הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב האישום המתוקן בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, פריצה לבניין שאינו דירה בצוותא, וגניבה בצוותא.
כעולה מעובדות כתב האישום, הנאשמים עבדו יחד עם ארבעה אחרים (שהואשמו בכתב אישום נפרד, להלן:
האחרים ) בחברת "בידוד פרוייקטים" (להלן:
החברה ). במסגרת עבודתו בחברה כמנהל עבודה, היה לנאשם 1 היתר להכנס, לצרכי העבודה, למחנה סירקין שהוא מחנה צבאי בפ"ת (להלן:
המחנה ). במחנה ישנו מחסן מתכות השייך לחיל האויר.
במועד שלפני ה-2.1.08, קשרו הנאשמים יחד עם האחרים קשר לביצוע התפרצות במחסן המתכות. באותו שבוע, נכנסו הנאשמים והאחרים למחנה באמצעות משאית. כשהגיעו למחסן המתכות, התפרצו לתוכו בצוותא ע"י שבירת שרשרת מנעול דלת הכניסה ודלת נוספת, ולאחר שפתחו את הדלתות, גנבו מהמחסן מוטות פלדה, צינורות פלדה ואלומיניום, צינורות ומוטות נירוסטה, מוטות פליז ועוד, בשווי כולל של מליון ש"ח. לאחר שיצאו מהמחסן, הרכיבו מנעול חדש על דלת הכניסה. הנאשמים העמיסו את הרכוש הגנוב על המשאית ועזבו את המחנה.
ניתנו בעניינם של הנאשמים תסקירי שירות המבחן.
הנאשם 1 הינו בן 38 שנים, ללא עבר פלילי. מהתסקיר שניתן לגביו עולה כי הינו נשוי ואב לתינוקת בת שנה. ממרץ 2010 עובד כמחסנאי ראשי ברשת בתי מאפה. הנאשם 1 מתואר בתסקיר כאדם שבמשך חייו השתלב באופן חיובי במסגרות פורמאליות ותפקד בהן באופן נורמטיבי. בעל יכולת טובה ליחסי אנוש, מוסר עבודה גבוה, ללא ליקויים בסולם הערכים וללא דפוסי התנהגות עבריינית. עם זאת, ניכר כי הינו בעל בטחון עצמי נמוך ודימוי גופני ופנימי פגוע, על רקע בעיה פיזיולוגית ממנה סבל מגיל צעיר, לרבות אנומליה חיצונית, בעטיה עבר מספר ניתוחים לא מוצלחים ואשר השליכה לרעה על התפתחותו הנפשית בחייו הבוגרים.
תואר בתסקיר כי הנאשם הינו ממשפחה נורמטיבית ומתפקדת, אשר הודגשו בה הישגיות ומצויינות אישית, שמירה על כללי התנהגות חברתיים ותפקוד תקין, וכי התא המשפחתי סיפק מעטפת מגוננת ומכילה רגשית וחינוכית. הנאשם סיים 12 שנות לימוד בבי"ס אקסטרני, גוייס לצה"ל ושולב בתפקיד טבח ביחידה לוחמת, שוחרר לאחר שלוש שנים עם הערכות חיוביות של מפקדיו ואף הוענק לו אות השירות המבצעי. כיום משרת במילואים. לאחר שחרורו, עבד שבע שנים באולם אירועים כמחסנאי. לאחר מכן השתלב בחברה בה עבד בעת הרלוונטית לכתב האישום. הועסק שם חמש וחצי שנים והוערך כעובד אחראי, רציני ומסור. לאחר שחרורו מהמעצר בתיק זה, החל לעבוד ברשת מאפיות וקודם לתפקיד מחסנאי ראשי. זוכה לשבחים ממעסיקיו. הנאשם נישא בספטמבר 2008, היינו לאחר האירועים נשוא כתב האישום, בגיל מבוגר יחסית של 35 שנים. אשתו היא רופאה נוירולוגית. צויין בתסקיר כי בעייתו הרפואית-פיזיולוגית של הנאשם מנעה ממנו לקיים קשרים זוגיים ולהקים תא משפחתי עצמאי. הנאשם ואשתו עברו טיפולי הפריה ממושכים, ולפני שנה נולדה להם בת. הנאשם חווה את הנישואין והקמת המשפחה כהתפתחות מפתיעה לטובה וחווה תחושות הצלחה ואושר, לאחר שנים ארוכות בהן חווה תחושת כשלון מתמדת ביחס לבני גילו עקב אי יכולת למימוש עצמי בתחום זה.
