אושרה תובענה ייצוגית כנגד חניוני שדה התעופה עקב גביית דמי חניה מנכים שלא כדין

1.         לפניי בקשה לפי סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "בקשת האישור" ולהלן: " חוק תובענות ייצוגיות"), לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית (להלן: " הסדר הפשרה").

תמצית הבקשה

2.         המשיבה מפעילה של החניונים הסמוכים לטרמינל 3 בנמל התעופה בן-גוריון (להלן: " החניון" ו" נתב"ג", בהתאמה). המשיבה גובה שלא כדין דמי חניה בחניון, מנכים המוגבלים בניידותם המחזיקים ומציגים תג נכה. גביית דמי החניה נעשית למרות שהנכים זכאים לחנות ללא תשלום בחניונים המופעלים על ידי המשיבה בנתב"ג מכוח חוק חניה לנכים, התשנ"ד-1993 וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן: " חוק חניה לנכים" ו" חוק שוויון זכויות", ו" החוקים" בהתאמה).

3.         ביום 30.9.08, המבקש בא לקבל את פני אחותו ששבה מחו"ל, והחנה את רכבו הנושא תג נכה, בחניון. כשיצא מהחניון נדרש לשלם 15 ש"ח. גם בביקורים קודמים ומאוחרים למועד האמור נאלץ המבקש לחנות בחניון ובכל פעם שמשך החניה עלה על עשר דקות, נאלץ לשלם למשיבה עבור החניה. אין כל אפשרות להחנות רכב של נכה בעל תג נכה, סמוך לטרמינל 3 בנתב"ג אלא בחניון המופעל על ידי המשיבה,  שכן החניה במקום אחר אסורה מסיבות בטיחותיות או ביטחוניות.

    המבקש פנה למשיבה ולרשות שדות התעופה (להלן: " הרשות") והפנה תשומת ליבן לזכותו לחניה חינם במקומות ציבוריים. המשיבה הודיעה למבקש כי העבירה את העניין לבדיקת הרשות. הרשות הודיעה למבקש כי היא מתעתדת להסדיר את הנושא מיידית . עד להסדרת העניין הציעה הרשות למבקש לפנות לאחראי מגרשי החניה, לצרף העתק הקבלה בגין התשלום והעתק צילומי של תג הנכה וכך לקבל השבה. משמעות ההצעה הייתה כי המשיבה תמשיך בגבייה הבלתי חוקית, וכי רק הנכים המכירים את החוק אשר יטרחו בפנייה ובהגשת החומר הצילומי יזכו להחזר כספי באופן פרטני.

    המבקש טוען כי קמה לו עילת תביעה אישית בעוולה של הפרת חובה חקוקה - הפרת הוראת סעיף 4 בחוק חניה לנכים, הטעיה לפי סעיף 2 בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: " חוק הגנת הצרכן") ועשיית עושר ולא במשפט. בגין עוולות אלו תובע המבקש השבת הסכום של 15 ש"ח ששילם.

4.         המבקש טען כי מתקיימים התנאים לאישור התביעה כתובענה ייצוגית.

    הקבוצה המיוצגת היא "כל אלו המחזיקים תג נכה, אשר חנו בחניונים הסמוכים לטרמינל 3 בנתב"ג, המופעלים על ידי המשיבה, החל ממועד כניסתו לתוקף של סעיף 4ב לחוק חניה לנכים, ושילמו בגין החניה, או ישלמו בגין החניה עד למועד אישורה של התביעה כתובענה ייצוגית";

    סכום התביעה - על פי נתוני משרד התחבורה - רשות הרישוי, בישראל 87,756 אנשים עם מוגבלות, בעלי תג נכה, נכון ליום 10.11.08. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ופרסומי רשות שדות התעופה כל תושב ישראלי "מייצר" בממוצע כ-1.35 תנועות נוסעים בשנה. על כן מדובר בכ-110,000 חניות בשנה של חברי הקבוצה. המשיבה גובה בעד חניה העולה על  עשר דקות 15 ש"ח (כנראה לשעת חנייה). למרות שאנשים עם מוגבלות נדרשים לחנות לזמנים ארוכים מהרגיל ונדרשים לשלם סכומים גבוהים יותר, הובאו בחשבון רק 15 שקלים כדמי חניה לכל חניה של מחזיק תג נכה. סעיף 4ב בחוק חניה לנכים נכנס לתוקף ביום 7.4.05 . ההערכה היא ששולמו למשיבה דמי חניה בגין כ- 467,500 חניות על כן סכום התביעה הייצוגית הוא לפחות 7,012,500 ש"ח;

    בנוסף לסעד הכספי נתבעו גם סעדים של ציווי - צו מניעה המורה למשיבה לחדול לאלתר מגביית תשלום דמי חנייה מאת חברי הקבוצה ולחדול להטעות את חברי הקבוצה, וצו עשה המחייב את המשיבה להציב שלטים ברורים ומתאימים בכניסה לחניונים, ליד מכונות התשלום וביציאה מהחניונים, בהם יוסברו זכויותיהם של חברי הקבוצה לחנות ללא תשלום בחניונים המופעלים על ידי המשיבה;

    התובענה מעוררת שאלות מהותיות של משפט או עובדה המשותפות לכל חברי הקבוצה. העוולות המפורטות לעיל בוצעו כלפי כל חברי הקבוצה והם זכאים לפיצוי בגין הנזק הממוני;

            יש אפשרות שהשאלות המשותפות לכל חברי הקבוצה יוכרעו לטובת הקבוצה;

    התובענה הייצוגית היא דרך הוגנת ויעילה להכריע במחלוקת; המבקש ובא כוחו ייצגו את הקבוצה בתום לב וללא ניגוד עניינים.

  תמצית תגובת המשיבה

5.         בהתאם להחלטת הרשות הופסקה גביית דמי חניה מנכים החל מיום 27.8.09 והרשות אף הציבה שילוט מתאים;

סכום הנזק (המוכחש) שנגרם לכאורה לקבוצה מסתכם בסכום של כ-91,000 ש"ח בלבד. התחשיב מבוסס על נתוני אמת - כמות הנכים העושים שימוש בפטור שניתן להם מתשלום דמי חניה;

יש לסלק את בקשת האישור על הסף: אין עילה נגד המשיבה מכוח חוק חניה לנכים. ככל שקיימת חובה לשאת בעלות החניה של נכים הרי שהיא חלה על הרשות, מפעילת נתב"ג, הוא המקום הציבורי. החניון אינו מהווה "מקום ציבורי" כהגדרתו בחוק חניה לנכים.

הרשות היא המשיבה הראויה שכן היא שקובעת את מדיניות המחירים והיא נהנית מכ-90% מהתמורה הנגבית בגין דמי החניה.

עם הפסקת הגביה לא ניתן עוד לתבוע בגין העילות המפורטות בבקשת האישור.