תע"א
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
|
3346-09
25/12/2011
|
בפני השופט:
נטע רות
|
| - נגד - |
התובע:
קיוצ'ין לוקריה
עו"ד צבי ברק
|
הנתבע:
1. פרידה דיאמנט
2. עמית שרותי סיעוד רווחה ורפואה 1988 בע"מ
|
| פסק-דין |
רקע כללי
1. התביעה שבפנינו הינה תביעתה של עובדת סיעוד אשר עתרה לקבלת זכויות שונות ממעסיקתה - קשישה סיעודית ניצולת שואה (להלן: "גברת דיאמנט" או "הנתבעת 1").
2. התובעת הינה עובדת זרה, בעלת דרכון מולדבי, אשר עבדה בביתה של הגב' דיאמנט כמטפלת סיעודית החל מיום 10.1.06 ועד ליום 13.8.08.
הגב' דיאמנט, אלמנה ניצולת שואה, קשישה סיעודית כבת 76, המרותקת לכסא גלגלים ונזקקת לבלון חמצן בקביעות. בעלה המנוח של הגב' דיאמנט, ניצול שואה אף הוא, נפטר בסוף שנת 2006 ממחלת הסרטן (להלן: "מר דיאמנט ז"ל").
3. התובעת הגישה תביעתה לביה"ד ביום 2.3.09 במסגרתה עתרה לתשלום סך של 109,259 ש"ח בגין הפרשי שכר מינימום, תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות, פיצויי פיטורים, פיצויים נזקיים בגין הפרת חובה חקוקה, פדיון חופשה, תשלום בעבור ימי חג, דמי נסיעות, דמי הבראה וחלף הודעה מוקדמת.
את תביעתה הגישה התובעת, הן כנגד הגב' דיאמנט והן כנגד הנתבעת 2 - חברת כח האדם שטיפלה בעניינה ובשיבוצה לעבודה אצל הגב' דיאמנט (להלן: "החברה").
4. במסגרת תביעתה כנגד החברה טענה התובעת כי החברה היא שהייתה האחראית ביחד עם הגב' דיאמנט לתשלום זכויותיה על-פי החוק. שכן, החברה היא זו שהפנתה אותה לעבודה אצל הגב' דיאמנט, היא זו שהנפיקה בעבורה תלושי שכר לפיהם שולם לה שכר הנמוך משכר המינימום והיא זו שהייתה מודעת לתנאי ההעסקה.
עוד טענה התובעת כי החברה קיבלה בעבורה תשלום מביטוח לאומי בגין העסקתה אצל הגב' דיאמנט, אשר כלל בחובו גם פיצויי פיטורים אולם חרף זאת, לא שולמו לה פיצויי פיטורים.
במסגרת תביעתה טענה התובעת עוד, כי עד לפטירתו של מר דיאמנט ז"ל היא נדרשה לסייע אף לו, לבשל בעבורו וללוות אותו לביקוריו בביה"ח. זאת מעבר לטיפולה בגב' דיאמנט. לגרסתה, עבודתה אצל בני הזוג דיאמנט החלה בשעה 7:00 בבוקר וכללה מנוחה של שעתיים בלבד אחר הצהריים, עת שהגב' דיאמנט ובעלה המנוח נחו את מנוחת הצהריים.
עוד טענה התובעת בכתב התביעה, כי היא זוכתה אך ורק ב- 12 שעות חופשה בסופי השבוע.
לגרסת התובעת, בתמורה לעבודתה המאומצת כאמור שולם לה שכר חודשי שהסתכם ב- 600$ ובנוסף שולמה לה תמורה בגין אי יציאתה לחופשה מלאה בסופי השבוע בסך של 50$ נוספים וכן דמי כיס בסך של 70 ש"ח לשבוע.
אשר לאופן תשלום שכרה - טענה התובעת כי מדי חודש בחודשו היא קיבלה המחאה מהחברה, אותה פדתה במזומן מהבנק, מסרה את הכסף לגב' דיאמנט אשר הייתה משלמת לה את שכרה בדולרים ואילו את דמי הכיס קיבלה מהגב' דיאמנט במזומן בשקלים.
עוד היא טענה, כי בתחילת עבודתה קיבלה מהחברה המחאה בעבור טיפול בשני מטופלים - הגב' דיאמנט ובעלה ז"ל שהסתכמה בסך של 4,000 - 6,000 לחודש אולם לאחר פטירתו של מר דיאמנט פחתו הסכומים ששולמו לה והם הועמדו על סך של 2,500 - 2,800 ש"ח לחודש.
לדברי התובעת, בחודש 5/08 היא ביקשה להאריך את משך המנוחה השבועית אולם בקשתה סורבה ותחת זאת הוגדל התשלום ששולם לה בעבור כל סופשבוע בו שהתה בביתה של הגב' דיאמנט לסך של 200 ש"ח במקום 50$ אחת לחודש. כמו כן, הוגדל סכום דמי הכיס אשר שולם לה ל- 100$ לשבוע.
לענין אופן סיום עבודתה - טענה התובעת כי ביום 28.7.08 הודיעה לה בתה של הנתבעת על רצונה של הגב' דיאמנט להחליף את החברה וכי מטעם זה החליטה הגב' דיאמנט להעסיק עובדת אחרת תחתיה. לדבריה, ביום 13.8.08 אף נאמר לה לעזוב את ביתה של הגב' דיאמנט.
5. לאור כל האמור לעיל, עתרה התובעת בכתב התביעה לתשלום סכומים שונים בגין הרכיבים הבאים:
§ תשלום הפרשי שכר מינימום
§ תשלום בעבור עבודה בשעות נוספות - בהתאם להיקף העסקה נטען של 12 ולעיתים 13 שעות עבודה ביום (ולעיתים אף יותר מכך).
§ תשלום פיצוי בגין עבודה במנוחה השבועית - בשיעור של 150% משכר יום העבודה (בגין 8 שעות עבודה).