פסק-דין בתיק סע"ש 1520-01-13

1. עניינה של התביעה בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעת. ככל ששררו יחסי עבודה, השאלה המרכזית שבמחלוקת הינה האם נחתם בין הצדדים חוזה לתקופת עבודה קצובה, אשר סיומו בטרם תום התקופה שנקצבה מקנה לתובע זכות לפיצוי.

2. התובע שימש כמנהל עבודה באתר בנייה של הנתבעת, מיום 1.3.12 ועד ליום 21.4.12. יום עבודתו האחרון של התובע בפועל היה יום 19.4.12.

3. התקשרות הצדדים היתה בהתאם לחוזה שנחתם ביום 29.2.12 (נספח א' לתצהיר התובע, להלן: "החוזה").

4. בהתאם לחוזה, התמורה החודשית בגין עבודת התובע עמדה על סך 27,000 ש"ח.

5. במסגרת הוראות החוזה נקבעה תקופת ההתקשרות בזו הלשון:

"1.4 הסכם זה ייכנס לתוקף החל מיום 1.3.12 ויהיה תקף עד ליום 31.7.12. כל צד רשאי להביא הסכם זה לסיומו, מכל סיבה שהיא, בהודעה בכתב לצד השני לפחות 5 ימים מראש. בתום התקופה יתקיים מו"מ באשר להארכת הסכם זה".

6. כן נקבע בהסכם ההתקשרות (סעיף 5), כי בין הצדדים לא יתקיימו יחסי עובד ומעביד וכי התובע מתחייב לשפות את הנתבעת בגין כל חבות שתחויב בה, הנובעת מן הקביעה או הטענה שהיה עובד הנתבעת. בהקשר זה יוער כבר כעת, כי הנתבעת לא העלתה בכתב ההגנה טענת קיזוז או השבה, מכומתת ומסודרת.

7. עבודתו של התובע הסתיימה לאחר חלופת מיסרונים בין התובע למנהל הנתבעת, ביום 21.4.12.

המחלוקות העיקריות וטענות הצדדים

8. בין  הצדדים נתגלעו מספר נקודות מחלוקת. הראשונה, האם שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד, וכפועל יוצא, האם נתונה הסמכות לדון בעניין לבית הדין לעבודה. טוען התובע, כי שימש כעובד בהתאם למבחני הפסיקה. טוענת הנתבעת, כי התובע היה קבלן עצמאי, בהתאם לסיכום עמו, אשר עוגן בחוזה בכתב.

9. עוד שרויה במחלוקת השאלה, האם החוזה שנחתם בין הצדדים הינו חוזה לתקופה קצובה. הסעד הראשון, והעיקרי, שמבקש התובע, הינו פיצוי המשלים את שכרו לחמישה חודשים, בסך 97,228 ש"ח. לחלופין, מבקש התובע הפרשי שכר בגין חודש אפריל 2012. לטענת הנתבעת, אין המדובר בחוזה לתקופה קצובה והתובע אינו זכאי לסעד הנתבע, אלא לשכר בגין תקופת עבודתו בפועל בלבד, אשר שולם לו במלואו.

10. במסגרת תביעתו, התובע מבקש אף פיצוי חלף 5 ימי הודעה מוקדמת בהתאם לחוזה עמו בסך 6,135 ש"ח, פדיון חופשה בסך 2,454 ש"ח, ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 10,000 ש"ח.

11. הנתבעת טוענת, כי התובע אינו זכאי לפידיון חופשה בהיותו קבלן עצמאי, ומכל מקום התובע ניצל ימי חופש. אשר להודעה מוקדמת ולפיצוי בגין הליך הפיטורים, נטען כי התובע התפטר ולא פוטר אולם לצרכי פשרה הוצע לו פיצוי בשיעור 5 ימים והתובע סירב. הנתבעת מוסיפה, כי התובע זומן לפגישה עם מנהל הנתבעת, אולם בחר שלא להתייצב.

12. ביום 7.5.14 התקיימה ישיבת ההוכחות בתיק. התובע העיד לתמיכה בתביעתו ומטעם הנתבעת העיד מר מאיר מגידס, מנהל הנתבעת. בתום הדיון, סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

האם שררו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד?

 "היות אדם 'עובד' הוא דבר הקרוב לסטטוס, ומעמד זה אינו נקבע על-ידי הצדדים, או מי מהם, אלא על פי נסיבות העניין, כהווייתן. הקובע הוא אפוא מהות היחסים שנוצרו למעשה, ולאו דווקא רצונם של הצדדים, מאחר ש'אין זה מעבר למציאות המשפטית ששניים יתכוונו מראש לתוצאה משפטית מסוימת, אך למעשה לא ישיגוה'." (דב"ע לו/ 0-2 לוי המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) ראה: דב"ע נד/ 3-77 פנינה רוטברג תדיראן בע"מ פד"ע כ"ז 454, 462".

ע"ע (ארצי) 283/99 שמעון ברק נ' הקריות בע"מ ואח' , פד"ע לה 641.

13. בהתאם לפסיקה, המבחן העיקרי הנוהג כיום לפיו נקבע מעמדו של אדם כ"עובד" או כ"עצמאי", הינו המבחן המעורב. מבחן זה מורכב ממבחן ההשתלבות, על שני פניו - החיובי והשלילי, וממבחני משנה נוספים, בהם מבחן הפיקוח, מבחן הקשר האישי, צורת תשלום השכר וניכוי המסים ועוד.

ראו: ע"ע (ארצי) 300267/98 יוסף טויטו נ' מ.ש.ב. הנדסת קירור ומיזוג אויר (1965) בע"מ פד"ע לז 354; ע"ע (ארצי) 300021/98 טריינין נ' חריש , (7/3/2002).