פסק-דין בתיק א 1833/03

1.         התובעת רשומה כבעלת ¾ מזכויות החכירה בדירה המצויה ברחוב הכלנית 3/4בקרית אונו, והידועה כחלקה 76/43 בגוש 6496 (להלן: "הדירה"). ¼ מהזכויות בדירה רשומות על שם הנתבע. התובעת מבקשת לקבוע כי לנתבע אין כל זכויות בדירה.

התובעת ביחד עם אמה המנוחה רכשה את הזכויות בדירה מאת חברת עמידר על פי הסכם רכישה מיום 05/04/92 (להלן: "ההסכם"), זאת במסגרת מבצע של משרד השיכון למכירת דירות בדיור הציבורי. על פי ההסכם, מחצית הזכויות נרשמו על שמה, כאשר המחצית השניה של הזכויות נרשמה על שם אמה המנוחה, אנה ירובסקי ז"ל, שהיא גם סבתו, אם אביו, של הנתבע, ואשר נפטרה ביום 18/12/93 (להלן: "המנוחה").

2.         בהתאם לצו ירושה מיום 22/03/94 שניתן לגבי עיזבונה של המנוחה, מתחלק עיזבונה באופן שווה בין התובעת לבין אחיה ויקטור ירובסקי ז"ל, הוא אביו של הנתבע, אשר נפטר ביום 03/01/94 (להלן: " המנוח").

בהתאם לצו ירושה מתוקן מיום 17/02/02 שניתן לגבי עיזבונו של המנוח, יורשו היחיד הוא בנו - הנתבע. בהתאם לכך נרשמו מחצית מזכויותיה של המנוחה בדירה על שם התובעת, כך ש- ¾ מהזכויות בדירה רשומות על שם התובעת, וה- ¼ הנותר של הזכויות רשומות על שם הנתבע.

טענות התובעת

3.         לטענת התובעת על אף שהדירה היתה דה-פקטו רשומה גם על שם אמה המנוחה, הדירה למעשה נרכשה רק על ידה מכספים שלה בלבד. זאת בין היתר, משום שבעת הרכישה היתה המנוחה בת למעלה מ-90 ולא היו לה כל מקורות מימון. לטענתה, המנוחה צורפה על ידה כרוכשת הואיל וזו היתה הדרך היחידה לרכוש את הדירה במסגרת תנאי המבצע של עמידר. על כן טוענת התובעת כי המנוחה רכשה את מחצית הזכויות מאת עמידר בנאמנות עבורה, הואיל וזו היתה הדרך היחידה שבה יכולה היתה התובעת לרכוש את הדירה. לפיכך היא מבקשת לקבוע כי הזכויות בדירה מעולם לא היו שייכות למנוחה , ולכן לא היוו חלק מנכסי עיזבונה, ועל כן אין ברישום הזכויות בפנקסי המקרקעין על שם הנתבע כדי לשקף את המצב כהוויתו, שכן הדירה נרכשה על ידה ושייכת לה באופן בלעדי. לטענתה יש לקבל את גרסתה בעיקר בהעדר כל גרסה להכחיש מטעם הנתבע.            

דיון

4.         אין מחלוקת לגבי תוקפו של ההסכם עם עמידר, ולגבי כך שעל פי ההסכם המנוחה היא זו אשר היתה זכאית לרכוש את הזכויות בדירה מעמידר בהיותה השוכרת של הדירה עובר לחתימת ההסכם. אין גם חולק כי המנוח הנו היורש על פי דין מכוח צו הירושה של מחצית מזכויות המנוחה בדירה, וכי הנתבע הנו היורש שלו על פי דין, מכוח צו הירושה המתוקן של המנוח, אשר מקנה לו ¼ מהזכויות בדירה. התובעת מבקשת לקבוע כי ההסכם אינו משקף את המציאות, וכי היא רכשה את הזכויות בדירה בעצמה, ללא המנוחה.

5.         מטעם התביעה העידה רק התובעת בעצמה. עדותה לא היתה משכנעת ולא היתה אמינה. פרט לעדותה לא הביאה התובעת כל ראיות להוכחת טענתה המרכזית, כי הדירה נרכשה מכספיה, פרי עבודתה הקשה בלבד, עובדה שניתן היה להוכיחה בנקל על ידי מסמכים.

כאשר נשאלה התובעת אם יש לה מסמכים כלשהם שמוכיחים כי הדירה נרכשה מכספים שלה, לא היתה לה כל תשובה, והיא הסתפקה באמירה סתמית (בפרטיכל בעמ' 9 ש' 23 ואילך ובעמ' 10 ש' 1-6), כדלקמן:

"ש. לב התביעה כאן זה שאת טוענת בסע' 8ט' שהדירה בקיראון נרכשה מתוך הכספים שלך בלבד, מאחר ואמא לא עבדה ולא השתכרה.

            ת. נכון.

ש. את טוענת שהאח שלך ויקטור, שגר בדירה איתכם במשך 25 שנה, לא תרם לרכישת הבית, אפילו לא אגורה.

ת. נכון. כל הכסף שלי.

ש. האם יש לך מסמכים שמוכיחים את הטענה הזאת שאת שילמת מהכסף שלך עבור הדירה.

ת. אבל יכולים לשאול את זה בעמידר".

סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971 (להלן: " הפקודה") קובע באילו נסיבות ניתן להסתפק בעדות יחידה להוכחת תביעה:

"54. הכרעה על פי עדות יחידה במשפט אזרחי

פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: