מחלוקת לעניין עריכת ברית מילה

לפנינו בקשה לביטול החלטתנו האחרונה שבה הורינו לה לערוך ברית מילה לבנה כפי שדרש האבהמשיב. המבקשת טוענת לחוסר סמכות עניינית של ביה"ד לדון בנושא זה.

ההחלטה האמורה ניתנה בסיומו של הדיון האחרון שנערך בנוכחות האבהמשיב ובאתכוחה של המבקשת. המבקשת עצמה לא הופיעה לשני הדיונים שנערכו עד כה. בדיון האחרון שנערך ביום ו' בחשון (10/10) דרש האב לערוך ברית מילה לבנו בן השנה - שהוא עדיין ערל, אך האם מונעת את עריכת הברית. בשתי ההחלטות שניתנו על ידנו - האחת לאחר הדיון האמור והשנייה ביום י"ג בחשון (21/10)- קבענו כי הסמכות בנושא זה מסורה בידנו, ובהתאם לכך הורינו לאם לערוך לבן ברית מילה ואף ניתנה לה התראה בקנס כספי. בדיון האחרון שנערך לפנינו המצאנו לבאת-כוחה של המבקשת אסמכתא משפטית בסוגיה זו - החלטה שיפוטית שניתנה על ידי הערכאה האזרחית במקרה דומה - שם נתקבלה דרישתה של אם לערוך ברית מילה בניגוד לעמדתו של האב - ראו תמ"ש 100939553, ביהמ"ש לע"מ בת"א.

באת-כוחה של המבקשת טוענת כעת לחוסר סמכות עניינית של בית הדין הרבני. לדבריה, לא ניתן לכרוך את עניינה של עריכת ברית לנושא הגירושין או המשמורת משום שהוא איננו שייך אליהם מאחר שמדובר בעריכת ניתוח או טיפול רפואי בעל סיכון - ולפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, סעיף 68 - מתן הוראות ונקיטת אמצעים רפואיים לקטינים מסור לבית המשפט בלבד, ולא לבית הדין הרבני.

טענה נוספת הועלתה כנגד הוראת בית הדין שחייבה את המבקשת לפנות לד"ר אטיאס מביה"ח לניאדו - המפורסם גם כמוהל מומחה - כדי שיבדוק את כשירותו הרפואית של הקטין לעריכת ברית מילה. לדבריה, ד"ר אטיאס איננו מומחה ילדים אלא גניקולוג, ואת חוות הדעת הרפואית יש לקבל דווקא מרופא ילדים מומחה.

דיון

1. סמכות מכוחו של חוק הכשרות והאפוטרופסות

סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע:

סמכות כללית לאמצעי שמירה

68.    (א) ביתהמשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או באכוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, של פסולדין ושל חסוי, אם על ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי ביתהמשפט לעשות, אם הקטין, פסולהדין או החסוי פנה אליו בעצמו.

(ב) היתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך ביתהמשפט אלא אם שוכנע, על פי חוות דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, פסול הדין או החסוי.

מדובר כאן בקטין שאין לו אפוטרופוס ולצורך שמירת זכויותיו או לביצוע ניתוח או טיפול רפואי אחר דרוש למנות לו אפוטרופוס או להורות עליו בהחלטה שיפוטית לאחר קבלת חוות דעת רפואית.

המקרה שלפנינו אינו עוסק בקטין יתום שאין לו אפוטרופוס, אלא בקטין ששני הוריו - שהם האפוטרופוסים הטבעיים שלו - חלוקים ביניהם בנוגע לטיפול בקטין. כאן אין צורך בהתערבותו של גורם חיצוני כמו היועץ המשפטי לממשלה או בהתערבותו של גורם אחר בעל עניין. התערבות גורמים אלה תידרש רק כאשר מדובר בקטין או בחסוי שאין לו אפוטרופוס הדואג לענייניו - דבר שאיננו רלוונטי למקרה שלפנינו.

במקרה שלפנינו באה הוראת החוק בסעיפים 18-19 וקבעה:

שיתוף בין ההורים

18. בכל עניין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לעניין מסוים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לו הוכח היפוכו של דבר. בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו.

הכרעת בית המשפט

19. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לביתהמשפט והוא יכריע בדבר. לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בעניין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לביתהמשפט, וביתהמשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון.

כלומר, כאשר קיימת מחלוקת בין שני ההורים בנושא שהוא תחת אחריותם כאפוטרופסים של הקטין - הדבר יבוא להכרעתו של בית המשפט. עריכת טיפול רפואי או ניתוח הוא בכלל האמור.

נמשיך מכאן לסעיף 78 לחוק: