הרחבת הלכת אלסוחה- פיצוי בגין נזק נפשי שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים ללא קרבת משפחה לנפגעים

א.         פתח דבר:

תביעה לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפלת"ד"), בגין נזקים שנגרמו לתובע כנטען, בעקבות אירוע "תאונת דרכים".

תיק זה הועבר מבימ"ש השלום בבית שאן לביהמ"ש כאן, לאחר שבימ"ש קמא התיר תיקון סכום התביעה בכתב התביעה בעקבות בקשת ב"כ התובע ולאחר שהמוסד לביטוח לאומי קבע, כי לתובע דרגת נכות צמיתה בתחום הנפשי בשיעור 100%.

כאן, שעה שהצעתי להסדר לא נתקבלה, ניתן בזאת פסק-דין חלקי לעניין החבות וכפי המוסכם על הצדדים לענין זה ועל סמך סיכומי טענותיהם בכתב.

ב.         רקע:

1.         ביום 5.4.94 עת נהג התובע, שוקרון אברהם, תושב בית שאן, יליד 1.1.1955 (להלן: "התובע"), ובמסגרת עבודתו, רכב שמספרו 2930507 (להלן: "הרכב") פגע במהלך ניסיון לעקוף רכב אחר, באופנוע במסלול הנגדי.

רכבו של התובע פגע חזיתית באופנוע ושני רוכביו נהרגו במקום (להלן: "אירוע התאונה").

(כדי להסיר ספק התבקשה מהצדדים הבהרה באשר לאחד הנפגעים והקשר שלו לתובע, זאת בעקבות אי התאמה בין כתב התביעה המקורי כפי שהוגש לבימ"ש קמא לבין כתב התביעה שהוגש כאן, הובהר חד משמעית שאין כל קרבה בין התובע לבין הנפגעים).

2.         הנתבעת, "המגן"- חברה לביטוח בע"מ, הייתה מבטחת הרכב בכל עת רלוונטית לאירוע התאונה.

3.         אירוע התאונה הוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה.

4.         בעקבות הגשת ערר, קבעה הוועדה הרפואית שליד המל"ל, כי לתובע נותרה נכות נפשית בשיעור 100%, כתוצאה מהתאונה.

5.         בקשת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות התביעה, נדחתה בהחלטתו של בימ"ש השלום בטבריה (בש"א 526/03), במסגרת ת.א. 2509/02, תוך שנקבע כי מעת אירוע התאונה, אין התובע מסוגל לדאוג לענייניו בעקבות מחלתו הנפשית ולכן אין להביא תקופה זו במניין תקופת ההתיישנות.

להלן תמצית טענות הצדדים:

ג.          טענות התובע:

1.         מעת אירוע התאונה וכתוצאה ממנה סובל התובע ממחלה נפשית קשה ביותר, המתבטאת בתהליך סכיזופרני מסוג פרנואידי, המלווה במחשבות אובדניות.

2.         כתוצאה מהתאונה ובעקבותיה סובל התובע מהפרעה אפקטיבית דיכאונית עם מרכיבים פסיכוטיים.

3.         עקב מצבו הנפשי בעקבות התאונה, סובל התובע ממצבים דיכאוניים עם סירוב לאכול, הזנחה עצמית טוטאלית עם מחשבות שווא של רדיפה, אשמה ושמיעת קולות אמפראטיביות.

4.         בשל מצבו הנפשי של התובע, הוצאו נגדו צווי אשפוז כפויים בשער מנשה והוא אושפז, לכל הפחות, 11 פעמים במשך השנים 1994-2006, כאשר סך כל האשפוזים הנו מעבר ל - 330 ימים.

5.         התובע עבר ניסיונות התאבדות ובאחד מהם שתה רעל ריסוס.

6.         מעת אירוע התאונה הפסיק התובע לעבוד וכיום מסתגר הוא בתוך עצמו, אינו מדבר עם אף אחד ואינו יכול לבצע מלאכה כלשהי.