פס"ד בבקשה לאכיפת פסק חוץ שניתן בארה"ב

לפניי בקשת המבקשים להכריז על פסק דין שניתן לטובתם ונגד המשיבים כאכיף בישראל מכוח חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ" או "החוק"). פסק הדין שאכיפתו מתבקשת ניתן על ידי בית המשפט הפדרלי של ארצות-הברית במחוז רוד איילנד, ביום 13.7.04, בתיק The Estate of Ungar et al. v. The Palestinian Authority et al., Civil Action No. 00-105L,וכותרתו " FINAL JUDGMENT "(נספח א' לבקשה, להלן: "פסק החוץ"). על פי פסק החוץ חוייבו המשיבים ונתבעים נוספים שאינם משיבים בבקשה זו, יחד ולחוד, בפיצוי חלק מהמבקשים בסך כולל של 116,409,123 (מאה ושישה-עשר מיליון, ארבע מאות ותשעה אלף מאה עשרים ושלושה) דולר ארה"ב, בצירוף שכר-טרחת עורך-דין.

הצדדים לבקשה

1.      ביום 9.6.96 נרצחו בני הזוג אפרת וירון אונגר ז"ל (להלן: "בני הזוג אונגר") בפיגוע טרור. בני הזוג אונגר נסעו במכוניתם בכביש שבין צומת ראם למושב זכריה, ליד בית שמש והותקפו על ידי חוליית מחבלים אשר פתחה באש לעבר מכוניתם (להלן: "הפיגוע"). שני ילדיהם של בני הזוג אונגר, יורשיהם הבלעדיים - ישי ודביר אונגר - הם המבקשים 1-2 (להלן: "הילדים").

2.      הוריהם של בני הזוג אונגר - מאיר ויהודית אונגר, אורי ויהודית דסברג - המבקשים  3-6, הם אפוטרופסיהם החוקיים של הילדים.

3.      ירון אונגר ז"ל (להלן: "המנוח") הותיר אחריו גם אחים ואחיות - מיכל כהן, דפנה אונגר ועמיחי אונגר, הם המבקשים 7-9. המבקש 10 הוא עזבונו של המנוח.

4.      המשיבים 1 ו-2 הם הרשות הפלשתינאית (להלן גם: "הרשות") והארגון לשחרור פלשתין (להלן: "אש"ף").

הרקע לבקשה

מבקשת המבקשים ומהתצהירים שצורפו לה, מצטיירת התמונה הבאה:

5.      בהיותו של המנוח אזרח אמריקאי, זכאים בני משפחתו להגיש תביעה אזרחית בבית המשפט הפדרלי בארצות-הברית נגד האחראים לפיגוע, על פי הוראות החוק הפדרלי נגד טרור - The Antiterrorism Act(להלן: "ה-ATA"). ה-ATAיוצר עילת תביעה אזרחית פדרלית בגין נזק שנגרם לאזרחי ארצות-הברית או קרובים עקב "מעשה טרור" בינלאומי. לטענת המבקשים, בוצע הפיגוע על ידי אנשי תנועת החמאס, אשר הופעלו על ידי בכירים במנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינאית בתיאום עם אנשי אש"ף, ולפיכך הם האחראים לביצוע הפיגוע.

6.      בהתאם, במרץ 2000 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים ונתבעים נוספים בבית המשפט הפדרלי שבמחוז רוד איילנד בארצות-הברית. התביעה הוגשה בהתבסס על  ה-ATAועל עילות נוספות.

7.      המשיבים שכרו את שירותיהם של עורכי דין בכירים בארצות-הברית לצורך ייצוגם והתגוננו מפני התביעה. המשיבים הגישו מספר בקשות למחוק או לדחות את התביעה נגדם  בטענות מקדמיות שונות, לרבות הטענה כי עומדת להם חסינות הריבון, טענת חוסר סמכות עניינית, טענת חוסר סמכות פרסונאלית, טענת חוסר סמכות מקומית, טענת פורום לא נאות וטענה בדבר העדר המצאה כדין. בית המשפט הפדרלי דחה את כל הבקשות (ראה החלטות שצורפו כנספח ה' לבקשה, להלן ביחד "ההחלטות"). ערעור שהגישו המשיבים על חלק מעניינים אלו, נדחה על ידי בית המשפט הפדרלי לערעורים (שם).

8.      בהמשך, סירבו המשיבים לציית לצו בית המשפט הפדרלי בעניין גילוי מסמכים וחיקור דין ואף לא הגישו כתב הגנה מטעמם, והודיעו על כך לבית המשפט הפדרלי. בהעדר כתב הגנה מטעם המשיבים, הגישו המבקשים בקשה למתן פסק דין נגד המשיבים בהעדר הגנה.

