השופט י' זמיר
:
חלק א: מבוא
התובענה
1. האם ארגון פלוני הוא ארגון עובדים? כדי להשיב על שאלה זאת, יש להקדים ולהשיב על השאלה: מהו ארגון עובדים?
שתי שאלות אלה עמדו במרכז התובענה שהוגשה על ידי "עמית" - הסתדרות עובדים מכבי (להלן - ארגון עמית) לבית הדין הארצי לעבודה: דב"ע נה4-30/
עמית - הסתדרות עובדים מכבי נ' מרכז השלטון המקומי ואח' (להלן - משפט
עמית). התובענה הוגשה לפי סעיף 25 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט1969-. סעיף זה מסמיך את בית הדין הארצי לעבודה לדון, בין השאר, בתובענות בין ארגון עובדים לארגון עובדים אחר. בתובענות כאלה דן בית הדין הארצי לעבודה (להלן - בית הדין) כערכאה ראשונה ולא כערכאת ערעור.
ארגון עמית הגיש את התובענה נגד רשימה מרשימה של מעבידים ציבוריים: מרכז השלטון המקומי, מדינת ישראל, שלוש הערים הגדולות, קופת חולים של ההסתדרות הכללית, הסתדרות מדיצינית הדסה, המוסדות להשכלה גבוהה, הסוכנות היהודית לא"י והסתדרות העובדים הכללית החדשה. אך ההתמודדות בפני בית הדין נערכה בעיקר בין ארגון עמית מצד אחד לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - ההסתדרות הכללית), כארגון העובדים הגדול במדינה, והיועץ המשפטי לממשלה, שביקש להצטרף להליך כנציג האינטרס הציבורי, מצד שני.
בתובענה התבקש בית הדין להצהיר כי ארגון עמית הינו ארגון עובדים לכל עניין ודבר. ארגון עמית לא הסתפק בכך וביקש גם סעדים נוספים הנגזרים מן המעמד של ארגון עובדים .
ראשית, הוא ביקש לחייב את המשיבים, במעמדם כמעבידים, להחיל על החברים בארגון עמית הסדר של גביה מרוכזת של דמי החבר לארגון זה, בדומה להסדר החל על החברים בהסתדרות הכללית. אך לפי סעיף 25(א)(3) לחוק הגנת השכר, התשי"ח1958-, הסדר של גביה מרוכזת, בדרך של ניכוי מן השכר, אפשרי רק לגבי חברים "בארגון עובדים". לכן הסדר כזה מותנה בהכרה של ארגון עמית כארגון עובדים לפי חוק הגנת השכר.
שנית, ארגון עמית תבע שבית הדין יורה כי אין לנכות משכר העבודה של החברים בארגון זה דמי טיפול מקצועי-ארגוני (להלן - דמי טיפול). לפי סעיף 25(א)(3ב) לחוק הגנת השכר, רשאי מעביד, בתנאים מסויימים, לנכות דמי טיפול לטובת ארגון העובדים היציג "משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים". וראו תקנות הגנת השכר (מכסימום דמי טיפול מקצועי-ארגוני), התשמ"ח1988-. מכאן, שאם ארגון עמית הינו ארגון עובדים, אין מעביד רשאי לנכות דמי טיפול משכרם של החברים בארגון זה.
ארגון עמית הגיש את התובענה לבית הדין, לאחר שביקש מן המדינה שלא תנכה דמי טיפול משכרם של חברי הארגון, ואילו ההסתדרות הכללית התנגדה לבקשה זאת, בטענה שארגון עמית אינו ארגון עובדים, כמשמעות הביטוי בסעיף 25(א) לחוק הגנת השכר.
במהלך ההתדיינות הודיעה המדינה לארגון עמית כי היא מסכימה להנהיג הסדר של גביה מרוכזת של דמי חבר לארגון זה מעובדי המדינה, על פי הרשאה מפורשת של כל חבר בארגון, אך זאת בתנאי שקודם לכן יקבע בית המשפט, בפסק דין סופי, כי הארגון הינו ארגון עובדים לפי סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר.
בית הדין שמע את טענות הצדדים, קיבל ראיות, ובסופו של דבר החליט, ברוב של ארבעה נגד שלושה, לקבל את התובענה ולהכיר בארגון עמית כארגון עובדים.
לדעת ההסתדרות הכללית, פסק הדין של הרוב מוטעה. היא טוענת, כפי שנאמר בפסק הדין של המיעוט, כי ארגון עמית אינו ארגון עובדים. לפיכך היא מבקשת, בעתירה זאת, שבית המשפט יבטל את פסק הדין של בית הדין.
2. די בסעיף 25(א) לחוק הגנת השכר כדי להבהיר את החשיבות המעשית הנודעת לתובענה זאת. הניכוי של דמי חבר בארגון עובדים מן השכר הוא הדרך היעילה והחסכונית ביותר לגביה של דמי החבר. ארגון העובדים אינו צריך לחזר אחר כל עובד ועובד, אלא המעביד מנכה את דמי החבר משכרו של העובד, דבר חודש בחודשו, ומעביר את דמי החבר שנוכו, באופן מרוכז, לידי הארגון. מבחינה מעשית זו גם, במקרים רבים, הדרך היחידה. אך ארגון עמית אינו יכול ליהנות מן הגביה המרוכזת של דמי החבר אלא אם יוכר, קודם לכן, כארגון עובדים.
זאת ועוד. דבר רגיל הוא אצל מעבידים גדולים, ובהם המדינה ויתר הגופים שצורפו כמשיבים לתובענה זאת, שהסכם קיבוצי קובע כי המעביד ינכה משכרם של עובדים שאינם חברים בשום ארגון עובדים דמי טיפול ויעביר אותם אל ארגון העובדים היציג. לפי הסכם המסגרת בשירות הציבורי מיום 9.1.1995, דמי הטיפול יהיו בשעור 0.7% מן השכר, עד תקרת שכר שנקבעה בהסכם זה. בדרך כלל, ההסתדרות הכללית היא ארגון העובדים היציג, ולכן דמי הטיפול מועברים אליה. אולם, כפי שחוק הגנת השכר קובע, המעביד אינו רשאי לנכות דמי טיפול מעובדים שהינם חברים בארגון עובדים כלשהו. מכאן, שאם ארגון עמית הינו ארגון עובדים, אין המעביד רשאי לנכות דמי טיפול מן החברים בארגון זה.