משותפת=טובת הילד" נ' עיריית נצרת ואח'

פסק דין

1.לפניי עתירה למתן צו אשר יורה למשיבות, רובן ככולן רשויות מקומיות, לפעול ליישומו של חוק כתובת נוספת למשלוח דואר לקטין (תיקוני חקיקה), התשע"ב – 1912 (להלן: "החוק").

2.בקצרה אפרט, כי מדובר בתיקון לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962, שמטרתו לאפשר עדכון כתובת נוספת לקטינים, מתוך מטרה עיקרית כי בעניינים רשמיים הנוגעים להם ישלחו דברי דואר אל שני ההורים החולקים משמורת משותפת אולם חיים בנפרד. החוק האמור נכנס לתוקף במהלך חודש יוני 2012, והוא מחייב רשויות רלוונטיות, בהן המשיבות, להתעדכן אל מול רישומי משרד הפנים, כך שכל עדכון מען נוסף לקטין במשרד הפנים יופיע גם ברישומיהן (ראה סעיף 3(2) לחוק).

3.העתירה הופנתה בראשיתה נגד 32 רשויות מקומיות מאזור הצפון, אלא שבינתיים נמחקו, בהסכמת העותרת, כתשע רשויות לגביהן פורט כי הן החלו למלא אחר הוראות החוק.

4.באשר ליתר המשיבות, לציין כי מיעוטן לא השיבו לעתירה ולא התייצבו לדיון; מיעוטן ביקשו למחוק את העתירה או לדחותה על הסף נגדן מחמת חוסר סמכות מקומית; וחלקן ביקשו למחוק את העתירה, מן הטעם שהן החלו לפעול ליישום הוראות החוק ושהעותרת לא פנתה אליהן טרם להגשת העתירה, בבחינת אי מיצוי הליכים.

חלק מן המשיבות טענו, כי על אף פעולתן המאוחרת ליישום הוראות החוק, מערכות החינוך שלהן אפשרו עדכון כתובת נוספת באופן מקוון, באמצעות האינטרנט, כך שהלכה למעשה מחדלן לא הביא לפגיעה בתושבים.

לציין, כי במהלך הדיון בפניי העלה בא כוחה של המשיב 14, המועצה המקומית מגדל, טענה להיעדר זכות עמידה מצד העותרת.

5.משיבה 3, עיריית כרמיאל, היא היחידה מבין המשיבות אשר טענה כי יישמה את הוראות החוק טרם הגשת העתירה נגדה, ועל כן ביקשה לדחותה.

דיון והכרעה

6.אין בין הצדדים מחלוקת באשר לחובתן של המשיבות ליישם את הוראות החוק, כאשר פרט למשיבה 3 כל המשיבות שהשיבו לעתירה אף הודו כי הלכה למעשה הן לא יישמו את הוראותיו של החוק טרם הגשת עתירה זו. במצב זה, הרי שפרט לעניינה של משיבה 3, מצטמצם הדיון לבירור טענות הסף ולשאלת החיוב בהוצאות בלבד.

7.בקצרה אעיר, ביחס לטענה לפיה מערכות החינוך של חלק מן המשיבות אפשרו עדכון כתובת נוספת לקטינים, כי אין בפרקטיקה זו כדי לעמוד בדרישות שהציב המחוקק, באשר היא מחייבת את התושבים לפנות אל הרשות המקומית באופן נפרד, בנוסף על פנייתם לעדכון הכתובת במשרד הפנים. בהינתן כי סעיף 3(2) לחוק מבקש להימנע ממצב זה, יש לקבוע כי אין בכך לענות על דרישת המחוקק.

טענות הסף

טענת חוסר סמכות מקומית

8.אכן, חלק מן הרשויות המופיעות כמשיבות בכתב העתירה ממוקמות מחוץ לאזור השיפוט של מחוז צפון, וליתר דיוק – באזור השיפוט של מחוז חיפה. יחד עם זאת, איני סבור כי יש להורות על מחיקת העתירה נגדן, לא כל שכן דחייתה, מחמת חוסר סמכות מקומית, ובנסיבות אף לא ראיתי להורות על העברת העתירה לבית משפט אחר.

9.ראשית ייאמר, כי נושא העתירה הוא אחד ומצדיק, מטעמים של יעילות הליכים, כי בהעדר טעמים לכך הדיון בה לא יפוצל. שנית, לא עלתה כל טענה מהותית לפיה קיום הדיון בבית משפט זה יכביד על מי מהמשיבות המדוברות, ששתיים מהן כלל לא טרחו להגיש תשובה לעתירה, כשמנגד העותרת, שאינה מיוצגת על ידי עורך דין, פעלה בעניין זה בתום לב, מתוך שסברה כי מדובר ברשויות המצויות באזור השיפוט של מחוז צפון.

10.והלא, כבר נקבע בהליכים אזרחיים כי אין לייחס משמעות מופרזת לסוגיית הסמכות המקומית (רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ועליזה סיון, פ"ד מט(2) 731), והדברים נכונים ביתר שאת, לטעמי, כשמדובר בהליכים מנהליים, וזאת אף אם מדובר ברשויות מקומיות. נושא העתירה, כאמור, הוא אחד, ושעה שלבית משפט סמכות מקומית לדון בעניינן של רוב המשיבות, לא יהיה זה צודק או יעיל למחוק או לדחות העתירה נגד חלק מהן, מחמת חוסר סמכות מקומית בלבד. בעניין זה ראוי לטעמי להשוות הדברים למצב המתואר בסעיף 3(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ואין מקום "לטרטר" את העותרת ולדרוש ממנה הגשת עתירה נוספת ללא הצדקה מהותית, ושעה שאף אחת מן המשיבות הרלוונטיות לא טענה כי בירור העתירה בבית משפט זה מסב לה חוסר נוחות.

רואה להפנות בעניין זה לדברי בית-המשפט העליון בבג"ץ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים ואח' (30.08.07), ולפיהם:

"רעיון הסמכות המקומית של ערכאות שיפוטיות מייסד עצמו על מספר טעמים, מהם שנותרו לשריד ממציאות נורמטיבית שאינה תקפה עוד או שאין נוהגים על-פיה בשיטתנו, כמו הרעיון של משפט בתוך הקהילה ומוסד המושבעים שצמח ממנו; ומהם שרלוונטיים גם לימינו-אנו, כמו הצורך בייעול פעולתה של המערכת המשפטית, חלוקת העומס למספר מוקדים והבטחת נגישות נוחה של בעלי-הדין לבתי-המשפט (בש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי, פ"ד נט(4) 229, 235 (2005); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 78 (שלמה לוין עורך, 1995). בחלק מן המקרים, מקהה המרחק הגיאוגרפי הקצר שבין נקודות שונות על מפת הארץ את נפקותם של חלק מן הטעמים שבבסיס הרעיון, ומתמעטת נחיצותו. "בניגוד לסמכות העניינית", נקבע בפסיקה, "אין הסמכות המקומית נתפסת כמצויה בליבה של סמכות השפיטה" (רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473, 477 (2003). ראו גם רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731, 734 (1995); רע"א 11556/05 קמור רכב בע"מ נ' חימו (טרם פורסם, 27.2.06))."

אי מיצוי הליכים

11.סבורני כי יש לדחות טענה זו, וזאת אף שהעותרת עצמה מודה בעתירתה כי לא פנתה אל כלל המשיבות טרם הגשת העתירה.