פסק-דין בתיק ברע 1995/05

בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בראשון-לציון (כב' השופטת ריבה שרון) בת.א. 7954/04, מיום 5.5.2005, לפיה התקבלה בקשת המשיבה להביא ראיות לסתור את דרגת הנכות הרפואית שנקבעה למבקש על ידי ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי בתחום הנפשי.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, החלטתי ליתן רשות לערער ולדון בערעור כאילו הוגש על פי הרשות שניתנה.

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

המבקש יליד 1959, בעל עסק עצמאי לייצור אביזרי אופנה, נפגע בתאריך 3.1.2000 בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה.

לקביעת דרגת נכותו פנה המבקש למוסד לביטוח לאומי.

בתאריך 7.9.2000 נבדק המבקש על ידי ד"ר גוטמן, אשר קבע כי לא נותרה לו נכות פסיכיאטרית צמיתה, אך קבע נכויות זמניות בשיעורים שונים.

בתאריך 3.1.2002 נבדק המבקש על ידי פרופ' שלוסברג, אשר קבע כי נגרמה לו נכות פסיכיאטרית בשיעור 50% לצמיתות.

ועדה רפואית שהתכנסה בתאריך 25.7.2005 הפנתה את המבקש למבדקים נוירו-פסיכולוגיים בטרם תקבע את שיעור נכותו.

לאחר קבלת תוצאות המבדקים קבעה הועדה, בתאריך 17.10.2002, נכות זמנית בשיעור של 30%. על קביעה זו הוגש ערעור לבית הדין לעבודה, אשר החזיר את הדיון לועדה הרפואית העליונה, בהסכמת ב"כ המל"ל.

בדיון שקיימה  הועדה בתאריך 17.2.2003 נבחנו תוצאות בדיקות נוירולוגיות, כולל ממצאי C.T, ולנוכח העדר ממצאים אובייקטיביים התעורר חשד להתחזות מצד המבקש. לפיכך, הופנה המבקש להערכה נוירו-פסיכולוגית; והבודק התרשם שקיימות הגזמות והטיות מצד הנבדק.

הועדה שבה והתכנסה בתאריך 15.7.2004 בנוכחות ב"כ המבקש ובסופו של יום קיבלה את חוות דעתו של ד"ר זלוטוגורסקי וקבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 50%.

לנוכח מסקנה זו עתרה המשיבה לבית המשפט וביקשה היתר להגשת ראיות לסתור.

בבקשתה הפנתה המשיבה לליקויים שנפלו בפרוטוקול הועדה ולראיות אשר להשקפתה לא יוחס להן המשקל הראוי.

בהחלטה נשוא הבקשה שבפני קבעה כב' השופטת שרון, כי לנוכח הספק שהתעורר בליבה האם אמנם שקלה הועדה הרפואית העליונה כראוי את הממצאים הסותרים שעמדו בפניה, נוצר הרושם כי השיקולים לא היו מאוזנים די הצורך.

כמו כן, התייחסה כב' השופטת לתוצאות הבדיקות השונות והשפעתן על התוצאה וציינה כי לא מצאה בסיכום חוות דעתה של הועדה פירוט מספיק שינמק את העדפת חוות דעתו של ד"ר זלוטוגורסקי על פני זו המאוחרת של ד"ר פורה.

עוד נקבע כי העובדות, השיקולים והאפשרויות שפירטה הועדה אינם מתיישבים זה עם זה, ואין במסקנתה הנמקות שיבהירו על שום מה הגיעה למסקנה.

ומסכמת כב' השופטת את החלטתה באומרה:

            " דומני כי מדובר במקרה מסובך להערכה מן הבחינה הרפואית ורב הנסתר על הנגלה בפרוטוקול הועדה הרפואית של המל"ל.

            שוכנעתי איפוא, כי תמונת מצבו הרפואי של המשיב עלולה להביא לתוצאה שגויה, נימוקיה של המבקשת נופלים בגדר 'הטעמים המיוחדים' שהותוו בפסיקה ויש צורך חיוני בהבהרת המצב הרפואי-נפשי של התובע"