התקבלה בקשה להצהיר על בעלות במקרקעין על בסיס מהימנות מסמך הודאה והתחייבות

1.         בפני המרצת פתיחה שהגיש מוחמד חסן עבדאללה אבו-גנאם (להלן - המבקש) נגד עזבון המנוחה חוסון סעיד עלי אבו-גנאם (להלן - המנוחה חוסון), בעלה אבראהים דאוד חמדאן אבו-גנאם (להלן - המשיב 2), וליד עמאשה (להלן - המשיב 3), ח'ליל אבראהים אבו-גנאם (להלן - המשיב 4), ומרים אבראהים אבו-גנאם (בתם של המנוחה חוסון והמשיב-2; להלן - המשיבה 5). בהליך שבפני מבקש המבקש להצהיר כי הוא הבעלים של הנכסים המתוארים ביפוי הכח הבלתי חוזר שנחתם בפני הנוטריון הציבורי בירושלים ביום 1.8.74: הנכס הרשום בלשכת רישום המקרקעין בירושלים בכרך 3 דף 56 ידוע בשם ג'ורת אלרוג'ום ושני דונם ורבע הידועים בשם חכורת אלח'וג'א מאדמות א-טור (להלן - המקרקעין).

            רקע עובדתי

2.         המבקש הינו נכדה של המנוחה פאטמה אלערביה (להלן - אלערביה), שהיתה הבעלים המקוריים של המקרקעין נשוא התובענה. בנה של אלערביה, שהינו אביו של המבקש, התגורר במצרים כל חייו. המבקש, הנושא דרכון ירדני, התגורר בלוב ובירדן. הוא נישא שם לאישה בשם נוואל (להלן - נוואל) בתם של המנוחה חוסון ובעלה המשיב 2, הוא בן אחיה של אלערביה וחמו של המבקש.

המבקש הוא נכדה של אלערביה וחתנו של המשיב 2.

בין המבקש למשיב 2 יש - בנוסף לקשר המשפחתי כתוצאה מהנישואין של נוואל - גם קשר דם רחוק:  המבקש הוא נכדה של דודתו של המשיב 2.

בנוסף, המבקש הינו גיסה של המשיבה 5 (אחותה של נוואל אשתו ובתם של המנוחה חוסון והמשיב 2).

3.         כנגד עיזבונה של המנוחה חוסון (הכולל את תשעת יורשיה של המנוחה) ניתן בתיק זה פסק דין חלקי, ביום 11.9.05, לאחר שהעיזבון לא הגיש כתבי תשובה ולא הגיב להחלטות בית המשפט.

4.         גם כנגד המשיב 4 ניתן בתיק זה פסק-דין חלקי, בהעדר הגנה, ביום 6.8.2002 על-ידי כבוד השופטת מזרחי, לאחר שלא הוגש כתב הגנה.

5.         בשני פסקי הדין החלקיים נקבע כי לעיזבון ולמשיב 4 אין זכויות במקרקעין. כך נותרו  בתובענה שבפני, המשיבים 2, 3, ו-5. יש לציין כי המשיבים 2 ו-5 הם שניים מתשעת היורשים של המנוחה (שנגדם ניתן כאמור פסק הדין החלקי). יורשת נוספת מבין אותם תשעה היא נוואל, אשתו של התובע.

המשיב 3 לא הגיש לבית המשפט  את הסיכומים מטעמו.

6.         הפרשה החלה ביום 1.8.1974, כאשר המנוחה אלערביה, שהיתה בעלת המקרקעין, חתמה על ייפוי כוח כללי שמספרו כרך 485 עמ' 42, אצל הנוטריון הציבורי בירושלים (להלן - ייפוי הכוח; נספח א' לתצהירי המבקש). על-פי ייפוי הכוח הועברו המקרקעין למנוחה חוסון, תמורת 40,000 דינאר ירדני. בנוסף מינתה המנוחה אלערביה באותו ייפוי כוח את המשיב 2 לבצע את כל הפעולות הנוגעות ליישומו בפועל של ייפוי הכוח. קיומו של יפוי הכח שנחתם כאמור בפני הנוטריון הציבורי בירושלים אינו שנוי במחלוקת.