ביחס לעבירות נשוא האישום, הנאשם נטל אחריות מלאה והביע בושה, חרטה וצער כלפי מעסיקיו שבאמונם מעל. הוא תופס את סיבת כשלונו ברצון לעמוד בציפיותיהם של חבריו, שלמעשה היו עובדים שעבדו תחת פיקוחו כמנהל עבודה בחברה. הנאשם תאר, כי על רקע חסך בחברים בילדותו וחוסר בטחון עצמי בנעוריו, שיצר הסתגרות חברתית, היה תלוי יתר על המידה בהערכתם ואהדתם של חבריו לעבודה ונסחף אחריהם בתכנית הפלילית מתוך רצון להוכיח תעוזה, כוח ואומץ ולא לאבד את אהדתם. הנאשם עבר חוויה טראומטית מהליכי המעצר והמשפט, והוא מרוכז בנסיון להבין את המניעים להתנהגותו, לפצות את משפחתו ואשתו (שלא ידעה על מעורבותו הפלילית מלפני נישואיו, עד למעצרו, כשנה וחצי אחרי האירוע), ושרוי בחרדה באשר להשלכות ההליך המשפטי עליו ועל משפחתו.
הוגשה חוות דעת פסיכיאטרית פרטית מטעם הנאשם, של ד"ר וינוקור מריה, המבוססת על בדיקה של הנאשם ושיחה עם אשתו. מחוות הדעת עולה ביתר שאת הקשר בין חוסר הבטחון החברתי והפיזי שחווה הנאשם מילדותו עקב בעייתו הרפואית הכוללת אנומליה חיצונית, לבין היגררותו אחר חברי הצוות איתם עבד, בקירבם חש מקובל ואהוד ואשר פחד לאבד אותם כחברים. כן צויין כי הנאשם עבר חוויה קשה בבית המעצר, שם שהה 40 יום בסביבה עבריינית וחשש להיות קורבן להתעללות מצד עבריינים. לאחר שחרורו סבל מתופעות חרדה ואי יציבות נפשית המוגדרות כפוסט-טראומה. לאחר שחרורו למעצר בית, ולאחר מכן יציאתו לעבודה, בה מתפקד בהצלחה, והולדת בתו, הנאשם מתפקד היטב במסגרת המשפחתית והתעסוקתית וחש שביעות רצון מחייו, אך מוצף בחרדות לגבי תוצאות ההליך המשפטי. הפסיכיאטרית חיוותה את דעתה, כי עונש של מאסר עלול להשפיע בצורה קשה במיוחד על הנאשם בשל מבנה אישיותו השביר, ולא ברור אם יוכל להתמודד עמו. חוות הדעת הוצגה גם לשירות המבחן.
לסיכום המליץ שה"מ, כי לנוכח היות העבירה חריגה לאורחות חייו של הנאשם, לאור הבסיס החיובי והנורמטיבי שלו ותפקודו התקין במהלך כל שנות חייו, נטילת האחריות המלאה והבעת החרטה והבושה, וכן לנוכח הסיכון הקיים לנסיגה במצבו באם יוטל עליו עונש מאסר, וההשלכות המרתיעות של ההליך המשפטי שיש בהן למזער הסיכון להישנות התנהגות עבריינית מצידו בעתיד, כמו גם ההתפתחות החיובית במישור האישיותי כתוצאה מהנישואין ולידת הבת, מן הראוי לגזור על הנאשם ענישה תחליפית למאסר, בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי ממושך ומרתיע, וקנס משמעותי.
הנאשם פנה במכתב לבית המשפט, בו הביע חרטה ובושה על כשלונו, תאר את הקושי הנפשי שלו לא להיות מסוגל, עקב מעצר הבית, לסייע לאשתו בתקופת הריונה ולאמו שמתמודדת עם הטיפול באביו הלוקה באלצהיימר. הוא ביקש מבית המשפט לשקול, לצד חומרת המעשה, את נתוני הזכות העומדים לו ולאפשר לו להמשיך לשקם את חייו וחיי משפחתו לאחר תשלום חובו לחברה.
גם אשתו, שהעידה על אופי התרומי והמשפחתי של הנאשם, סיפרה על הקשיים הנפשיים שעבר לאחר שחרורו מהמעצר, ועל החרטה והבושה שחש הנאשם כלפי אשתו ובתו שיאלצו לשאת, על לא עוול בכפן, בתוצאות מעשיו.
הנאשם 2 הינו בן 51 שנים, בעברו הרשעה בעבירה של גידול וייצור סמים, בגינה נדון בשנת 2001 ל-500 שעות של"צ. מהתסקיר בעניינו עולה כי הינו יליד קזחסטן ועלה ארצה בשנת 1991. נשוי ואב לשני ילדים. אשתו עובדת ייצור במפעל. הנאשם סיים את לימודיו התיכוניים בארץ מולדתו ושרת שנתיים בצבא הרוסי. לאחר מכן עבד כנהג משאית. עם עלייתו ארצה, יחד עם אשתו ובתו הבכורה, עבד כשכיר וכעצמאי בהתקנת גגות, וזאת עד למעצרו. הנאשם תאר מצוקה כלכלית קשה בעקבות מעצרו ולדבריו בנו הצעיר לומד כיום בפנימיה עקב כך. הנאשם תאר כי בבית גידולו היה בן יחיד ובודד, אביו היה אלכוהוליסט ואמו עבדה שעות ארוכות מחוץ לבית. עם עלייתו ארצה הסתגל במהירות תוך שימוש בתפיסת חיים פרקטית ובמיומנויות אותן רכש בארץ מוצאו. השתלב בעבודות פיזיות בהן גילה אחריות ועקביות. תנאי עבודתו היו קשים, ולעתים נאלץ לישון בכלי רכב באתרי העבודה כשהוא מרוחק ממשפחתו. בעבר ניסה לעבוד כעצמאי ופתח חנות אך נכשל כלכלית. לאחר ביצוע העבירה ועד למעצרו, עזב את החברה בה עבד בעת ביצוע העבירה והקים עסק עצמאי לתיקון גגות.
אשתו של הנאשם תארה אותו כאדם חיובי, מסור לעבודתו ומשפחתו, והורה המשמש דוגמא חינוכית לילדיו. אשתו ציינה כי הוא מעורה היטב בחיים בארץ ומהווה דמות משמעותית בקרב העולים בסביבת מגוריו (חצור הגלילית). יצויין כי הוצג מכתב של ראש מועצת חצור הגלילית המתאר את פעילותו ההתנדבותית הברוכה של הנאשם במהלך השנים בקרב עולים יוצאי חבר העמים במקום מגוריו. הנאשם מתואר כאדם חיובי, חרוץ ותרומי לקהילה. הנאשם שיתף את שה"מ בקשיים הרגשיים שחווה עקב המעצר וההליך המשפטי, לרבות מעצר הבית הממושך והעדר היכולת לתמוך כלכלית במשפחתו.
הנאשם תאר בצורה מצמצמת ומגמתית את חלקו בעבירה, מסר כי התפתה לשתף פעולה עם מנהל העבודה האחראי עליו מבלי להיות מודע למלוא ההשלכות של מעשיו שכן האמין כי אין לצה"ל צורך במתכות שנגנבו. תאר את התנהגותו כנגררת וטען כי הרווח הכספי שלו עקב הגניבה היה אלפי ש"ח בודדים. שה"מ התרשם מקושי להתעמת עם מלוא משמעות התנהגותו, טשטוש חלקים בעייתיים באישיותו והשלכת מירב האחריות על הזולת.
