התצלום התחתון בעמוד 3 לנספח התצלומים שצורפו לתצהיר הנתבע), ונשאלה אם היא יכולה לשלול את הטענה שבמקום הזה, לפני המזנון וצמוד לו, היה עציץ גדול וכבד עם צמחייה. התובעת השיבה כי לא היה עציץ, "העציץ המצולם זה לא צמח בית, זה צמח מת... אני משוכנעת שלא היה עציץ. לא פסעתי מעל עציץ כדי להגיע לחלון. אם היה עציץ הייתי קוראת לפועל כדי שיזיז אותו." (עמ' 12 שורות 18-23). לטענה כי לפי התצלומים המרווח בין המזנון לבין הדלת הוא 20 ס"מ השיבה התובעת "אני מניחה שזה היה המצב בזמן התאונה." (עמ' 12 שורה 27).

התובעת הגישה את תצהירו של הפועל שעבד עמה במקום במועד התאונה, ואולם העד לא התייצב לדיון ועל כן יש להתעלם מתצהירו.

עדות הנתבע

הנתבע, מר אלכס סלומון, הצהיר בתצהיר עדות ראשית כי "ביום 01.06.2005 הגיעה התובעת לביתי לבדוק את הגינה ולתת לי הצעת מחיר לגבי עלות העבודה. במהלך הפגישה נכנסתי ביחד עם התובעת לדירה." (סעיפים 6-7). עוד הצהיר כי "במהלך סיור ההכרות וקבלת הצעת המחיר מאת התובעת, הצגתי בפניה את הדירה וכמו כן יצאנו לגינה דרך היציאה השמאלית הצגתי בפניה את דלת ההזזה ממנה יוצאים אל הגינה והסברתי לה כיצד לפתוח ולסגור את דלת ההזזה פירטתי בפניה את העבודה אותה ביקשתי שתבצע עבורי וכן הצגתי בפניה את המטבחון כדי שתוכל לקחת מים לשתיה." (סעיף 11). עוד הצהיר כי "נכון למועד בו נפגשתי עם התובעת בדירה לצורך ביצוע העבודה כאמור, היתה הדירה מסודרת, נקיה וללא אריזת ארגזים." (סעיף 16).

אשר ליום התאונה הצהיר הנתבע כי "...המתנתי לתובעת בדירה וכשהגיעה פתחתי את הדירה, הובלתי אותה דרך חדר האורחים לכיוון הגינה, הדגמתי בפניה כיצד מתבצעת הפתיחה והסגירה של דלת ההזזה של היציאה השמאלית ויצאנו לגינה דרך הפתח השמאלי לגינה... מסרתי לה את מפתחות הדירה כמו כן הסברתי לה כי הדירה מושכרת לדיפלומטים, אנשי או"ם ולכן אין מקום כי תיכנס לבית מעבר לנדרש. בשיחה עם השכנים נמסר לי כי התובעת נפלה וכי למקום הוזמן אמבולנס אשר פינה אותה לבית החולים." (סעיפים 17,19-20).

עוד הצהיר הנתבע כי "כחודש לאחר התאונה, הגיעה התובעת לביתי וסיפרה לי כי היא נפלה בדירה במהלך אותו יום עבודה ובקשה ממני לחתום עבורה על מכתב לביטוח לאומי המאשר כי במועד התאונה עבדה אצלי. התובעת לא פרטה בפני את נסיבות התאונה למעט העובדה שנפלה בדירה." (סעיפים 21-22).

הנתבע תיאר את מבנה הדירה כדלקמן: "הכניסה לדירה נעשית מדלת כניסה מתוך החניה ולצורך כניסה לדירה עצמה יש לעלות בגרם מדרגות בסופן קיימת מבואה המובילה לחדר האורחים, לחדרי הבית וליציאה לגינה. הדרך המובילה מהכניסה הראשית קרי, מהחניה נעשית בצורת האות U. כאשר נכנסים, עולים בגרם המדרגות פונים שמאלה ונכנסים לחדר האורחים מחדר האורחים, קיימות שתי יציאות לגינה. משמאל ליציאה השמאלית לגינה מוצב מזנון עץ המקובע לרצפה באמצעות ברגים המשמש כחוצץ בין חדר האורחים לגרם מדרגות הכניסה (פיר המדרגות בלשון התובעת)." (סעיפים 8-10). עוד תיאר כי "מחדר המגורים קימות שתי יציאות לגינה. היציאה הימנית מתבצעת דרך דלת כנף העשוייה אלומיניום קל ואשר כיוון פתיחתה הנו פנימה לתוך חדר האורחים. היציאה השמאלית מתבצעת דרך דלת הזזה העשויה אלומיניום קל ומורכבת משלושה אגפים המוצבים על מסגרת המותקנת בצידה הפנימי של הדירה ובאופן בו משולבים האגפים אחד בשני כך שבעת סגירת האגף הימני הוא גורר אחריו את האגף האמצעי. יודגש, כי האגף השמאלי נעול דרך קבע באמצעות בריח המקובע אל המשקוף השמאלי וכי לצורך היציאה לגינה אין צורך כלל בפתיחתו, שכן בפתיחת שני האגפים, הימני והאמצעי נוצר מעבר ברוחב של כ- 180 ס"מ... שתי דלתות האלומיניום, הן דלת ההזזה והן דלת הכנף ניתנות לפתיחה, מבית ומחוץ למעט במקרים בהן הן ננעלות מבפנים הבית." (סעיפים 12-15). הנתבע הדגיש כי "בשתי הפעמים בהן נפגשתי עם התובעת יצאנו לגינה דרך היציאה השמאלית ולא היה כל צורך בפתיחת האגף השמאלי של פתח היציאה השמאלית לא לשם פתיחת הדלת ולא לצורך סגירתה." (סעיף 18).