7.         המבקש טוען כי בו ביום שנחתם ייפוי הכוח, נחתם מסמך נוסף שכותרתו - בתרגום לעברית - "הודאה והתחייבות" (נספח ה' לתצהירי המבקש; להלן - מסמך ההודאה"). לפי מסמך ההודאה, ייפוי הכוח שנחתם הינו למראית עין בלבד והוא לא נועד להעניק זכויות מכל סוג. במסמך ההודאה נכתב כי כל הזכויות שהוזכרו בייפוי הכוח שייכות למבקש המתגורר בלוב, וכי התמורה - שהוזכרה בייפוי הכוח - שולמה מכספיו של המבקש שהוא הקונה "האמיתי והמעשי" (כלומר לא מכספיה של המנוחה חוסון הקונה בהתאם לייפוי הכוח). עוד נכתב במסמך ההודאה כי המנוחה חוסון מתחייבת להנחות את מיופה הכוח לפי ייפוי הכוח (הוא המשיב 2) לבצע את כל הדרוש, בזמן המתאים ומייד עם הפנייה, לרישום הנכסים המוזכרים בייפוי הכוח על שמו של הקונה האמיתי, הוא המבקש.

בסיום המסמך מופיעות חתימות בשם המנוחה חוסון ושלושה עדים, שאחד מהם הוא המשיב 2 והשני הוא בנם, אליאס. בנוסף מופיעה חתימה בשם המנוחה חוסון שלוש פעמים נוספות בצידו של המסמך.

בהסתמך על מסמך ההודאה טוען המבקש כי המקרקעין שייכים לו. המשיבים לעומת זאת כופרים בתוקפו של מסמך ההודאה, וטוענים כי הוא מזויף. לטענתם, הזכויות החוקיות במקרקעין שייכות להם, בהתאם לייפוי הכוח, שלטענתם לא בוטל מעולם.

8.         העסקאות הנזכרות בשני המסמכים הללו (ייפוי הכוח ומסמך ההודאה) לא נרשמו בספרי המקרקעין, כך שהבעלים הרשומים בפנקס השטרות (מקרקעין בלתי מוסדרים) נותרה המנוחה אלערביה (העתק רישום משנת 2001 מפנקס השטרות, נספח ב' לתצהירי המבקש). רישום זה נעשה רק לגבי חלק מסוים מהמקרקעין נשוא המחלוקת.

9.         מאז שנת 1974 התגוררה המנוחה אלערביה בביתם של המנוחה חוסון ובעלה המשיב  2, שטיפלו בה וסעדו אותה עד למותה בשנת 1980.

המבקש טוען כי, לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן בשנת 1994, הוא החל לחשוב על חזרה לירושלים ולהעביר את הנכסים השייכים לו על שמו ולשליטתו.

10.       בשנת 2000 החלה המשיבה 5, בתם של המנוחה חוסון והמשיב 2, לבנות מבנה על חלק מהקרקע נשוא המחלוקת בידיעת המבקש. המבקש טוען כי סבר שבניית מבנה זה הינה חלק מעסקת קומבינציה שמפירותיה ייהנה אף הוא. המבקש טוען כי, לאחר שהמשיבה 5 התכחשה להסכם בעל-פה שהיה לו עימה, התכחשו גם חמו וחמותו (המנוחה חוסון והמשיב 2) לזכויותיו הנטענות בקרקע ועל רקע זה הוא פנה לנכבדי הכפר א-טור במטרה לנסות ולהסדיר את המחלוקת. לאחר שהדבר לא צלח, הגיש את התביעה לבית המשפט.

11.       בזמן לא ידוע, במהלך השנים האחרונות, מכר המשיב 2 למשיב 3 חלק מהקרקע, והאחרון בנה שם מבנה.