מדינת ישראל נ' קפה לינארי בע"מ ואח'

גזר דין

בישיבת הקראה שהתקיימה היום הורשעו הנאשמות, על יסוד הודאתן, בהעסקת עובד זר בבית קפה שבניהולן, וזאת ללא היתר (עבירות לפי סעיפים 2(א), ו- 5 לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991). ההודאה ניתנה בהתאם להסדר טיעון שלפיו המאשימה תבקש להטיל על הנאשמת 2 קנס בסך 3,000 ₪ והצדדים יטענו באופן חופשי לעונש שיוטל על הנאשמת 1.

ב"כ המאשימה טענה כי המדובר בהעסקה של העובד, אשר נמשכה כחודשיים. העובד נכנס לארץ לפי אשרה לעבודה בסיעוד, והמאשימה רואה בכך נסיבה לחומרא משום שאשרות בתחום הסיעוד ניתנות על פי הצורך, ללא מכסות, ולכן העסקת עובד סיעודי שלא בתחום העבודה לשמה נכנס לארץ, גוררת הבאת עובדים נוספים ומגדילה את מספר השוהים הלא חוקיים בארץ. זאת ועוד, העבירה פוגעת ישירות במטופלים הסיעודים שנותרים ללא סיוע. על רקע האמור, ובשים לב לכך שהנאשמת הודתה בביצוע העבירות בהזדמנות ראשונה, המאשימה עותרת להשתת קנס בשיעור 70% מהקנס המקסימלי העומד על סך 116,800 ₪.

הנאשמת, אשר כאמור, הודתה בביצוע העבירה בהזדמנות ראשונה, שטחה בפני בית הדין את נסיבות החיים הקשות שעומדות ברקע להקמת בית הקפה נשוא העניין, לאחר שבעלה נפגע בתאונת עבודה, והיא נאלצה בסיוע המשפחה להקים את בית העסק על מנת לספק לו תעסוקה. לדבריה היא העסיקה את העובד נשוא כתב האישום מבלי שהיתה מודעת לכך שיש פגם בהעסקה, וזאת מחמת שהיא נזקקה נואשות לסיוע בהפעלת העסק. הנאשמת המציאה לבית הדין אישורים רפואיים לעניין מצבו הקשה של בעלה, שהוכר על ידי המל"ל כנכה בשיעור 85%, וכן תארה בפני בית הדין את הקושי עימו היא מתמודדת מדי יום על רקע מחלת בעלה, והצורך לנהל עסק ולגדל שלוש בנות. הנאשמת הביעה בפני בית הדין חרטה על מעשיה והבטיחה שלא תבצע שוב עבירות כמו אלו שיוחסו לה.

 הכרעה

התופעה של העסקת עובדים זרים בלא היתר הפכה זה מכבר למכת מדינה, שבמסגרתה בולטת התופעה של העסקה שלא כדין של עובדים שנכנסו לארץ לצורך עבודה בתחום הסיעוד.

המדובר בעובדים אשר כניסתם לארץ הוסדרה לצורך עבודה בתחום הסיעוד אצל מטופל קונקרטי שפרטיו מפורטים באשרת העבודה, ואשר מסיבות שונות בחרו לעבוד בניגוד לתנאי אשרת העבודה, אצל מעסיקים אחרים, בעבודות שונות שאינן בתחום הסיעוד. לא אחת ההעסקה שלא כדין מתבצעת לאחר שהעובד נטש את המטופל שעבורו הונפקה אשרת העבודה, לאחר שמתברר כי העבודה בתחום הסיעוד היא קשה מאוד, ומתגמלת פחות מעבודות בענפים אחרים.

מטבע הדברים, כתוצאה מהמעבר של עובדי הסיעוד לעבודות אחרות, והשתקעותם בארץ ללא מעמד חוקי, יש צורך לאשר את כניסתם לארץ של עובדי סיעוד נוספים, וכל זאת תוך פגיעה באינטרס הציבור והעמסה על המשק הישראלי, שאיננו ערוך לכך.

בהקשר זה ראוי להזכיר, כי לעיתים קרובות העסקת העובדים בלא היתר נעשית מבלי שיובטחו זכויותיהם הסוציאליות (ללא תשלום לביטוח הלאומי, ללא ביטוח בריאות, ומבלי שישולמו להם דמי חופשה, הבראה, חגים, ועוד כיוצא באלה). כאשר המעסיקים של אותם עובדים חוסכים בעלויות ההעסקה, וזוכים ביתרונות נוספים שנובעים ממעמדו המוחלש של העובד הזר ומ"שקיפותו".

ניכר, כי בעת שנקבעה מדיניות התביעה בעבירות הללו, הדעת ניתנה לכם שהעסקת עובדים זרים זרים בלא היתר משיאה למעסיקיהם תועלת של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שהעובדים משתקעים בארץ כשהם חסרי מעמד, ובשים לב לתופעת הפגיעה בזכויותיהם של העובדים הזרים, אשר חותרת תחת ערכי יסוד של החברה ומחבלת בדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י עת קבע כדלקמן:

"ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו).

על רקע האמור לעיל, ובשים לב לתופעה ההולכת וגוברת של קליטת עובדי סיעוד בענפים אחרים התגבשה המדיניות המחמירה של המאשימה אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שבהסדרי טיעון בעבירות מסוג זה, מקום שהנאשם מודה בביצוע העבירה בהזדמנות ראשונה טוענים הצדדים בהסכמה לקנס גבוה יחסית.

ככלל, העמדה העונשית המחמירה שגיבשה המאשימה נראית לי סבירה, בשים לב לצורך ליצור הרתעה אפקטיבית, אשר יהיה בה כדי להביא לצמצום משמעותי של מימדי התופעה.

מן הכלל אל הפרט

בנסיבות דנן, בשים לב לכך שהנאשמות הודו בביצוע העבירה בהזדמנות ראשונה טוענת התובעת כי יש להשית על הנאשמת 1 קנס בסך 70% מהקנס המקסימלי בגין העבירה שבגינה הורשעה. אשר לנאשמת 2 הסכימו הצדדים כי יושת עליה קנס בסך 3,000 ₪.

לאחר ששקלתי את עמדת המאשימה, אני סבורה כי בנסיבות דנן עמדת המאשימה נוטה לחומרה וזאת בשים לב לתקופת ההעסקה הקצרה ובעיקר בהתחשב בנסיבותיה האישיות הקשות של הנאשמת 2 כפי שפורטו לעיל.

על רקע כל האמור לעיל, ומתוך שנתתי משקל להסדר הטיעון שאליו הגיעו הצדדים, החלטתי להשית על הנאשמת 1 קנס בסך 7,000 ₪ ועל הנאשמת 2 קנס בסך 3,000 ₪. הקנסות ישולמו ב- 10 תשלומים חודשיים שווים החל מיום 1/7/12 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

בנוסף, אני מורה כי עד ליום 30/6/12 הנאשמות יחתמו על התחייבות בסך 100,000 ₪, להמנע מעבירה על חוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991, בתוך תקופה של שלוש שנים.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 45 ימים.

בהתאם להסכמת הצדדים גזר הדין ישלח אליהם באמצעות הדואר.