שה"מ התרשם מאדם רציונלי, בעל בטחון עצמי ויכולת גבוהה של הסתגלות. אלה סייעו לו בהתמודדותו עם הקשיים שחווה במעצר ומעצר הבית הממושך, תוך גיוס כוחות מהתנסויות העבר ושמירה על דימויו המתפקד והחיובי כלפי חוץ. שה"מ התרשם מפער גדול בין החלקים החיוביים והמתפקדים באישיותו לבין ההתנהגות נעדרת הגבולות והפוגענית שהפגין באירוע נשוא האישום. להערכתו, אין מדובר במי שיש לו דפוסי חשיבה והתנהגות עברייניים אלא במי שנוטה לרצות את סביבתו ולזכות בהערכה ולעתים מתקשה עקב כך להציב גבולות למעשים אסורים. שה"מ התרשם כי ההליך המשפטי היה בעל השפעה מרתיעה וכי הנאשם כבר ספג סנקציות קשות של הגבלת חירות ופגיעה במצב הכלכלי עקב המעצר ומעצר הבית הממושך. שה"מ נמנע מהמלצה טיפולית מתוך הערכה כי הנאשם בעל יכולת תפקוד סביר ללא צורך בסיוע.
לסיכום המליץ שה"מ על הטלת מאסר בדרך של עבודות שירות, מע"ת מרתיע וקנס שישולם בתשלומים.
הנאשם הביע חרטה וביקש להתחשב בו ובמשפחתו ולא לגזור עליו מאסר בפועל.
בטיעוניה לעונש, עמדה ב"כ המאשימה על חומרת העבירה ועל מאפייניה המחמירים: החבירה של קבוצת אנשים שהתארגנה בצוותא לביצוע העבירה, הניצול לרעה של היתר הכניסה למחנה שניתן לנאשם 1 עקב עבודתו בחברה, המעילה באמון המעסיק ושלטונות צה"ל, ההיקף הגדול של הרכוש שנגנב והנזק הכספי הגבוה שנגרם לצה"ל (מליון ש"ח). התובעת ציינה כי היא ערה לתסקירים החיוביים שניתנו לגבי שני הנאשמים ולהמלצות שירות המבחן, אך סבורה כי הגם שקשה לגזור את הדין במקרים מעין אלה, יש לתת את המשקל הגדול יותר לאינטרס הציבורי התגמולי וההרתעתי. התובעת הציגה פסיקה בה הוטלו עונשי מאסר בפועל בהיקף של 8-9 חודשים על נאשמים נעדרי עבר פלילי שביצעו עבירות פריצה וגניבה מבתי עסק או מפעלים בהיקפים כספיים גדולים (רע"פ 6163/06
אבו סבילה נ' מ"י ; ת"פ (נצ') 2385/07
מ"י נ' אפרגן ). לפיכך עתרה ב"כ המאשימה להטלת מאסר בפועל לתקופה שאינה לריצוי בעבודות שירות, מע"ת ממושך, קנס ופיצוי.
ב"כ הנאשמים ציינו את פרק הזמן הממושך שחלף מאז ביצוע העבירה ועד לגילוי הנאשמים, מעל שנה וחצי, עקב כך שהחקירה היתה מורכבת והגילוי היה מבוסס על בדיקת DNA. מאז ביצוע העבירה פתח הנאשם 1 פרק חדש בחייו, התחתן והקים משפחה, התפתחות שהינה משמעותית וחיובית במיוחד, לעומת אדם רגיל, עקב בעייתו הפיזיולוגית והשלכותיה הנפשיות. ב"כ הנאשם 1 הדגיש את מאפייני אישיותו החיוביים כפי שעולים מהתסקיר ומהערכות מעסיקיו, ואת הרקע הנפשי למעידתו, כמתואר בתסקיר ובחוות הדעת הפסיכיאטרית. כן ציין הסניגור את שיתוף הפעולה המלא של הנאשם בחקירה, שהוביל לחשיפת המעורבים ולהגשת כתבי האישום. כמו כן ביקש להתחשב בהודאה, החרטה וחסכון הזמן השיפוטי. הסניגור ביקש להתחשב גם בנתוניו האישיותיים המיוחדים של הנאשם לעניין ההשלכות ההרסניות שעלולות להיות להטלת מאסר בפועל. כן הדגיש את השלכותיהם המרתיעות של המעצר למשך כ-40 יום ושל מעצר הבית הממושך, לצד הפגיעה הקשה בבני משפחתו. לסיכום, עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן ולגזור מאסר בדרך של עבודות שירות ועונשים נלווים.