9.      ביום 12.7.04 נתן בית המשפט הפדרלי פסק דין מפורט ("JUDGMENT"), המפנה להחלטות שתוארו לעיל, ובו חזר וקבע כי בסמכותו לדון בתביעה הן מבחינה עניינית והן מבחינה פרסונאלית וליתן פסק דין נגד המשיבים. בית המשפט הפדרלי הורה על מתן פסק דין סופי נגד המשיבים, בסך של 116,409,123 דולר ארה"ב, בתוספת הוצאות משפטיות (להלן: "פסק הדין המפורט"). יום לאחר מכן, ביום 13.7.04, ניתן פסק החוץ נשוא דיוננו ("FINAL JUDGMENT"), על גבי כעמוד וחצי, בו חייב בית המשפט הפדרלי את המשיבים לשלם למבקשים את הסכום האמור בפסק הדין המפורט.

10. המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט הפדרלי לערעורים, אשר נדחה ביום 31.3.05. גם עתירה ל"שמיעה מחדש" (rehearing) שהגישו המשיבים לבית המשפט לערעורים, נדחתה ביום 20.5.05 (שם).

11. כאמור, הבקשה שלפניי הינה להכריז על פסק החוץ מיום 13.7.04 כפסק אכיף.

הבקשה

12. בבקשתם טוענים המבקשים, כי פסק החוץ ממלא אחר כל התנאים לאכיפה הקבועים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ. כך, בהתאם לדרישת סעיף 3(1) לחוק, ניתן פסק החוץ על ידי בית משפט שהיה מוסמך לתיתו לפי דיניה של ארצות הברית. פסק החוץ ממלא גם אחר דרישת סעיף 3(2) לחוק, שכן הוא אושר בערעור ואינו ניתן עוד לערעור. כמו כן, בהתאם לדרישת סעיף 3(3) לחוק, פסק החוץ ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל מאחר שהחיוב שבפסק החוץ הינו חיוב לתשלום סכום כספי. תוכנו של פסק החוץ אינו סותר את תקנת הציבור אלא תואם אותה, הואיל והחיוב הכספי שבפסק החוץ נפסק כפיצוי בגין רצח המנוח בפיגוע טרור. אשר לסעיף 3(4) לחוק נטען, כי פסק החוץ הוא בר-ביצוע בארצות-הברית, המדינה בה ניתן. המבקשים טוענים עוד, כי פסק החוץ ניתן במדינה שלפי דיניה אוכפים פסקים של בתי משפט בישראל (סעיף 4(א) לחוק), וכי טרם חלף מועד ההתיישנות המיוחד הקבוע בסעיף 5 לחוק.

13. לתמיכה בעובדות ובטענות שפורטו בבקשה צירפו המבקשים את תצהירה של המבקשת 6 (הגב' יהודית דסברג, נספח ב' לבקשה); את תצהירו של פרופ' פיטר רייבן-הנסן (Professor Peter Raven-Hansen, להלן: "פרופ' רייבן-הנסן"), אשר מכהן כפרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון שבארצות-הברית (נספח ד' לבקשה), ואת תצהירו של עו"ד דיוויד סטרקמן (David J. Strachman, להלן: "עו"ד סטרקמן"), אשר ייצג את המבקשים בהליכים שהתקיימו בארצות-הברית (נספח ג' לבקשה). המצהירים נחקרו על תצהיריהם על ידי ב"כ המשיבים.

תמצית טענות המשיבים

14. המשיבים מתנגדים לקבלת הבקשה וסבורים, כי הבקשה מהווה "תקדים בנוף המשפטי הישראלי" הן משום שמדובר בפסק חוץ שמטיל אחריות על ישות מדינית זרה בגין מעשה טרור, והן משום שמדובר בפיצוי כספי נזיקי תקדימי באופן חריג. המשיבים סבורים, כי לאכיפתו של פסק החוץ דווקא בישראל (בניגוד לאכיפתו במדינה אחרת) עשויות להיות השלכות ציבוריות, מדיניות, ביטחוניות, כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת למדינת ישראל ולאזרחיה, ולפיכך אין היא ראויה. עוד  טוענים המשיבים, כי אכיפת פסק החוץ עלולה לפגוע בריבונותה של מדינת ישראל או בביטחונה, ולפיכך יש להפעיל את הסייג הקבוע בסעיף 7 לחוק אכיפת פסקי חוץ ולהימנע מאכיפתו. לשיטתם, אין להסתפק בבחינה "יבשה" של הוראות חוק אכיפת פסקי חוץ, אלא יש לבחון את ההשלכות האפשריות של אכיפת פסק החוץ.