תמצית ההליכים בתובענה
1. התובעים עובדים אצל הנתבעת, כסניטרים בחדרי הניתוח של המרכז הרפואי "העמק" (שייקרא להלן: "
בית החולים"). בכתב התביעה המקורי טענו התובעים כי הם הופלו לרעה לעומת עובדים אחרים שהועסקו באותו תפקיד, אשר קיבלו גמול על עבודתם מעבר למה שהתובעים קיבלו, כי אפליה זו היתה אסורה מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (שייקרא להלן: "
חוק השוויון"), וכי הדרך לתיקון האפליה היא בחיוב הנתבעת לשלם להם תשלומים דומים לאלה שקיבלו עמיתיהם, וכן פיצוי נוסף בשל עצם הפרת חוק השוויון.
2. הנתבעת, בכתב ההגנה המקורי, דחתה את טענותיהם של התובעים; לטענת הנתבעת, לא היתה כל אפליה כלפי התובעים. התשלום ששולם לעמיתיהם - נעשה על פי הסדר שהיה עמם בשל נסיבות מיוחדות שהיו אז, נסיבות שכבר לא התקיימו בעת שהתובעים החלו לעבוד באותו תפקיד. לטענת הנתבעת, התובעים אינם זכאים לתשלום שעמיתיהם קיבלו ואינם זכאים לפיצוי כלשהו.
3. בעת הדיון המוקדם הראשון שהתקיים בתובענה, התבקש ב"כ התובעים לשקול אם הוא עומד על טענותיו שהיו מבוססות על חוק השוויון (באשר לא היה נראה כי הועלתה טענה בדבר אפליה על רקע אחד הגורמים המנויים בסעיף 2(א) לחוק השוויון.
בנוסף, מאחר שלא היה נראה כי יש בין הצדדים מחלוקת עובדתית רלוונטית, אלא המחלוקות נראו כמשפטיות בלבד - התבקשו ב"כ הצדדים לשקול אם ניתן להעביר את התובענה למתן פסק דין לאחר שיוגשו סיכומים בענין המחלוקות המשפטיות בין הצדדים.
4. בהמשך, לאחר שלא הוגשה הודעה על פי ההחלטה שניתנה בדיון המוקדם הראשון, מחדל שהביא למתן החלטת "תזכורת", התברר כי התובעים מבקשים לתקן את כתב התביעה.
התובעים אכן הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה. בכתב התביעה המתוקן שהגשתו התבקשה, שונתה טענת האפליה; כעת, כבר לא נטען כי מדובר באפליה בניגוד לחוק השוויון, אלא כי מדובר באפליה אסורה באופן כללי, בשל הפגיעה בעקרון השוויון. חוק השוויון נזכר בכתב התביעה המתוקן כהשראה לעריכת היקשים וככזה שאמור להתפרש פרשנות מרחיבה באופן שהוא חל גם על אפליה שלא על רקע הגורמים המנויים בסעיף 2(א) לחוק השוויון.
הנתבעת התבקשה להגיב על הבקשה בדבר תיקון כתב התביעה, ומשלא עשתה כך - התקבלה הבקשה, כתב התביעה תוקן והנתבעת היתה רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן. אכן, הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן, שהטענות בו היו דומות לטענות שבכתב ההגנה המקורי.
5. לאחר הגשת כתבי הטענות המתוקנים, קויים דיון מוקדם שני בתובענה. בדיון זה, הגיעו ב"כ הצדדים לניסוח מוסכם של המחלוקות העובדתיות ביניהם.
מאחר שהתברר שאכן יש מחלוקות עובדתיות, ניתנה - בהסכמת הצדדים - החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים. עם זאת, ב"כ הצדדים להידבר ביניהם ולנסות להגיע להסכמות, שייתרו את הצורך בשמיעת עדויות.
ב"כ הצדדים לא הגיעו להסכמות מעין אלה, ועל כן - הוגשו תצהירי עדות ראשית בהתאם להסכמה ולהחלטה שהיו בעת הדיון המוקדם השני.
התיק נקבע לישיבת הוכחות (אשר נדחתה שוב ושוב, על פי בקשות מוסכמות שהוגשו על ידי מי מב"כ הצדדים, בשל טעמים שונים).
6. בסופו של דבר, התייצבו הצדדים לישיבת ההוכחות.
בפתח הישיבה הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה בדבר נכונותה של עובדה נוספת שלא היתה שנויה במחלוקת (והמחלוקת לגביה היתה רק בשאלה אם היא רלוונטית לתובענה). בהמשך, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה נוספת - בדבר שינויים מסויימים בתוכן התצהירים שהוגשו.
לאחר מכן, הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מוותרים על החקירות הנגדיות של המצהירים. ב"כ הצדדים ביקשו להגיש סיכומים בכתב, וניתנה החלטה בהתאם לכך.
7. הסיכומים אכן הוגשו (אך לא במועדים המקוריים שבהם הם היו אמורים להיות מוגשים).
8. מאז הגשת הסיכומים ועד למתן פסק דין זה, חלף זמן רב מדי. על המתנה ממושכת זו לפסק הדין, שלוחה לצדדים התנצלותו של אב בית הדין.
אלה העובדות